לחיות עד 150 שנה: חלק ב'

בעשורים האחרונים התרגלנו לסיסמה "העולם שייך לצעירים", אך לעליית תוחלת החיים תהיה לפחות השפעה משמעותית אחת שלא ניתן יהיה להתחמק ממנה: היפוך המאזן הדמוגרפי. בעולם של מגה-חיים, הקשישים יהוו את החלק הארי באוכלוסייה, והילודה תלך ותפחת. בישראל, הירידה בילודה צפויה להפוך את הרוב החילוני למיעוט.

לחלק א' של הכתבה

אבל עם כל הכבוד לתמהיל המגזרים הייחודי בישראל, שינוי האיזון הדמוגרפי בין מבוגרים לצעירים עלול להפוך לבעיה חברתית כלל עולמית חמורה ביותר. "כיום אנחנו מניחים, שאדם לומד מקצוע בגילאי העשרה והעשרים, ובמשך שארית ימיו עובד במקצוע שבחר. אנחנו כמובן לומדים דברים חדשים גם בגילאי ארבעים וחמישים, אבל החיים נחלקים, בגדול, לפרק זמן של לימודים, ולאחריו פרק זמן של עבודה", אומר ההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי. במצב של חיים עד גיל 150, כל זה יהיה חייב להשתנות: "לאנשים יהיו קריירות ארוכות הרבה יותר, והם יהיו חייבים להמציא את עצמם מחדש שוב ושוב גם בגיל 90 – על אחת כמה וכמה בעולם שמשתנה כל הזמן עקב המצאות טכנולוגיות חדשות. בו זמנית, אנשים לא יפרשו לפנסיה, ולא יפנו מקום לדור החדש, עם כל הרעיונות והתקוות שלו".

בעיית הפנסיה עולה לכותרות כבר בשנים האחרונות, עם ההבנה שפרישה לגמלאות בגיל 67 אינה רלוונטית עוד, בעולם שבו תוחלת החיים רק עולה ועולה. מעבר לעובדה, שאנשים זקוקים לעשייה ולתכלית בחייהם, מצב שבו הקופה הציבורית תאלץ לממן את חייהם של מיליוני אנשים במשך שנים רבות אינו ריאלי. כלכלנים אמריקניים מעריכים, כי בשנת 2000 יחסי התלות הכלכליים בארה"ב היו 21.7 גמלאים, על כל 100 עובדים. המשמעות היא שחמישה עובדים תרמו לפנסיה של כל מבוגר אחד מעל גיל 65. בשנת 2050, חוזים הכלכלנים, יחסי התלות הללו כמעט יוכפלו, כאשר יהיו 38 גמלאים על כל 100 עובדים. אם קצבת הזקנה תישאר בעינה, הרי שנטל הפנסיה של המבוגרים על העובדים הצעירים, שבא לידי ביטוי לרוב בצורה של מיסים, יהיה יותר מכפול.

"הזקנה תקבע לפי תפקוד ולא גיל כרונולוגי"

זה סימן שאתה צעיר. צילום: Shutterstock

מדינות רבות, כולל ישראל, מנסות לפתור את הבעיה באמצעות יוזמות להעלאת גיל הפרישה, אך לדברי המומחים, השינוי שיידרש במצב של חיים עד 150 שנה יהיה מהותי הרבה יותר. "יש לנוע בהדרגה למצב, שבו שאלת הזקנה תהיה תפקודית ולא גילאית. במילים אחרות - הזקנה תהיה אינדיבידואלית, ותקבע לפי מצבו של האדם ולא לפי גילו הכרונולוגי. זה דורש שינוי חברתי כולל בתפיסת המונח זקנה", אומר הגרונטולוג ד"ר יעקב בן שאול. "אדם שיחיה עד גיל 150 יהיה זקן רק בעשור האחרון של חייו, כלומר: רוב חייו הוא יהיה כשיר לעבודה, ולכן יצטרך לתכנן תכנית עבודה לטווח ארוך ולעבוד במשך שנים - גם בשביל לייצר כסף, וגם כדי לא למות מדיכאון".

גם פרופ' ישראל (איסי) דורון מאוניברסיטת חיפה משוכנע, כי במצב של חיים עד 150 שנה אין מקום למודל של חובת גיל פרישה. "כשמדברים על מהפכת הזקנה מדובר לא רק על כך, שמעולם אנשים לא חיו כל כך הרבה זמן, אלא גם על כך, שמעולם לא היו כל כך הרבה זקנים באוכלוסיה", הוא אומר. "בעולם של תוחלת חיים גבוהה באופן דרמטי, אם לא יתבצע שינוי מהותי בשוק העבודה, אנשים יהיו יותר זמן בפנסיה מאשר בעבודה יצרנית, דבר שאינו הגיוני".

הפתרון, לדבריו, צריך להתחיל בממשלה, שתעודד אנשים ללמוד כמה שיותר, לצבור ידע, כישורים ומיומנויות, ולעסוק בריבוי מקצועות. "בישראל זה פחות קורה, אבל במדינות רבות מעודדים סביבת עבודה בכל גיל, המשך השתלמויות והכשרה גם בגילאים המתקדמים, ויזמות עסקית בגיל המבוגר", אומר פרופ' דורון. "תוצאות המהלך הזה ניכרות גם מבחינה כלכלית: מודל של מערכת בטחון סוציאלי, שתממן את הדור המבוגר, קרס במדינות רבות. הדור הצעיר שאמור היה לממן ולתמוך בקשישים פשוט לא קיים. תחת המודל הזה, עברו מדינות כמו צרפת ואנגליה למערכת תמיכה, המבוססת על הפרשות העובדים בהתאם להכנסתם בשנות עבודתם, תוך העלאת גיל הפרישה. הפוליטיקה והמדיניות משתנות הרבה יותר לאט מאשר המציאות, אבל בסופו של דבר לא תהיה ברירה, ושוק העבודה יתאים את עצמו לתוחלת החיים העולה".

ללמוד בגיל 80, להביא ילדים בגיל 100

אפשר ללמוד בכל גיל. צילום: Shutterstock

באופן לא מפתיע, השינוי הזה מתממש בינתיים בעיקר ביפן; לצד הפחד מהבדידות שנוצר בעקבות העלייה בתוחלת החיים, ביפן קיים האחוז הגבוה ביותר של קשישים שעובדים בקרב המדינות המפותחות: אחד מתוך שלושה גברים מעל גיל 65 עדיין עובד במדינה. בישראל הנתון המקביל עומד על פחות משישית.

"חד משמעית כל מה שאנחנו קוראים לו היום 'זקן' הולך להשתנות, ככל שתעלה תוחלת החיים", אומר פרופ' דורון. לדבריו, החברה תצטרך לבצע שינוי תפיסתי עמוק, ולהבין שהלימודים לא מסתיימים בהכרח בגיל 25, העבודה לא נתחמת לגילאי 30-65, והפנאי לא מתחיל בגיל 70. "ברגע שהחברה תצא מהתבנית הזו, זה כבר לא משנה כמה נחיה - אנשים יבינו, שאפשר ללמוד גם בגיל 80, לקחת כמה שנות פנאי מהחיים בגיל 30, ולהביא ילדים בגיל 100, על ידי הפריות חוץ גופיות".

פרופ' דורון משוכנע, כי גם מודל הירושה הקיים ישתנה או יתבטל: "בניגוד למצב כיום, שבו אנשים מבוגרים תומכים בילדים ומעבירים להם רכוש, כסף או ערך שווה כסף - דוגמת שירותי בייביסיטר לנכדים - במצב של תוחלת חיים של 150 שנה אנשים ימשיכו לחיות חיים מלאים, לעבוד ולבלות גם בגיל מבוגר מאד", הוא אומר. "כתוצאה מכך, הם ישמרו על המשאבים שלהם, וימצאו לנכון לבזבז יותר על ההנאות ועל הפנאי שלהם, על חשבון הירושה לילדים. עד שכבר יגיע הרכוש לבני הדור הבא, הם יהיו בעצמם מבוגרים מאד".

שינויים כלכליים במודל העבודה הקיים, במערכת הפנסיונית ובירושות, לצד שינויים באיזון הדמוגרפי ובמבנה המשפחתי, אינם היחידים הצפויים להתרחש בתוחלת חיים של 150 שנה. למגה חיים יש גם השלכות פוליטיות ואידיאולוגיות. המומחים מזהירים מפני מלחמת אזרחים, שתתקיים בין מי שיזכה לקיים חיים ארוכים ומאושרים, לבין אלו שלא. או במילים אחרות - בין אלו שתהיה להם היכולת הכלכלית לחיות עד 150, לבין אלו שיצטרכו להסתפק בתוחלת חיים קצרה יותר.

חיים ארוכים – לעשירים בלבד?

המוות אינו מפלה בין בני האדם? אז זהו, שכן. צילום: Shutterstock

"אם מדענים ימצאו תרופות לכל המחלות, יפתחו טיפולים יעילים נגד הזדקנות, ושיטות להצעיר בני אדם ולהבטיח נעורי נצח, התוצאה המיידית, ככל הנראה, תהיה גל חסר תקדים של זעם ושל חרדה", אומר פרופ' נח הררי. "מי שלא יוכלו להרשות לעצמם את הטיפולים היקרים הללו, שהם למעשה מרבית האוכלוסייה, יבערו מחימה. הרי לכל אורך ההיסטוריה ניחמו את עצמם העניים בידיעה, שלפחות המוות אינו מפלה בין בני האדם, ושגם העשירים סופם להזדקן, לחלות ולמות. כמה שהעניים יזעמו כשיסתבר שרק הם הולכים למות, ואילו העשירים ימשיכו לחיות עד בלי קץ, צעירים ויפים".   

גם ד"ר בן שאול משוכנע, שחיים עד 150 שנה יביאו איתם פערי מעמדות קשים, שיתבטאו במחאות חברתיות עזות. "לאורך ההיסטוריה בני האדם עברו ממצב של חיים לשם הישרדות – כשתוחלת החיים עמדה על 40 – למצב של חיים רחוקים ממחשבות על מוות, ככל שתוחלת החיים עלתה", אומר ד"ר בן שאול.

"במצב של חיים עד גיל ממוצע של 80, אנחנו מפסיקים לחשוב על מוות בגיל צעיר, כי הנושא נראה לנו מאיתנו והלאה, לא קשור אלינו. וכשיש זמן, מפסיקים לחיות במצב של הישרדות, ומתחילים לחיות חיים קפיטליסטיים. נכון להיום, החברה סופגת את הפערים שבין עשירים לעניים. כללי המשחק של הקפיטליזם נראים לנו, רוב הזמן, הוגנים: מדובר על חלוקת משאבים, שמתקיימת בעקבות הגנטיקה שמתחלקת רנדומאלית בין עשירים לעניים, והפערים הם לא כל כך גדולים".

אלא שלדבריו, ככל שתוחלת החיים עולה, הפערים בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם מעמיקים, מהסיבה הפשוטה שיש יותר שנים לבסס את הפערים הללו. "אנחנו רואים את זה כבר היום, למשל בהבדלים בין הרפואה הפרטית לבין זו הציבורית, ועדיין, אנשים מתייחסים לכך בשוויון נפש. בעתיד, כאשר המדע והרפואה ינטרלו את המרכיב הגנטי, הטכניקות שיאפשרו לנו מגה חיים יהיו פתוחות, למעשה, רק בפני מי שיש לו כסף".

התחזית: מלחמת אזרחים בין עניים לעשירים

או אז לעניים תתחיל לחלחל ההבנה, שהם לא נאבקים על חלוקת משאבים הוגנת יותר, כפי שמתרחשת היום, אלא על שנות חיים -  שלהם ושל ילדיהם. "במצב כזה אנו נראה חזרה למלחמות על החיים, על הישרדות, ופה גלום פוטנציאל לפיצוץ חברתי ולמלחמת אזרחים, בקנה מידה שאנו לא מסוגלים בכלל להבין", חוזה ד"ר בן שאול. "אמנם גם כיום תרופות חדשות פתוחות תחילה לעשירים, אך בהדרגה הן זולגות למערכת הבריאות הציבורית. כשתהיה קפיצה משמעותית בתוחלת החיים, הזליגה של טכנולוגיות מתקדמות כבינה מלאכותית, מהמגזר הפרטי אל המגזר הציבורי, תהיה מאד איטית, כך שבסופו של דבר, לחיות שנים רבות יעלה הרבה מאד כסף. למעשה, כדי לצפות מהי תוחלת החיים של אדם מסוים, נצטרך לדעת כמה כסף יש לו. הרפואה הציבורית כשלעצמה לא תוביל אנשים לחיות הרבה יותר שנים מכפי שהם חיים היום".

אבל אל דאגה, נראה שגם מצב העשירים לא יהיה טוב מדי: פרופ' נח הררי צופה, כי אלה יעבירו את חייהם בחרדות קשות. "במצב שבו כל הטיפולים והתרופות יוכלו להאריך את החיים עוד ועוד, אך לא להקים לתחייה את המתים, כמה נוראית היא המחשבה שניתן לחיות צעירים ויפים לנצח, אבל למות בתאונת דרכים או בפיגוע טרור", אומר פרופ' נח הררי. "הרי אם משאית תדרוס אותי או שמחבל יפוצץ אותי, אני עדיין אהיה מת ללא תקנה. במצב כזה, אנשים לא יהיו מוכנים לקחת שום סיכון, יסתגרו בבתי כלא של זהב, ואם המוות בכל זאת יחמוק פנימה ויכה אותם או את יקיריהם, הסבל יהיה קשה מנשוא".   

אוכלוסיית העולם מונה כיום כ-8 מיליארד בני אדם. על פי תחזיות אופטימיות, בשנת 2050 הנתון יעמוד על 10 מיליארד. התרחיש הפסימי מדבר על מספר גבוה יותר. פרופ' ישראל (איזי) בורוביץ', דיקן בית הספר לכלכלה וניהול באקדמית תל אביב יפו, לא בטוח שהיקום מסוגל להכיל כמות שכזאת. "העולם נכנס יותר ויותר לקשיים של אספקת מזון, שבעקבותיהם אני צופה גם יותר מלחמות, שהרי תפקידן הוא לפנות כמות מסוימת של אנשים מכדור הארץ", אומר פרופ' בורוביץ'. "משאב המים אף הוא נמצא בחסר. לכן מי שמדבר על עלייה בתוחלת החיים, לא מתעסק במציאות האמיתית של כדור הארץ: מאות אלפים מגיעים למדינות אירופה, אך הן לא מסוגלות לקלוט כל כך הרבה אנשים. לכן עם כל הכבוד לרפואה, למדע ולטכנולוגיה, בני האדם לא חיים לבדם על הכדור, הם חיים בסביבה מסוימת, שעליה משפיעים גורמי טבע שונים, כמו ההתחממות הגלובלית".

"העולם לא יוכל להכיל את כל הקשישים"

צפיפות אוכלוסין קשה בפתח? צילום: Shutterstock

פרופ' בורוביץ' חוזה, כי הניסיונות הקיימים כבר היום, לפיתוח מזון בצורה מכנית, יישאו אמנם פירות, אך כמויות המזון לא יגדלו. משאבי הטבע המתרוקנים, בתוספת חוסר המקום הפיזי על כדור הארץ, יובילו, לדבריו, למצוקות קשות. "העולם כנראה לא יוכל לספק מזון או דיור לכולם", אומר פרופ' בורוביץ'. "גם אם כמות הקשישים תבוא על חשבון הצעירים, המספרים באוכלוסיה עדיין גדולים מאד. מעבר לכך, בתרבויות מסוימות, דוגמת במדינות אפריקה ובתאילנד, הילודה תמשיך לגדול. ומכיוון שהעולם הוא יחידה אחת, כשאין מקום באפריקה אנשים יגיעו לאירופה".

על פי התחזיות ותרחישי המומחים, עולם שבו חיים עד 150 שנה לא נשמע קוסם במיוחד. לא מפתיע, אם כך, שרוב האנשים כלל אינם מעוניינים שתוחלת החיים שלהם תתארך. על פי סקר מהשנים האחרונות, של מכון המחקר הנחשב בוושינגטון ,Pew Research Center 56% מהמשיבים הבוגרים בארה"ב לא היו מעוניינים כלל לעבור טיפולים רפואיים, שיאטו את תהליך ההזדקנות ויאפשרו להם לחיות לפחות עד 120 שנה.

העתידן ד"ר רועי צזנה לא מתרגש מהעניין. "בטווח הקצר, בני האדם בדרך כלל מגיבים לטכנולוגיה מאד עוצמתית בשתי תגובות: ראשית בשמחה, על ההצלחה להגיע לטכנולוגיה חדשה, ושנית בחשש, מפני התמוטטות של כל המוסדות החברתיים כפי שהם מכירים אותם. הרי אם לפני 10 שנים הייתי מספר לך על רשת חברתית, שכולם יפרסמו בה תמונות שלהם, יחשפו דברים אישיים ויבלו בה את מרבית זמנם, היית אומרת לי אלף שאני משוגע, ובית, שזה נשמע איום ונורא.  אותו הדבר עם תוחלת חיים של 150 שנה: מבחינה טכנולוגית עומדים לקרות כאן דברים מדהימים. איך אנשים ישתמשו בטכנולוגיה הזו? את זה אני לא יכול לדעת".

לכתבה באתר פורבס לחצו כאן

יצאנו לפנסיה, מה עכשיו?

84% מבני הגיל השלישי מרוצים מחייהם

יוצאים לעבוד אחרי הפרישה

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

כשאהיה בת 67: השלכות העלאת גיל הפרישה

כיצד ישפיע עליכם הקיצוץ בפנסיה

כל ההטבות והאירועים לרגל חודש האזרח הוותיק