טו באב לא יום האהבה-אלא יום חתונה

מקור המנהג בספר שופטים פרק כא 1 והלאה.בני ישראל נישבעו במיצפה לא לתת את בנותיהם לשבט בנימין על העוול שעשו לפילגש בגבעה (מי שלא זוכר שיקדים פרקים אחדים לפני כא)ועל שפעמיים בני בנימין הרגו באכזריות בבני ישראל ,עד כדי כך שכתוב שבני ישראל ממש בכו אחרי המפלה.אבל בקרב השלישי בני ישראל השיבו לעצמם את הניצחון על שבט בנימין הקטן,עד כדי כך שנישארו ממנו לא רבים.כאן התעוררה האחריות של השבטים כלפי השבט הזה. הרי נישבעו לא לתת להם את בנותיהם לנשים ומספרם עתה מועט כל כך.יש חשש שהשבט הזה יכחד.מה עושים? המח הישראלי מצא פתרון.אנחנו אמנם נישבענו לא לתת להם את בנותינו,אבל אם הם יחטפו לנו את הבנות,לא יהיה שהפרנו את השבועה. בדרך כלל כבר היה מסוכם מי חוטף את מי ואולי אף נעשו סידורים בין משפחות החתן והכלה. בטו באב,הבנות המיועדות היו לובשות לבן(אולי מכאן המנהג שכלה לובשת לבן?)ויוצאות כביכול בתמימות לרקוד בכרמים ואז כאילו במפתיע הגברים משבט בנימין היו מתפרצים לכרם וחוטפים לעצמם את המיועדת. כלומר זה היה יום חתונתם. כיום בחיקוי לוולנטיין ס דאי בחו"ל,הסוחרים חשבו שזה יום נהדר להרוויח יותר כספים(אני רק משערת)וזה יום שצעירי ישראל המאוהבים קונים שטויות לבנות זוגם ולהפך ואם לא אז היא(כי הגברים שמים פחות לב לדברים כאלה)מאוכזבת וחושבת,אם היא לא נחנה בחכמה רבה,שהנה,מכאן רואים שהוא לא אוהב אותי.שטויות.אהבה צריכה להיות נחוגה כל יום אפילו בכוס התה שבן הזוג מביא לבת הזוג העייפה,אפילו בארוחת בקר שהפעם הוא מכין לה או להפך.ויש דרכים רבות ופשוטות להראות חיבה או אהבה.אפילו להקשיב ולהיות אמפתית ולהפך. אז בואו נחגוג את האהבה יום יום !.