5 סיפורים מרגשים מאחורי שירי יום הזיכרון

"השירים של יום הזכרון יותר מדי יפים", מהרהר יובל ניב, "בכל שנה מחדש אני נתקל בפער הזה בין יופי השירים לכיעור המציאות. מדובר בקורפוס עם המון כשרון של כתיבה, ביצוע והלחנה - קשה שלא לחשוב שאם היינו משקיעים כזה כשרון בעשיית שלום, אולי היה כאן אחרת".

כמו בכל שנה בערב יום הזכרון, גם הפעם ניב, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"אקסנט" וחוקר מזויקה ישראלית, ישקע בתוך השירים העצובים, הנוגים והממכרים שיבקעו מכל תחנות הרדיו. כמוהו כולנו - אבל אצל ניב מדובר במשימת חיים של ממש. את עבודת המאסטר שלו הקדיש למוזיקה ישראלית, עם דגש על מוסד "פסטיבלי הזמר", שהיו שיא הפופולריות בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. בהרצאה המבוססת על העבודה, ניב מגיע למועדונים, בתי דיור מוגן, קבוצות פרטיות ועוד, ובעזרת צילומים נדירים וקטעי אודיו, מכניס את הקהל לעולם אחר.

"פסטיבלי הזמר היו אירוע ממלכתי", הוא אומר. "איש קול ישראל, ישראל דליות, הגה את הפסטיבל בשנת 1960 בהשראת פסטיבל סן רמו, והפסטיבל נערך בכל שנה במסגרת חגיגות יום העצמאות. משרד ראש הממשלה היה מעורב, היו הרבה אלמנטים ממלכתיים, והלהקות הצבאיות הוסיפו אימג' נורא חזק של חיילים שרים במדים".

הפסטיבל, תחרות זמר עם מנצחים ופרסים, אחראי לכמה מהשירים האייקונים ביותר בעברית, אבל שרד בגדולתו רק עד לשנת 1974. "אחרי המלחמה, להמשיך לחגוג ולרקוד נראה בטעם פחות טוב", משחזר ניב. "אחרי שלוש שנים הפסטיבל הוחזר אבל לא ליום העצמאות, אלא כאירוע  פחות לאומי ומתיימר - רק תוכנית בידור בטלוויזיה. בשנות השמונים האירוויזיון השתלט על הכל, היה שם יותר כסף וזה מה שעניין את כולם, והפסטיבל הלך ודעך. היו עוד כמה ניסיונות להחזיר את הפסטיבל, על ידי רשות השידור וערוץ 2, ב-2013 אפילו פאר טסי זכה עם שיר שהוא עצמו כנראה שכח", הוא מגחך.

בניגוד לדימוי האופורי והשמח, ניב מגלה כי לא מעט שירים איטיים ועצובים התגלו בפסטיבל הזמר,  ואף שירי שכול וזכרון. הוא בחר חמישה מהם, וחולק איתנו את הסיפור שמאחורי השירים:

1. בלדה לחובש

מילים: דן אלמגור, לחן: אפי נצר, ביצוע: יהורם גאון

"בלדה לחובש", מתוך יוטיוב

השיר המצמרר, שמתאר מעשה גבורה של חובש המקריב עצמו למען חברו, אמנם זכה במקום הראשון פסטיבל הזמר השביעי בשנת 1969, אבל ניב מגלה כי הוא עורר פולמוס לא קטן. "היו מי שראו בשיר הזה ניצול ציני כדי לקבל פרס", הוא אומר, "צריך לזכור שגם אם פסטיבל הזמר נחשב למשהו מכובד וקלאסי היום, בעבר הוא קיבל יחס מזלזל כמו תוכנית ריאליטי. למחרת הפסטיבל, נחום ברנע, בתפקידו כמבקר הטלוויזיה של עיתון 'דבר', קטל אותו במילים קשות".

ניב השיג את הנוסח המלא של הביקורת: "יחי דן אלמגור, המגיש לנו פרסומת לדם ודמעות, מעורב על האש", כתב ברנע, "יחי אפי נצר, שילמד את השיר הזה, אם נרצה או לא, כל מי שעור תוף באוזניו, וזה בדיוק מה שמפחיד אותי: שהדבר המביש הזה ישתלט לחלוטין על אוזנינו בחודשים הקרובים, בטלוויזיה וברדיו, בין חדשות עצובות לפרסומת לסכיני גילוח".

וזה לא נגמר בעיתונאים - משפחות שכולות התנגדו להשמעת השיר הגרפי. אחת מהן, משפחתו של שלמה אפשטיין, חובש שהציל לוחם במלחמת ששת הימים ואיבד את חייו תוך כדי, פנתה לאפי נצר ישירות וביקשה ממנו לפעול לכך שהשיר לא יושמע ברדיו. "בעקבות פנייתם נוצר המיתוס שהשיר הוא על המקרה הזה, ושהחייל שניצל, יוסף חגואל, הוא ההשראה המקורית", אומר ניב. "זה לא נכון. השיר בכלל נכתב 14 שנים לפני הפסטיבל, בהשראת פעולות תגמול במלחמת השחרור וסיפורים של חובשים משם, אבל רוב האנשים חושבים שהוא מבוסס על מקרה אחד ספציפי.

"היום אנשים מעריכים את השיר יותר", הוא מוסיף, "ואפילו משמיעים אותו בקורסים של חובשים בצה"ל, אבל זה זה לא היה תמיד כך. החיבור בין הנושא למסגרת המסחרית הנוצצת, היה מאוד קשה לרבים בעבר".

2. מה אברך

מילים: רחל שפירא, לחן: יאיר רוזנבלןם, ביצוע: להקת חיל הים עם רבקה זוהר

"מה אברך", מתוך יוטיוב

"השיר הזה נבחר כבר עשר שנים כשיר המושמע ביותר ביום הזכרון, על פי כל הסקרים", מספר ניב. "קולה של רבקה זוהר צלול בו כקריסטל, זה הסולו הנשי הכי ארוך בתולדות הלהקות הצבאיות. השיר בוצע בחלק האמנותי של פסטיבל הזמר משנת 1973, אבל היה להיט ענק עוד משנת 1968, בביצוע להקת חיל הים, עם הסולנית זוהר".

"מה אברך" נכתב כשיר זיכרון לאלדד (דדי) קרוק מקיבוץ שפיים, בן כיתתה של רחל שפירא, שנהרג בגיל 22 במלחמת ששת הימים. "רחל למדה עם דדי באותה כיתה. היא לא היתה פזמונאית מוכרת אלא מורה לחינוך מיוחד שכתבה שירים למגירה, ולעיתים פרסמה בשם בדוי. 'מה אברך' הוא השיר הראשון שהיא פרסמה בשמה, בחוברת זיכרון פנימית של הקיבוץ, והוא תיאר את דדי כפי שהיא הכירה אותו - רקדן עדין בלי שמץ של אלימות".

שפירא לא תכננה לכתוב להיט, אבל הגורל ונסיבות החיים המטורפות גילו את השיר. "יאיר רוזנבלום שהה בבית ההארחה של שפיים אחרי שנפצע בתאונת דרכים, וכשנחשף לחוברת - החליט להלחין את השיר, בלי ידיעתה של רחל שפירא. הוא נתן את השיר ללהקת חיל הים והגיע לקיבוץ עם רבקה זוהר וחלילן, להשמיע לשפירא את התוצאה. הצלחת השיר השיקה למעשה שתי קריירות -את הקריירה של זוהר כזמרת, ושל שפירא כפזמונאית".

על אף הפופולריות האדירה שלה זכה 'מה אברך', משפחתו של דדי התקשתה להכיל אותו. גם רבקה זוהר עצמה התכחשה אליו בשלב מסויים. "ראיינתי אותה ל'ידיעות אחרונות' עם הכותרת 'רבקה זוהר נגד מה אברך'", משחזר ניב. "היא הסבירה את סירובה לשיר את השיר בהופעות, סירוב שנמשך 20 שנה. רבקה טענה שהשיר מפרנס רחמים עצמיים. בגלל המצב הנפשי המיוחד שהיא היתה נתונה בו, והשיקום האישי שלה מסמים, היא רצתה לדבר רק על אופטימיות ותקווה, ולא לבוא בטענות לאלוהים. אבל בסוף היא נמלכה בדעתה. זוהר מופיעה עם השיר הזה על במות היום, היא אומרת שהבינה כי השיר מספק נחמה רבה למשפחות שכולות. היא אפילו הקליטה לשיר גרסה חדשה".

3. מישהו

מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי, ביצוע: יהודית רביץ

"מישהו" מתוך יוטיוב

"זהו שיר של יום זיכרון שלא נכתב כשיר יום זיכרון", מספר ניב, "אהוד מנור כתב אותו לאביו שנפטר מהתקף לב כשאהוד היה בן 15. הוא מתאר את המחשבה של אהוד, שאביו שומר עליו מלמעלה. בביטוי 'ניפגש בסוף דרכים ושאלות' הוא השתמש כבר בשיר אחר, שהצליח פחות. מנור לא רצה לוותר על הביטוי הזה, אז ניסה אותו עד שהצליח".

כיצד הפך השיר לנכס צאן ברזל של יום הזיכרון? האחראים, לדברי ניב, הם העורכים המוזיקלים בתחנות הרדיו. "יש תופעה ישראלית לנכס שירים ליום זיכרון, כמו ש'לבכות לך' של אביב גפן שנכתב לחבר שלו, הפך לשיר שמזוהה עם רצח רבין, זה גם מה שקרה לשיר הזה, שמושמע בכמויות גדולות מדי שנה".

"מישהו" בוצע לראשונה על במת פסטיבל הזמר של שנת 1978, ששימש כקדם אירוויזיון - הוחלט כי השיר הזוכה ייצג את ישראל בארוויזיון של השנה הבאה. בעוד "מישהו" זכה במקום השישי, במקום הראשון זכה השיר "אבניבי" בביצוע יזהר כהן, ועמד לעשות היסטוריית פופ מקומית. "זה נשמע מוזר שאהוד מנור שלח שיר עצוב כמו 'מישהו' לתחרות של אירוויזיון", אומר ניב, "אבל השיר כוון יותר לתצרוכת ישראלית. אגב, מנור שלח שלושה שירים לאותו פסטיבל - אבניבי, תן לי כוח ומישהו. הוא היה אדם מאוד תחרותי".

4. שנינו מאותו הכפר

מילים ולחן: נעמי שמר, ביצוע: להקת פיקוד מרכז

"שנינו מאותו הכפר" מתוך יוטיוב

בשנת 1998 העיתונאי אמיר קמינר מ"ידיעות אחרונות" חשף לראשונה את הסיפור מאחורי השיר הכל כך אהוב הזה. נעמי שמר סיפרה לאמיר, אחרי 25 שנות שתיקה, כי השיר נכתב על שני חברים מנהלל, זאב עמית ויוסף רגב, שהיו יחד בבית הספר, בצבא, ביחידה המובחרת 101 ובמוסד. הם דווקא לא היו בני אותו גיל - הפרידו ביניהם שנתיים, אבל האופן בו בחרו את כל בחירות חייהם ביחד, הרשימה את נעמי שמר כשהכירה אותם בשנת 1966, כשהתגוררו בפריז בה שהתה מספר חודשים. ב-1966 כתבה עליהם את השיר בהשראת הסיפורים ששמעה מהם. ביצוע הבכורה שלו היה בפסטיבל הזמר של שנת 1969, בחלק הלא תחרותי.

מדוע הסוד הגדול, אם כן? ניב מסביר: "נעמי שמר כתבה את השיר על זאב ויוסף בעודם בחיים. השיר מספר על שני חברים, שאחד נהרג והשני נשאר, אבל זה לא קרה במציאות כשהיא כתבה עליהם. העובדה המצמררת היא שזה היה סוג של שיר נבואי - שבע שנים אחרי שהוא נכתב, זאב עמית נהרג במלחמת יום הכיפורים. אחד מקרובי המשפחה שלו אמר לשמר שהיא עשתה לו עין רעה, זה מאוד הבהיל אותה, והיא לא סיפרה לאיש ולא פרסמה את הרקע לשיר. כשחושבים על זה, תמיד היה לה משהו נבואי. הרי גם את 'ירושלים של זהב' היא כתבה שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים".

היום השיר הפך לסמל של חברות גברית, ומאז שהתגלה סיפור הרקע - גם לאחד מגאוותיה של יחידת 101, היחידה בה שירתו יוסף וזאב עם חברם הטוב אריק שרון - והוא אף הושמע בהלוויה של שרון, מפיה של שרית חדד.

5. החיטה צומחת שוב

מילים: דורית צמרת, לחן: חיים ברקני, ביצוע: חווה אלברשטיין

"החיטה צוחת שוב" מתוך יוטיוב

רבים מכירים את הרקע הטראגי של השיר היפהפה הזה - נפילתם של 11 בני קיבוץ "בית השיטה" במלחמת יום כיפור. מה שלא מכירים הוא את האופן הכמעט אגבי שבו הוא נכתב ונכנס לפתנאתון המדינה. "דורית צמרת היתה פזמונאית מקומית, שהתבקשה לכתוב שיר לטקס יום השנה של מות ה-11", מספר ניב. "היא כתבה את המילים והעבירה אותם למלחין חיים אהוביה, אך השיר היה כל כך טעון שהוא לא הצליח להלחין אותו. הוא העביר את השיר לנעמי שמר, אותה הכיר דרך חברים משותפים - וגם היא לא היתה מסוגלת. שמר פנתה למלחין חיים ברקני, חבר קיבוץ משער הגולן, ובתוך חצי שעה היה לחן. השיר ניתן ללהקת ה'אשכוליות' של קיבוץ בית השיטה, איש לא ציפה שישמעו ויכירו אותו מחוץ לגבולות הקיבוץ".

ניב הוא מבין העיתונאים היחידים שפגש וראיין את דורית צמרת, וגילה כי היא עצמה מעולם לא הרגישה נוח לסלול קריירה בעקבות השיר העצוב. "היא ויתרה על התמלוגים מהשיר, כי היא לא הרגישה נוח להשתכר ממנו, לקבל ממנו חשיפה ותהילה. היא התפרנסה כל השנים מלימוד קולנוע, לא מפזמונאות, ואף היתה פעילת שמאל ומתנדבת בארגונים שונים. את חיים ברקני היא מעולם לא פגשה, ואת חווה אלברשטיין היא פגשה פעם אחת אחרי הופעה, ואמרה לה - את יודעת שאת שרה שיר שלי?.

"השיר מראה את כוחו של הביצוע והעיבוד הטובים", הוא מהרהר, "בביצוע של להקת האשכולית הוא לא היה מגיע למעמד שהגיע אליו. זה שיר שמתאר את המחזוריות של הטבע, באופן בו הטבע ממשיך בשלו גם כשהחיים נהרסים. זו בחירה לא שגרתית מבחינה ספרותית להתייחס כך לשכול, וזה גם מעניין שחווה אלברשטיין, עירונית מובהקת, מזוהה כל כך עם השיר הזה, המתאר את יופיו של העמק".

להזמנת ההרצאה של יובל ניב על פסטיבלי הזמר  - [email protected]. il