להגשים חלום: הכירו את התסריטאי בן ה-81

הגשמת חלום באה פעמים רבות עם תג מחיר. המחיר יכול להיות ויתור על המוכר והבטוח, ירידה בהכנסה הכספית וברמת החיים, ולעיתים גם מחלוקות או התרחקות מאנשים קרובים, שלא תומכים במהלך.  

יאיר פקר, נשוי, אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, היה מוכן לשלם את כל אלה, תמורת הגשמה עצמית. הוא עזב אימפריה משפחתית משגשגת והכנסה גבוהה, מרד בדרך שהתוו לו הוריו והלך לעשות משהו שממלא אותו. אחרי קריירה עסקית מוצלחת בתחום הטלוויזיה, הפך פקר בגיל 62 לסופר, תסריטאי ומחזאי, שעבודותיו מוצגות כיום בארץ ובעולם.  

ב-15 בפברואר תוצג בתיאטרון הסמטה ביפו הצגה חדשה שכתב פקר, בן 81 כיום, בשם "סקופ". ההצגה עוסקת, לדבריו, ב"דרמה על אהבה, שנאה, כסף והמרוץ אחר הסקופ". בהמשך, מתוכננת ההצגה לעלות גם בתיאטראות בברלין ובאמסטרדם. לרגל כך שמענו ממנו איך פורשים כנפיים, גם עם משקולות פלדה על הרגליים.      

למה פלדה? כי פקר הוא אחד מארבעת בניו של נפתלי פקר ז"ל, בעלי מפעל "פקר פלדה". ילדותו עברה עליו בנעימים. המשפחה התגוררה בבית פרטי מפואר בתל אביב והחזיקה במכונית פרטית, כשכולם עוד נסעו באוטובוסים. עם תום לימודיו התיכוניים, לאחר שלא גויס לצה"ל בשל תת משקל, נשלח כמו שלושת אחיו האחרים לעבוד בעסק המשפחתי שהלך והתרחב.

"הייתי חייב להמשיך את השושלת, לא שאלו אותי"

"בשנים ההן מי שנולד למשפחה של רופאים, עורכי דין או תעשיינים, היה חייב להמשיך את השושלת", הוא מספר. "איש לא שאל אותי האם אני רוצה בזה, ואני לא רציתי. את העבודה בעסק לא אהבתי, בלשון המעטה. ישבתי בישיבות דירקטוריון והדיונים לא עניינו אותי. מה אכפת לי תחזית מלאי? זו לא השפה שלי".

את האומץ לקום ולעזוב קיבל פקר רק כעבור שנים. "בשנת 1970 קראתי מחקר ב'טיים מגזין', שגילה שרק חמישה אחוז מהאנשים בעולם נהנים מהעבודה שלהם", הוא מספר. "באותו רגע החלטתי שאני לא יכול להמשיך כך, שאני חייב להיות אחד מהחמישה אחוזים האלה".

שמונה שנים קודם לכן נגע פקר לראשונה בעולם הקולנוע, כשמשפחתו החליטה להשקיע בסרטים ישראלים. פקר, שחיבתו לתחום היתה ידועה, מונה על ידי המשפחה למפיק של שלושה סרטי קולנוע, בהם "משפחת שמחון". "בשבילי זה היה כמו אוויר לנשימה", הוא נזכר, "זו היתה חוויה מאד מרגשת".

השם "רובוטריקים" רשום על שמו

 יאיר פקר עם אשתו נירה. צילום: איציק שוקל

לאחר ששני הסרטים האחרונים שהפיק נחלו כישלון, חזר "עם הזנב בין הרגליים", כדבריו, לעבודה בעסקי הפלדה. אבל התשוקה לקולנוע וליצירה כולה לא הרפתה.

הוא היה בן 36 כשהחליט לבעוט בעתיד שנתפר לו על ידי המשפחה, לעזוב את העסק ולפנות לתחומים יצירתיים יותר. הטלוויזיה הישראלית הוקמה באותה תקופה, והוא פנה לחברות טלוויזיה באירופה, והפך לנציגן בארץ. עזיבת המקום הבטוח, הוא מתוודה, לא היתה פשוטה, כלכלית ורגשית. "בשלוש השנים הראשונות לא הרווחתי כסף, אבל אף פעם לא הסתכלתי אחורה במרירות", הוא אומר.

בהמשך הביא פקר ארצה סדרות כמו משפחת סימפסון, הדרדסים, משפחת קדמוני ואת הרובוטריקים, ששמם העברי רשום על שמו, ונכנס לתחום מסחור דמויות הטלוויזיה, שהיה אז בחיתוליו. בהמשך מונה לנציג של חברת דיסני בארץ, תפקיד שאותו מילא במשך 25 שנה. כשהוצע לו ב-1997 לנהל את משרדי דיסני בארץ, סירב ופרש. "אני מטבעי לא פקיד טוב", הוא מסביר.

על פרשת דרכים בגיל 62

לאחר שעזב מצא עצמו פקר שוב, הפעם כבר בגיל 62, על פרשת דרכים. "לא ידעתי מה אני עושה", הוא מספר. "נזכרתי שבצעירותי כתבתי ואפילו הוצאתי שני ספרי ילדים, והחלטתי לנסות שוב. כתבתי שני ספרי ילדים נוספים, שיצאו ונמכרו מאד יפה, אבל חיפשתי משהו משמעותי יותר. מכיוון שתמיד אהבתי קולנוע, פניתי לכיוון של כתיבת תסריטים".

הוא לקח קורסים לתסריטאות והתחיל לכתוב, בעברית וגם באנגלית, שיושבת לדבריו טוב יותר בפה ומאפשרת להפיץ חומרים בחו"ל. כיום מאחוריו חמישה תסריטים ארוכים ו-27 תסריטים קצרים באנגלית, 17 מהם צולמו בעשר מדינות שונות. "אני לרוב לא כותב על המציאות בארץ, לא על חיילים ולא על מתנחלים או על ערבים, אלא בעיקר סיפורים על בני אדם, שיכולים להתאים לכל מקום בעולם".

"כישלונות רק מדרבנים אותי"

בשנים האחרונות החל פקר לכתוב גם מחזות לתיאטרון, חלקם הועלו כבר על במות בברלין ובמינכן. "גיליתי שאני מאוהב בתיאטרון, אפילו יותר מאשר בקולנוע", הוא אומר. "בהצגה שעולה על הבמה כל ערב יש דינמיקה, יש מקום להתפתחות. זה לא מוצר מוגמר כמו סרט".

המחזה החדש שלו, "סקופ", שנכתב בשיתוף עם הדרמטורגית גורן אגמון ובוים על ידי סהר לחמי, עוסק דווקא כן בהוויה הישראלית. הוא מספר על גבר ערבי שנכדו זקוק לניתוח מציל חיים, ועל עיתונאי ישראלי במרוץ אחר סיפור מרעיש. המחזה תורגם לאנגלית ויעלה גם בתיאטרון האנגלי של ברלין וכ"קריאת מחזה", בתיאטרון Inplays באמסטרדם. 

- לא קשה להיכנס מבחוץ לעולם האליטיסטי והתחרותי של התיאטרון והקולנוע?

 "אין ספק שהכניסה היתה מאד קשה. זה עולם אכזרי וצריך המון קשרים שלא היו לי. לשמחתי, יש היום אינטרנט. אני שולח את המחזות שלי לאנשים בכל העולם וזה פשוט וקל, ולשמחתי, אוהבים את העבודה שלי. אני גם אדם סקרן מטבעי. אם הדלת סגורה אכנס דרך החלון, וכך אני מגיע להרבה אנשים ומקומות. אני לא נרתע מקושי וכישלונות רק מדרבנים אותי".

אסור לפחד להשתנות, בכל גיל

 [#middleBanner] 

- אתה מצטער שלא הגעת לכתיבה בשלב מוקדם יותר בחייך?

"לא, כי רק כשזה מבשיל זה אפשרי, וזה לא יכול היה לקרות לפני כן. יצירתיות יכולה להתעורר גם בגיל מבוגר, ואני מאמין שאף פעם לא מאוחר. אם יש לך שאיפה, לך על זה. אסור לפחד משינויים. לך, תהיה משוחרר, תשתנה, בכל גיל". 

- ויתרת בדרך על כסף ועל מעמד.

"הדברים האלה אף פעם לא דיברו אלי. כשעבדתי בחברה היה לי כסף, אבל החיים שלי היו די עצובים. מאז שהלכתי בדרך שלי, יש לי חיים נהדרים. אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי, לא הייתי משנה כלום".

- איך אתה מרגיש בגילך בתחום שמזוהה עם צעירים?

"אני מרגיש מצוין. נכון שבתכתובות באינטרנט אני לא מציין את הגיל שלי, ורק כשאני עומד להיפגש עם מישהו, אני מזהיר מראש שאני בן 80, שלא ייבהל, אבל בגדול, לא אכפת לי מה חושבים. אני עושה מה שאני אוהב ואני לא מבין אנשים בגילי שיושבים בבית, שלא מאתגרים את עצמם. אני קם בבוקר רעב לדברים חדשים".

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: [email protected] את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

עוד בסדרת הגשמת חלומות:

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

יומן רשת: כל הסיבות לכתוב בלוג

להגשים חלום: צייר בן 86

איש העסקים שהגשים חלום והפך למאסטרו

להגשים חלום: תרמילאית בת 64

להגשים חלום: מאמן כושר מוסמך בן 90

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

יצאנו לפנסיה, ומה עכשיו?

האישה שפיתחה תחביב חדש בגיל 70

מחפשים שינוי תעסוקתי או עבודה אחרי גיל 50? הצטרפו לקהילת התעסוקה של מוטק'ה