30 למותו של אלביס פרסלי: המלך עדיין חי

אילו היה בחיים, היה אלביס פרסלי היום בן 72. אולי היה נראה כמו מרלון ברנדו בשנותיו האחרונות ? שמן ומקריח, אולי היה נראה כמו פרנק סינטרה ? רזה וכסוף שיער. הגיוני יותר שהאפשרות הראשונה היא הנכונה, משום שבזמן פטירתו, בגיל 42, הוא כבר ניסה להחביא תחת חליפות ההופעה הנוצצות שלו עודפי משקל כבדים, שיער מתדלדל ובעיקר ? פראנויה מהציבור. מזיע וחסר נשימה, כך הוא זכור מהופעותיו האחרונות בלאס וגאס ? המקום בו ודאי היה עושה את הכסף שלו אילו היה עדיין חי. כמו רבים וטובים מצמרת המוסיקה האמריקנית שבחרו להעביר את גיל הפנסיה שלהם בפני פנסיונרים מהמרים. אבל אלביס עודנו חי. לא אי-שם במסתור, תחת משקפי שמש, פיאה ותחפושת ? כפי שרבים ממעריציו רוצים להאמין עדיין, כלשון השמועות שהילכו אחרי מותו ? אלא בליבם של מיליונים בעולם כולו שעדיין יודעים: הוא היה הגדול מכולם. וגם אם איננו חי, מלך הרוקנרול עדיין מרוויח יותר מכל זמר חי אחר גם שלושים שנה אחרי מותו. יעידו על כך לא רק התעשייה המשגשגת שהתפתחה סביב שמו ודמותו, אלא גם מאות-אלפי המעריצים והאוהדים שפוקדים היום, יום פטירתו, את קברו באחוזת "גרייסלנד" בה חי, בממפיס טנסי. עוד כתבות על גמלאים מעניינים[/u]

ברברה סטרייסנד בת 65: שוברת את כל השיאים
[/u]


ג'יין פונדה רוצה סקס לבני 70[/u]



הדו-קרב של אמריקה: זוג גמלאים מול המימשל וכיתת יורים[/u]



הכוכבת הנולדת של אמריקה: בת 80 ומקסימה[/u]



מסע הפנסיה סביב העולם
[/u]


מתנה ליום ההולדת ה-101 - רישיון נהיגה
[/u]


הפנסיונרים ששיגעו את אמריקה
[/u]


כוכבים בגיל השלישי: כובשים את העולם מחדש
[/u]
יהיה מי שיאמר כי האגדה נוצרה בגלל שידע ללכת בשיאו, בטרם החל להתדרדר עד כדי כך שלא יוכל להשמיע את קולו ? הקול השחור הראשון בגרונו של אדם לבן, כפי שאמר אחד ממפיקי המוסיקה הראשונים ששמעו אותו, ושינה אחת ולתמיד את פניה של המוסיקה המודרנית. אלא שכדי להפוך לאגדה אלביס לא היה צריך להיות ג'יימס דין או מרילין מונרו או ג'ים מוריסון שמתו בדמי חייהם. כי הוא היה אגדה עוד בחייו. מעבר לכך, תמיד אפשר להצביע על יריבו הגדול, פרנק סינטרה, ולהראות ? הנה, אפשר לשיר גם בגיל 80. ואכן, שלושים שנה אחרי מותו המוסיקה שלו ממשיכה לחיות ולמכור והוא עדיין הזמר הבודד (לא להקה) שמוכר יותר תקליטים מכל אחד אחר ועושה כסף יותר מכל אחד אחר (זאת אומרת ? החברה שמטפלת בתעשייה ששמה אלביס ואשר שייכת כיום לרעייתו לשעבר, פריסיליה, ולבתו היחידה ליזה-מארי). התקליטים הישנים שלו אגורים בבתים רבים כזכרונות לא רק של תקופה שחלפה, אלא גם של אגדות שחלפו. כי "מלך" יש רק אחד. הוא נולד כאלביס אהרון פרסלי ב-8 בינואר 1935 בטופלו, מיסיסיפי, למשפחה נוצרית אדוקה. הוא נותר קתולי אדוק כל חייו, ואת להקת הליווי שלו אפילו כינה "הירדנים" (לא על שם שכנינו ממזרח, אלא על שום נהר הירדן בו הוטבל ישו ובו מטבילים עצמם הנוצרים עד עצם היום הזה). כבר כנער שר מוסיקה כנסייתית כחלק מלהקת גוספל. בתוך שנים מעטות הוא עתיד לערבב את הגוספל הזה עם הבלוז, הרוקנרול והפופ למיקשה אחת שתהפוך לסמלו המסחרי ותתלבש טוב כל כך על קולו הייחודי. מגיל צעיר נהג ללבוש בגדים שנראו מוזרים לסביבתו הדרומית, והיה ללעג ולקלס בעיני חבריו לכיתה. מפה לשם השתתף בתחרויות חובבים וזכה לשבחים. אהבתו הגדולה היתה המוסיקה. שעות בילה בחנויות תקליטים בממפיס, לשם עקרו הוריו, מאזין לזמר האופרה האיטלקי מריו לנצה, ולהבדיל ? לדין מרטין, לבלוז ולמוסיקת הנשמה, לבי-בי קינג, ולאחרים מאמניה השחורים של העיר. ביולי 1953 שילם 4 דולרים כדי להקליט את הסינגל הראשון בחייו, שכלל שני שירים אותם הקדיש לאימו, גלדיס, ליום הולדתה (למרות שלא היה להם גרמופון בבית). ברבות השנים סיפר כי היא היתה הכוח המניע מאחוריו, היא ששיכנעה אותו לקנות לעצמו גיטרה ליום הולדתו ה-11 (הוא רצה לקנות רובה) והיא שתמכה בו בכל החלטותיו האמנותיות. חצי שנה אחר כך הקליט תקליטון שני ועליו שני שירים. הוא נדחה על ידי שתי להקות שבהן ערך מבחני קבלה. פריצת הדרך נעשתה לאחר שנבחן על ידי בעליה של חברת התקליטים "סאן רקורדס" ותוך כדי הקלטות באולפן השתעשע בשילוב של פופ ובלוז ? הצליל אותו חיפש בעל האולפן, סם פיליפס, כדי לייצר "סגנון שחור ללבנים". "זה בסדר, אמא" היה אחד מארבעה שירים שהוקלטו ונשלחו לתחנת רדיו מקומית. שבוע לאחר ההשמעה הראשונה כבר התקבלו במשרדי האולפן למעלה מ-6,000 הזמנות לתקליטון. פיליפס ואלביס ידעו שהם על הגל הנכון. הוא החל להופיע עם שני מלווים במועדונים מקומיים, והתרגש עד כדי כך שרגליו רעדו בזמן ההופעה. תנועת הרגליים הלא רצונית הזו הרעידה כמה נשים בקהל שהחלו צורחות בהיסטריה. לאלביס לא היה ברור מה בדיוק גרם להן לצעוק, אבל הוא החליט לאמץ את הרעדת הרגליים הזו כסמל מסחרי ? וזה עבד, כידוע. משם עבר להרעדת אגן הירכיים, ואיתו הרעיד את כל צעירות אמריקה ?וגם את הכנסיה וארגוניםחברתיים חסודים שונים. אלה דרשו לאסור את הופעותיו ה"לא מוסריות", אבל האמרגן שלו ברבות הימים, "קולונל" פרקר, אמר לו: "תמשיך ? זה מוכר תקליטים והופעות". והוא המשיך והמשיך. האנרגיה שהביא להופעות הפכה לשם-דבר (עד כדי כך שהתמוטט לאחר אחת ההופעות). הצעירים של אמריקה גילו לפתע לא רק זמר לבן עם קול שחור, אלא גם מוסיקה שלא שמעו קודם לכן וצורת ביצוע שלא ראו מעולם. המהפיכה המוסיקלית הגדולה החלה. בינואר 1954 יצא לשוק "מלון הלבבות השבורים" שהגיע עד מהרה לראש מצעד הפזמונים. במרץ אותה שנה יצא אלבומו הראשון של אלביס, שנשא את שמו. המנהל האישי החדש של אלביס והאיש שיהפוך אותו למה שהוא, "קולונל" טום פרקר, החל לדאוג לו להופעות טלוויזיה, והבשורה הגיעה לכל בית באמריקה. כשלמעלה מ-50 מיליון איש צפו בו ב"מופע של אד סאליבן" ? תוכנית הדגל של הטלוויזיה האמריקנית באותם ימים ? ההיסטריה הגיעה לשיאה.

הקולנוע לא יכול היה להתעלם מהזמר יפה התואר, ובנובמבר 56' הוא לוהק לתפקידו הקולנועי הראשון, "האם את אוהבת אותי הלילה", שנתפר בדיוק למידותיו ואשר בו נולד גם להיט הענק בשם זה. להיטי הרוקנרול ? שזוהה איתו עכשיו לחלוטין - התגלגלו בזה אחר זה: "רוק בבית הסוהר", "גן עדן נוסח הוואי", "נערות, נערות, נערות", ומאוחר יותר גם הבלדות הרומנטיות - "אהביני ברכות", "עכשיו או לעולם לא", "האם את בודדה הלילה" ועוד. פרנק סינטרה, הכוכב הגדול של הימים ההם, הבין כי כל תקליט שאלביס מוכר להמונים הוא תקליט שנגרע ממאזן המכירות שלו, ולפיכך החליט גם הוא לתקוף את הופעתו של אלביס. "היא משדרת מיסכנות, ניחוח אפרודיזיאק ותו לא, ומעוררת תגובות הרסניות בקרב הנוער". שופט מפלורידה אף הרחיק לכת וכינה אותו "פרא" תוך שהוא מאיים לשלוח אותו למאסר אם יניע את האגן שלו בהופעה שתוכננה בג'ייסונוויל. המוסיקה שלו משחיתה את הנוער, הוסיף השופט, וההופעה אכן לוותה במשמר של שוטרים שצילמו אותה. בניגוד לאמנים של ימינו, אלביס החליט שלא להשתמט מהשירות הצבאי וב-1958 עבר טירונות מלאה והוצב ביחידה אמריקנית ששהתה בגרמניה. באותה שעה ממש הוקרן במולדתו הסרט "קינג קריאול", אותו הספיק לסיים לצלם ימים ספורים לפני שגוייס. השירות הצבאי המסוקר של אלביס עורר תגובות חיוביות רבות, אבל איש לא ידע כי באותו זמן נזרעו גם זרעי הפורענות שעתידים להמיט על אלביס את סופו. סמל המחלקה שלו ערך לו היכרות עם גלולות מרץ (אמפטמינים) שאותן נהגו לקחת כמעט כל חברי המחלקה כדי לא להיכנע לעייפות. בגרמניה גם פגש בפרק משמעותי אחר בחייו, רעייתו לעתיד פריסיליה. היא היתה צעירה בת 14, והוא החל איתה ללא בושה. למעשה, נערות תיכון היו התחביב שלו, תחביב שיוסבר עיבור שנים כתסמונת קלאסית של "אמא/מדונה/זונה" שבו הגבר אינו יכול לקיים יחסים עם אשה בת-גילו המזכירה לו (או ממלאת את התפקיד) של בת-זוג רגילה. אלביס ופריסיליה נישאו ב-1967 ונפרדו חמש שנים מאוחר יותר. ההצלחה הפכה את הנער הביישן לגבר מבוקש, והצהובונים ייחסו לו רומנים עם צמרת הכוכבות של זמנו ? מרילין מונרו, סיביל שפרד, אן-מרגרט (ששיחקה לצידו בסרט "ויוה לאס-וגאס והוגדרה על ידו כ"אהבת חיי"). אבל הציבור לא ידע, כי בניגוד לתדמית הסקסית שיצר על הבמה ולנשים שחיזרו אחריו (וגם נענו) אלביס היה אימפוטנט כמעט מוחלט במיטה, או שלא היה מעוניין במין. שרשרת הלהיטים נמשכה, אבל הלחץ, הגלולות, מות אימו בגיל צעיר (עקב סיבוך כתוצאה מבעיות שתייה), יותר מדי הופעות וסרטים ? כל אלה גרמו לכך שיתחיל לאבד גובה, יתמכר יותר ויותר לגלולות ולסמים, ישמין, יאבד את קול הזהב שלו, את זכרונו ובהמשך לכך יפחית את היקף ההופעות שלו בתחילת שנות ה-70. כשהוא מזיע, מצחקק, לעיתים לא זוכר עוד את המילים ? הוא הפך ל"גרוטסקה של עצמו", כפי שאמר אחד העיתונאים. כתב אחר, שצפה בהופעה של אלביס בלואיזיאנה, סיפר כי הזמר ירד אחרי פחות משעה, ובמהלכה אי-אפשר היה להבין את המילים שהוא שר. להופעה אחרת הוא לא הצליח להגיע כלל לאחר שלא יכול היה לצאת ממיטתו. כל סיבוב ההופעות שתוכנן לו ? בוטל. במקביל החל אלביס לשקוע יותר ויותר בספיריטואליזם (חקר הרוחות). המנהלים שלו ניסו להניח אותו איכשהו על הבמה מבלי שייפול, ולו לשעה קצרה, אבל גם משימה זו הפכה קשה יותר ויותר. בשנה האחרונה לחייו כמעט שלא יצא עוד מהמיטה. "הוא נראה, זז והגיב כמו אדם זקן הסובל ממשקל-יתר ומארטריטיס", סיפר אחיו החורג. ספר, שהתבסס על עדויות של "חבריו" מממפיס, גרם לאלביס לשקוע עוד יותר בדיכאון ובפראנויה. ההופעה האחרונה שלו התקיימה באינדיאנפוליס ב-26 ביוני 1977. ב-17 באוגוסט הוא היה אמור להתחיל סיבוב הופעות, אבל יום קודם לכן נמצא אלביס כשהוא ללא רוח חיים באמבטיה שבאחוזתו, "גרייסלנד", על ידי ארוסתו, ג'ינג'ר אלדן. חוקר מקרי המוות קבע את מותו בגין אי-ספיקת לב קשה. העובדה שאלביס סבל בשנותיו האחרונות מבעיות בריאות כרוניות לא היתה חדשה. חייו הוכתבו על ידי גלולות ? כאלה שנטל כדי להיות מסוגל להופיע, וכאלה שנטל כדי שיהיה מסוגל לישון, וכאלה שנטל לאחר מכן כדי להתעורר מהשינה כדי להגיע לחזרות או להופעות, וכך הלאה. "הבעיה של אלביס" ? סיפר רופאו האישי, ג'ורג' ניקופולוס ? "היתה שאלביס לא התייחס לעצמו כאל מכור לסמים, אלא כאל מישהו שקיבל את התרופות במירשם על פי הוראת רופא." למרות שהיה ידוע כי היה אלרגי לקודאין, הוא המשיך לקחתם, ובין ההשערות לסיבת המוות היתה גם הטענה שמת משוק אנאפילקטי שנגרם כתוצאה מנטילת הקודאין.

כך או כך, סיבת המוות עניינה פחות את המוני מעריציו. הלווייתו הפכה לארוע ממלכתי. מאות אלפי מעריצים זכרו לו את שנות זוהרו. גם הסלבריטיס של אמריקה עמדו בתור כדי לצפות בפעם האחרונה בפניו של המלך השכוב בארון הפתוח. הנשיא האמריקני, ג'ימי קרטר, נשא הספד. הוא נקבר בבית הקברות פורסט היל בממפיס, לצד אימו, אבל לאחר ניסיון לגנוב את הגופה היא הועברה (יחד עם שרידיה של אימו) לאחוזתו, שהוכרזה כפארק לאומי אמריקני. עשרות-אלפי מעריצים נדחקו גם היום, שלושים שנה אחרי, לאחוזה כדי לעבור על פני קיברו. היו בהם רבים שבגרו מאז שנות ה-60 וגם אלה שגדלו על ברכי הוריהם לצלילי המוסיקה שלו. מועדוני אלביס בכל העולם יערכו טקסי זיכרון משלהם. לגביהם, אלביס עדיין חי, זה הזמר היחיד שזכה להיות מונצח בארבעה "כותלי התהילה" של המוסיקה האמריקנית ? הרוקנרול, הרוקבילי, הקאנטרי והגוספל. עדות לשילוב הסגנונות של אלביס בגדולתו. הרדיו בכל העולם משמיע את שלל להיטיו, ופסטיבלי קולנוע של סרטיו מתקיימים גם הם החודש. הלילה צפויים להגיע 50 אלף איש כדי לייצר מעין חג אזרחי חדש, בו ידליקו נרות ליד קיברו.
לקליפ השיר "רוק בית הסוהר" -
לחץ

אלביס הצעיר מנענע את ירכיו מול מצלמות הטלוויזיה השחורה-לבנה
לשיר הסיום של המופע האחרון שלו -
לחץ

הופעת הטלוויזיה האחרונה של אלביס, שישה שבועות לפני מותו. שמן ומזיע הוא עדיין מצליח לבצע בצורה מדהימה את הבלדה כשהוא מלווה עצמו בפסנתר ובסיום ההופעה - נתמך על ידי מאבטחיו בדרך החוצה.