נהגת המונית שעושה לנהגים בית ספר

אורה לוי בת ה-57 מתקשה להסביר את קסמו של המקצוע שגילתה לפני כמה שנים, שמתקיים בכבישים עצבניים ופקוקים, מבושמים בפיח ובסאונד של צפירות. כמורה בעברה, הפיכתה לנהגת מונית אחרי גיל 50 עוררה אי אלו הרמות גבות, אבל ללוי הקטלוגים המגדריים בכלל לא חשובים. מי קבע מה זו עבודה גברית ומהי עבודה נשית?

לוי היא לא רק נהגת מונית – לפני שבע שנים היא הקימה את "מוניתה", מיזם חברתי ייחודי לנשים צעירות ומבוגרות, המאפשר להן להתפרנס בכבוד ובזמנן החופשי כנהגות מונית עצמאיות, בלי בוסים על הראש. "הרעיון היה לבסס את המיזם על נהגות נשים", היא מספרת, "אבל לא לנצל אותן, אלא לתת להן מקום עבודה מכובד ובטוח. זאת לעומת בעלי תחנות מוניות, הגובים כסף מהנהגים ואחר כך לא מחויבים לספק להם עבודה".

הנהגות החברות במוניתה משמשות כקבלניות משנה. הן מקושרות זו לזו בטלפון, אבל בימים אלה הן עומדות לקראת פיתוח "קואופרטיב נהגות המונית בישראל" ויצירת אפליקציה לסמארטפון, שתאפשר לאתר אותן ביתר קלות. לשם כך דרוש כסף, אותו הן מתכוונות לגייס באתר מימון ההמונים "הדסטארט".

לוי, גרושה, אם לשלושה וסבתא לנכדה, היא תושבת אשקלון. את הקריירה המקצועית שלה כמורה וכמחנכת בבית ספר יסודי עזבה לפני עשר שנים, כשיצאה לפנסיה מוקדמת והחליטה "לעשות כסף" כדבריה. "כמורה במערכת החינוך לא היתה לי משכורת שאפשרה לי לחיות ממנה", היא מסבירה, "הייתי שם בעיקר מאידיאליזם".

"כאימא הסעתי המון. עכשיו לפחות זה עם מונה"

 לא מגדירה את עצמה חולת הגה, אבל אוהבת את הכביש. צילום: באדיבות לוי

כשיצאה לשוק העבודה בגיל 51, התברר לה שאף אחד לא מחכה לה עם משרה ביד. "מכיוון שהיה לי רישיון למונית שעשיתי בעבר, במהלך שנת שבתון מההוראה, החלטתי ללכת על זה", היא משתפת. "אני די אוהבת לנהוג, למרות שלא הייתי מגדירה את עצמי כ'חולת הגה'. יצא לי כאימא להסיע המון. עכשיו לפחות זה עם מונה".

אז לוי קנתה מונית והחלה לעבוד כשכירה בחברת מוניות בבעלות גברית, שם נאלצה להתחלק ברווחיה עם בעל הבית. "רואה החשבון שלי לא הבין למה המונה מראה כל כך הרבה קילומטרים, אבל בכסף כמעט לא נשאר לי כלום".

במהלך העבודה בתחנה התבררה ללוי עובדה מעניינת: נשים רבות מעדיפות מונית הנהוגה בידי אישה. "בתחנה כבר התחילו לשים לב שנוסעות מבקשות רק אותי", היא נזכרת. "הבנתי שלנהגת אישה יש יתרון. כשיש כל כך הרבה הטרדות מיניות, אונס ואלימות, נשים מעדיפות להיכנס לרכב עם אישה ולא עם גבר. כך גם לגבי ילדים או חברי קהילת הלהט"ב".

לוי החליטה למנף את העניין, ולקחה קורס יזמות עסקית של מט"י. "מכיוון שאני לא אחת שדואגת רק לעצמי, התחלתי לחפש נהגות נוספות כדי לגלגל את המיזם", היא מסבירה. "לא רציתי לנהל אותו כעסק פרטי שלי, אלא להפוך את זה לעסק נשי חברתי".

- פמיניזם העסיק אותך לפני כן?

"לא ממש, הבנתי את הדברים רק תוך כדי תנועה. נכון שתמיד הייתי אידיאליסטית ופעילה חברתית, מיו"ר מועצת התלמידים ורשג"דית בצופים ועד חברה ב'נשים עושות שלום' ובעמותות נוספות, אבל כשהתחלתי לעבוד כנהגת מונית, לא חשבתי שזה הכיוון".

"נסיעה עם נהגת אישה היא ללא ספק בטוחה יותר"

 מי פנוי באלנבי? אורה לוי. צילום: באדיבות לוי

כיום חברות במיזם של לוי 60 נהגות, מכפר ורדים בצפון ועד ערד ואילת בדרום, כולל שתי נהגות חרדיות לטובת נוסעות מהמגזר ומונית של שישה מקומות, המיועדת למסיבות רווקות. המוניות עדיין לא מסומנות אבל בקרוב, מבטיחה לוי, תוכלו לזהות אותן גם מבחוץ.

- נשים לא נרתעות מהמקצוע, שלמעשה חושף גם אותן לפגיעות?

"נשים לא נמשכות למקצוע הזה מהרבה סיבות, לא רק מהחשש לפגיעות. עולות שאלות כמו 'מה יגידו עלי', 'איך אנהל עסק לבדי' וכיו"ב. אבל מאז ש'מוניתה' בשטח יצרנו ביקוש למקצוע אצל הרבה נשים. הן מבינות שנהיגת מונית יכולה מאוד להתאים לאישה: העבודה היא בשעות שכל אחת קובעת לעצמה ובאזור שלה, כשאין אף אחד שאומר לה מה לעשות. עם זאת, זה גם מקצוע תובעני". 

החוק לא מאפשר ללוי ולשאר הנהגות החברות ב"מוניתה" להסיע רק נשים, ומחייב אותן לקחת כל נוסע. אבל לדבריה, יש נשים שמזמינות אותן במיוחד, מה שיוצר מצב של win win. "לנוסעת יש מרחב מוגן, נינוח ונעים, וגם הנהגת עצמה מרגישה יותר בטוחה", היא אומרת. "נחמד לקחת נוסעות קבועות, כי נוצרות כך חברויות. יש הורים שמזמינים אותנו להסיע את הבת המתבגרת בחזרה הביתה ממסיבה. נסיעה עם נהגת אישה היא ללא ספק בטוחה יותר אם הנערה קצת שיכורה".

- את הרגשת אי פעם מאוימת במונית?

"לפני כחצי שנה ישבתי במונית עם חלון פתוח, ויד עלומה נכנסה מבחוץ וחטפה לי את הנייד. זה הדבר הכי גרוע שקרה לי בעבודה. פעם הסעתי שלושה גברים ששאלו אם אני לא פוחדת להסיע אותם, ואני אומרת, שיפחדו הם ממני, ההגה אצלי בידיים. בכל מקרה אנחנו מתכוונות לארגן קורסים לנהגות שלנו, להגנה עצמית ברכב".

ואפשר גם למחזר ספרים במונית

חוץ מלהגיע מנקודה א' לנקודה ב', הנסיעה במוניות של מוניתה היא גם הזדמנות למחזר ספרים. "אני מניחה במונית ספרים משומשים והנוסעים יכולים לקחת, או להשאיר ספרים משומשים שלהם", היא מסבירה את המהלך הלא שגרתי. "בנוסף, התקנתי במונית לוח עם כרטיסי ביקור של עסקים שונים, כדי לקדם אותם ולקשר בין אנשים".

לקידום הקמת קואופרטיב נהגות המונית, רתמו לוי וחברותיה את תנועת "דרור ישראל", השייכת לנוער העובד והלומד, ועכשיו הן זקוקות רק למימון האפליקציה. "לקח זמן עד שהגענו לאנשים הנכונים, אבל עלינו על הדרך ובקרוב נראה תוצאות", אומרת לוי. "אני מתעקשת שלא לקחת מישהו שיקנה אותנו ואחר כך ירצה לגזור קופון על חשבון הנהגות. כקואופרטיב יהיה לנו חיסכון פנסיוני, נוכל לצאת ליום מחלה. היום אין לנו כלום".

מי שיכול לדבריה להוביל את המהלך, הם הנוסעים המשתמשים בשירותי המוניות. "אם הם יפרגנו לנו תצטרפנה למיזם יותר נהגות, יהיו לנו יותר מוניות בכל מקום והזמינות שלנו תעלה", היא אומרת. "אם נשיג מימון לאפליקציה, באה לציון גואלת". 

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: [email protected] את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

הנשים שפצחו בקריירה שנייה כנהגות אוטובוס

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50 

הסטנדאפיסטיות המבוגרות שורפות את הבמה

"מאמינה שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה"

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86

להגשים חלום: קריירה מוזיקלית בגיל 70

להגשים חלום: צניחה חופשית בגיל 65

האישה שהפכה מעובדת סוציאלית לשחקנית וסופרת

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

גם אתם אחרי גיל 50 ומחפשים שינוי תעסוקתי?

הצטרפו לקהילת "הצעות עבודה" של מוטק'ה ואולי תמצאו!