לשמור על הנכדים? לא תודה

אחרי שנים רבות של ג'אגלינג בין קריירה, חיי חברה, תחביבים וגידול ילדים, נשים רבות מחכות לגיל שבו יוכלו לנוח קצת ממרוץ החיים, ורק ליהנות. אבל מתברר שבימינו, גם הסבתאות מזמנת עמה התמודדות דומה ומעייפת. גם אם לעיתים אותן נשים עדיין עובדות במשרה מלאה, ועסוקות באלף ואחד דברים - עם הולדת הנכדים הן בכל זאת ידרשו לתת כתף. אפילו שתיים.

אצל גברים זה לא קורה. כאבות ובהמשך כסבים, הדרישות מהגברים צנועות בהרבה בכל הנוגע לטיפול בילדים ובנכדים, גם אחרי המהפכה הפמיניסטית. "חד משמעית את הגברים מקשרים פחות למקום הטיפולי", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית, ד"ר סוזי קגן. "עדיין קיים הקיבעון הסקסיסטי, שנשים הן יותר טיפוליות, ולכן הסבתא יכולה לטפל טוב יותר בנכדים הצעירים, לבשל ולעשות קניות".

כך יוצא שעבור הנשים, קיימת חוויה המשכית של הקונפליקט בין האמהות לקריירה גם בגיל השלישי, כאשר את האמהות מחליפה הסבתאות. "יש אמנם נשים קרייריסטיות, שכאשר הן הופכות לסבתות, מחליטות לפרוש מהעבודה כדי להיות עם הנכדים, אולי כתיקון למה שלא נתנו לילדיהן, אבל הן במיעוט", מספרת קגן. "אצל רוב הסבתות נשמעת הטענה ההפוכה, של 'הקדשתי את חיי לילדים, עכשיו אני רוצה לחיות'".

ואכן, בעידן המודרני מודל הסבתאות השתנה: אם בעבר הסבתות העבירו את זמנן בישיבה בבית, עם או בלי קלישאת הסריגה, והטיפול בנכדים השתלב בשגרת יומן - היום מדובר בנשים פעילות ומרובות עיסוקים, שלעתים עדיין עובדות לפרנסתן. "תוחלת החיים שעלתה, לצד הבריאות והמסוגלות הפיזית בגיל המבוגר, מביאות להארכת שנות העבודה והקריירה", מסבירה קגן. "הסבתא של היום קמה בבוקר והולכת לעבודה, היא לא עומדת במטבח ומבשלת לנכדים. לכן היא הרבה יותר עסוקה ופחות זמינה".

"אני לא כאן כדי לשרת אתכם"

באו לעשות שמח, לא בייביסיטר. צילום: Shutterstock

הסבר נוסף לשינוי נעוץ בעובדה, שרבים מבני הגיל השלישי מבלים כיום יותר מבעבר. "פעם לצאת לחו"ל היה נחשב לפרויקט חיים, וגם חופשה בבית מלון היתה נחלתם של מעטים שיכולים היו להרשות זאת לעצמם", אומרת קגן. "היום הנגישות לבילוי השתפרה, ואנשים מנצלים את זה. אם בעבר היו לזוג המבוגר רק חברים מהשכונה, כיום יש להם חברים גם בערים אחרות ואפילו בחו"ל, והם נוסעים ונעדרים לזמנים ארוכים". 

הבעיה היא שהדבר יוצר פעמים רבות קונפליקט: הילדים שהפכו להורים מצפים לעזרה מהוריהם המבוגרים, ואילו הסבא והסבתא מרגישים, שעכשיו זה הזמן שלהם להתחיל לחיות, לראשונה ללא מחויבות של ממש.

"ההורים הצעירים זקוקים לעזרה, אין ספק בכך", מסכימה קגן. "לגדל ילדים בתקופה המודרנית זו מטלה קשה. אם בעבר אנשים חיו בשבט או בחמולה רב-דורית, וכולם טיפלו בילדים, היום ההורים מגדלים אותם לבדם, דבר שיכול להקשות עליהם מאד מבחינה נפשית. בנוסף, כיום שני בני הזוג צריכים לעבוד לפרנסת הבית, ולעיתים קשה להם לממן מטפלת. האופציה המתבקשת במקרים הללו היא סבתא".

תוסיפו למשוואה זו את העובדה, שלהורים הצעירים קיים מודל אחר של סבתאות להישען עליו: הם זוכרים עדיין איך סבא וסבתא טיפלו בהם, ורוצים שההורים שלהם, ובעיקר אמם, ימשיכו במסורת. "זה מגיע גם ממקום אגוצנטרי", מסבירה קגן, "מהצורך לשמר את האימא הטוטאלית שתמיד היתה לצידי. מצד שני, גם אצל הסבתות של היום אפשר למצוא סוג של אגוצנטריות, שאומרת 'יש לי חיים משלי ואני לא כאן כדי לשרת אתכם'".  

תיאום ציפיות ימנע קונפליקטים

 [#middleBanner] 

כדי לפתור את הקונפליקט ולהימנע מחיכוכים, קגן ממליצה על שיחות של תיאום ציפיות בין הצדדים לכל אורך הדרך. "שיחה שכזאת היא מאוד משמעותית וצריכה להיעשות אחת לתקופה, בהתאם לצרכים המשתנים של הנכדים - מהחלפת חיתולים בינקות, ועד דמי כיס לנכד החייל", אומרת קגן. "חשוב להיות קשובים לצורכי המשפחה, אבל גם לעצמנו".

בקרב הסבתות עצמן, מדובר בנושא רגיש. לפחות כך ניתן להתרשם מתגובתה של סבתא, שהתבקשה לספר על השילוב בין סבתאות לקריירה. "אני לא יכולה לדבר בגלוי על הנושא", השיבה. "גם החברות שלי באותה עמדה. אפילו אם יש להן מה לומר, אף אחת לא תגיד את זה בגלוי, כדי שהילדים לא ייעלבו וינקטו צעדי ענישה".

בצד השני של הסקאלה אפשר למצוא את רוחק'ה נגבי (55), סבתא שמצליחה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", כדבריה: גם להיות מעורבת מאוד בחיי ארבעת נכדיה הפעוטים, המתגוררים בצמוד אליה, גם לנהל קריירה כיועצת נדל"ן, וגם לעסוק בתחביבים ובהתנדבות, לצאת לחופשות, והכי חשוב - להישאר מרוצה.

נגבי ובעלה יוסי, הורים לארבעה, לא חיפשו דרכי מילוט כשנולדו הנכדים, להיפך: הם סייעו לשתי בנותיהם הנשואות לרכוש בתים בצמוד אליהם, ובקרוב תצטרף לשכונה גם הבת השלישית, שעתידה להינשא. לשניים ארבעה נכדים, בגילאי שלושה חודשים עד שנתיים וחצי. "תמיד היה לנו ברור שנרצה את הילדים לידנו, ואנחנו מאד נהנים מכך", אומרת נגבי.

- יש לך משמרות קבועות לטיפול בנכדים?

"בהתחלה היתה לנו טבלה של ימים, שהתחלקה בין שתי הבנות, כשאצל כל אחת מהן ביקרתי פעמיים בשבוע. כשנולד הנכד הרביעי הכול התבלגן, ומאז זה ספונטני. אבל גם אם אני לא נקראת לשירותי בייביסיטר ביום מסוים, ואני מגיעה מהעבודה מוקדם יותר, אני מסמסת לבנות שאני בבית ושיבואו עם הילדים. אני נהנית להכין להם ארוחת ערב, ולראות את כל הנכדים משחקים יחד. זה כיף גדול, כמו קומונה".

"הבנות שלי יודעות את הגבולות"

"יש מי שהאינטנסיביות הזאת לא מתאימה להם". רוחק'ה נגבי עם שניים מנכדיה 

נגבי אמנם לא לבד: מסקר שערך ארגון ויצ"ו ב-2012 עולה, כי 70% מהסבים והסבתות מסייעים לילדיהם בטיפול בנכדים, לעומת 30% שלא עוזרים כלל. מבין אלה שעוזרים, רובם עושים זאת באמצעות שירותי בייביסיטר או עזרה בהסעות (70%). השאר מסייעים כלכלית.  

יחד עם זאת, נגבי מכירה היטב את הסבתות שאינן מוכנות ליישר קו עם ההסכם הבלתי כתוב, ולעיתים החד צדדי, לפיו עליהן להקדיש את מרבית זמנן לטובת עזרה וטיפול בנכדים. "יש לי חברות שהן סבתות שמקטרות ומרגישות מנוצלות", מספרת נגבי. "אני מאמינה שאם הסיוע לא נעשה בשמחה, אז לא כדאי. יש מי שהאינטנסיביות הזאת לא מתאימה להם. באופן אישי, אם אני לא אראה את הנכדים שלי כל יום, אני אשתגע".

נגבי מעידה, כי היה לה מודל סבתאות ללמוד ממנו. "אמא שלי מאוד עזרה בטיפול בילדים שלנו, וגם אצלה היה תמיד שישו ושמחו של כל הנכדים, אבל היא, להבדיל ממני, לא עבדה". נגבי, פרט לתחזוק של משרה מלאה, גם פעילה בחוג תיאטרון, ומתנדבת בשתי עמותות. היא גם לא מוותרת על זמן איכות עם הבעל, על נסיעות לחו"ל ועל תשבצי היגיון, אחד התחביבים החזקים שלה.

"אני מתמרנת בהצלחה בין כל הדברים", היא אומרת. "נכון שאי אפשר לבנות עלי באופן יומיומי - לבנות שלי יש גם גיבוי של מטפלת - אבל אני זמינה לפנצ'רים". ועם זאת, גם נגבי מודה שלפעמים כל מה שמתחשק לה כשהיא חוזרת מהעבודה זה להתיישב על הספה, להרים רגליים ולצפות בטלוויזיה. "אני יכולה להרשות את זה לעצמי", היא אומרת. "הבנות שלי יודעות את הגבולות". 

בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה

יצאנו לפנסיה, מה עכשיו? 

הסבתאות שונה עם כל נכד

הנכדים באים: יום כיף או בילוי מעייף?
 

סבתא דולה: קורס הכנה ללידה לסבתות טריות

איך להכין את הבית כך שיהיה בטוח לנכדים

המעבר לסבאות: לא הכל ורוד

לא תאמינו מה הסבא הזה הביא לנכדים שלו

היה הראשון להג