"מספרים לנו דברים שלא מספרים אפילו לפסיכולוג"

לא בכל יום מזדמן לנו להציל חיים. יעל גוטר בת ה-54, מתנדבת בעמותת ער"ן לעזרה ראשונה נפשית, יכולה לרשום לזכותה כמה וכמה ימים כאלה. היא זוכרת מספר שיחות שהביאו למניעת התאבדויות, ולפחות מקרה אחד שבו נאלצה גם להתערב פיזית. "למרות שעברו מאז כמה שנים, גם עכשיו, כשאני מדברת על זה, יש לי דמעות בעיניים", היא מספרת.

הצעירה שהתקשרה באותו לילה לער"ן הודיעה שהיא עומדת לשים קץ לחייה. "היתה לי אינדיקציה שהיא ממש בעיצומה של פעילות אובדנית", משחזרת גוטר. "היא לא רצתה לתת פרטים על המיקום שלה ולא הסכימה בשום אופן שנשלח אמבולנס או משטרה, או אפילו מכר שיעזור.

"לא היתה לנו דרך לאתר אותה בזמן, אבל אחרי שיחת שכנוע אינטנסיבית היא הסכימה שאני עצמי אגיע אליה. זה דבר שאנחנו אף פעם לא עושים, אנחנו לא מתערבים פיזית. הפונים בכלל לא יודעים מי אנחנו, כי הקו הוא דיסקרטי ואנונימי. התייעצתי עם המנהלת והגענו למסקנה שאין ברירה, זו הצלת חיים".

גוטר עזבה את המשמרת מאחורי הטלפון וחשה לביתה של המתקשרת. "הגעתי אליה ומצאתי אותה במצב של חצי הכרה. בחורה צעירה, מאוד אינטליגנטית. היא סיפרה שהיא בדיכאון מאוד רציני, שניסתה כל מיני טיפולים שלא עזרו, סיפרה לי את סיפור החיים המורכב שלה".

גוטר ישבה עם הצעירה במשך כל הלילה, ויחד עם המנהלת בער"ן איתרה בסופו של דבר אדם שיכול לבוא ולדאוג לאותה בחורה, שאותו היא מכירה ועליו היא סומכת. "אני עד היום בקשר איתה ואני יודעת שהיא השתקמה ומאד התקדמה בתחום שבו היא עוסקת", אומרת גוטר. "אנחנו בער"ן תמיד אומרים שהתאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית. בינתיים אף אחד עוד לא תבע אותנו על זה שהצלנו את חייו".

"בקורס ההכשרה קיבלתי כלים לחיים, לא רק לתפקיד"

 "אף אחד עוד לא תבע אותנו על זה שהצלנו לו את החיים". יעל גוטר, צילום: באדיבות גוטר

לא צריך להיות פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי להגיש את הסיוע החיוני כל כך שמעניקים מתנדבי ער"ן לאורך כל שעות היממה, שבעה ימים בשבוע. האנשים המאיישים את הקווים הם מתנדבים מתוך הקהילה, שאמנם נבחרו בקפידה, אך לא בזכות תואר אקדמי או ידע מוקדם בתחום בריאות הנפש.

יעל גוטר, נשואה ואם לשלושה המתגוררת ברמת גן, היא אמנם דוקטור, אבל ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. לפני מספר שנים שינתה כיוון ולמדה ניהול תיק טיפול בחינוך עם התמחות באוטיזם, וכיום היא מנהלת קליניקה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, לייעוץ והדרכה. את הקריירה החדשה שלה היא זוקפת לזכות הפעילות ההתנדבותית בער"ן, שבה היא מתמידה זה 14 שנה.

"הגעתי לער"ן במקרה", היא נזכרת. "תרמתי לעמותה מדי שנה ביום ההתרמה, ובאחת הפעמים שאל אותי המתרים האם יעניין אותי להתנדב. אמרתי שאין לי רקע בבריאות הנפש והוא אמר שאין צורך, שאעבור ראיון קבלה וקורס הכשרה. הייתי אז באמצע הדוקטורט שלי אבל החלטתי ללכת על זה. שלחתי קורות חיים, עברתי את הראיון ואחריו קורס של חמישה חודשים, והתחלתי לשבת על הקו".

- לא הרתיע אותך המפגש עם התכנים הקשים בשיחות הללו?

"לא. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים וקורס ההכשרה היה מעולה. קיבלתי שם כלים לחיים, ולא רק לתפקיד. מה שלמדתי שם שידרג אותי בתור אימא, בת זוג ואשת אקדמיה. כיועצת מחקר באוניברסיטה, למשל, השתמשתי בכלים שקיבלתי בער"ן כמו הקשבה, אמפתיה, עידוד. אני בין השאר גם מורת דרך, ובכל מה שקשור באינטראקציה עם אנשים אני נעזרת בכלים שקיבלתי".

פותרים בעיות בשיחה של 20 דקות

 מבוגרים מתקשרים עם בעיות פחות דרמטיות, אבל עם יותר עצב ובדידות. צילום: Shutterstock

- איך היה להיכנס לתפקיד בקו המצוקה?

"הרגשתי מאד בנוח בתפקיד. מובן שמאד התרגשתי בפעם הראשונה כי אף פעם לא יודעים מי נמצא בצד השני של הקו, ואיזו מצוקה תעלה. ואכן נפגשים עם דברים מאד מורכבים ויש שיחות שמלוות אותי שנים אחר כך, אבל המקום שלנו, כמי שמקשיבים ומעודדים, הוא מקום מאד כיפי. אנחנו עוזרים לאנשים להסתכל על דברים מזווית אחרת, כי את המציאות הרי אי אפשר לשנות".

רוב הפונים לקו, לדבריה, אינם דווקא אובדניים - לרוב מדובר במצוקות יומיומיות יותר. "אנשים מספרים על בדידות, על בעיות בזוגיות, בהורות. מתקשרים הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אנשים עם מוגבלויות או עם בעיות נפשיות, אבל גם אנשים במשברי חיים כמו גירושים, ואפילו עם בעיות בלימודים, בעבודה או בבירוקרטיה".

- ואיך אתם יכולים לעזור בבעיות מורכבות כל כך?

"אנחנו באים ממקום מאד צנוע. מקשיבים, משקפים את המצב ונותנים אמפתיה. האנונימיות שלנו מאפשרת לאנשים לשתף בחופשיות. חרדי שמנהל חיים כפולים, למשל, לא יכול לספר על הלבטים שלו לאף אחד. אנשים עם נטיות מיניות שונות שמתלבטים אם לצאת מהארון, או כאלה שמנהלים יחסים בין-מגזריים, רומנים אסורים. הם מדברים על מה שאפילו עם הפסיכולוג הם חוששים לדבר.

"חברה פסיכולוגית קלינית סיפרה לי על מטופלת שהגיעה לפריצת דרך בעקבות שיחה עם ער"ן. היא שאלה אותי 'מה אתם עושים שם? אני חורקת שיניים ואתם בשיחה של 20 דקות פותרים בעיות'. אז נכון שאנחנו לא נותנים ייעוץ, הקסם הוא באנונימיות ובזמינות. הרי באמצע הלילה, דווקא בשעות שהפחדים והחרדות גוברים, אי אפשר להתקשר לפסיכולוגית. פה עונה אדם מהשורה, לא איש מקצוע, שמדבר בגובה העיניים. לא משנה אם הוא דוקטור או עקרת בית, הוא שם בשבילך נטו".

"הבנתי שאני רוצה לעזור לאחרים ולא רק לעשות לעצמי"

מסע רוחני הביא אותו בסופו של דבר לעבור מההייטק לעזרה לזולת. טובי דנון. צילום: באדיבות דנון

בשונה מפסיכואנליזה - טיפול של שנים ארוכות - כאן מדובר בשיחת טלפון המוגבלת ל-20 דקות. "לדעת לסיים את השיחה זו אמנות בפני עצמה", אומרת גוטר. "עם הזמן רואים ש-20 דקות הן זמן נפלא לשיחה כזאת. אני מודיעה מראש למתקשר שיש לו זמן מוגבל, ומבקשת שיבחר במה להתמקד. חמש דקות לפני הסוף אני מבקשת לסכם את השיחה, ונותנת לאט לאט את התחושה של סגירה, כולל המסר שתמיד אפשר להתקשר שוב, אנחנו כאן".

טובי דנון בן ה-64 מנווה סביון, בכיר בתעשיית האלקטרוניקה לשעבר, מתנדב גם הוא בקו של ער"ן, מזה שש שנים. בנוסף, הוא משמש כחבר הוועד המנהל של העמותה. "מאד דיבר אלי לעזור לאנשים ברמה המנטלית, בדיבור", הוא מסביר את הבחירה במסלול ההתנדבות הזה. "למרות שמעולם לא עשיתי את זה קודם, הרגשתי שזה נכון לי. אני אדם שיודע להקשיב".

לאחר שפרש לפני עשור מעבודתו האינטנסיבית בשוק ההייטק, פנה דנון לתחום הגישור, וכיום הוא מגשר בתחומי העסקים והזוגיות. את ההחלטה לפרוש מהמרוץ הכלכלי ולהפנות את מרצו לעיסוקים משמעותיים יותר, הוא תולה בדרך הרוחנית שהוא עושה זה 20 שנה. "עברתי קורסים וסדנאות למודעות עצמית, בודהיזם וכיו"ב", הוא משתף. "זה שינה אותי מאד בתור אדם, וגרם לי להבין שאני רוצה לעזור לאחרים ולא רק לעשות לעצמי. זו גם הסיבה שהלכתי לגישור, אני רואה גם בזה תרומה לזולת". 

גם לדנון הזדמן להתמודד עם שיחות אובדניות. "היה חייל שהתקשר וסיפר שהוא בודד בבסיס ולא מסתדר עם החבר'ה, והודיע שכבר הכין את החבל כדי לתלות את עצמו. הפעלתי את נוהל החירום של ער"ן והצלחתנו לשלוח אליו אנשים ולמנוע את זה", משתף דנון. "בחור אחר, כבן 20, התקשר וסיפר שהוא בבית של חבר ולקח כמות אדירה של כדורים. הוא סירב לתת את הפרטים, אבל בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו להתקשר לאחיו ונשארתי איתו על הקו, עד שהאח הגיע".

"מקפיד לא לתת עצות אלא בעיקר להקשיב"

 [#middleBanner] 

אצל פונים מבוגרים יותר יש פחות דרמות של ניסיונות התאבדות, אבל יותר עצב ובדידות. "יש אנשים שאין להם עם מי לדבר, ואנחנו הכתובת היחידה להחליף כמה מילים. מדובר באלמנים או בגרושים שסובלים ממחלות פיזיות או ממוגבלויות, והילדים לא בקשר עמם. לפעמים יש גם בעיות כלכליות עד מחסור ממשי במזון. יש גם הרבה ניצולי שואה שמתקשרים, לקו שמיוחד עבורם".

- מה בעצם אתה יכול לומר לאנשים שמתמודדים עם בעיות?

"אני קודם כל מקשיב, מעודד לדבר על הדברים החיוביים, מנסה לנרמל את המצב, שנראה למתקשר לא נורמלי. אני מקפיד שלא לתת עצות ולא להביא את עצמי כבעל ידע או ניסיון, אלא יותר להיות שם בשבילו. במסגרת זמן השיחה הקצר, אני ממילא לא יכול להכיר אותו ברמה שאוכל לייעץ, זה יהיה יומרני".

- מה ההתנדבות בקו נותנת לך ברמה האישית?

"זה תורם לי המון. גם הידיעה שאני עוזר לאנשים וגם הפרופורציות שאני מקבל. אין ספק, כאשר שומעים על בעיות שיש לאנשים בעולם הזה, הבעיות האישיות מתגמדות". 

כיום מאיישים את הקו של ער"ן כ-600-800 מתנדבים בעשר תחנות ברחבי הארץ, אבל תמיד יש צורך במתנדבים נוספים. "אני מאד ממליצה להתנדב", מסכמת גוטר. "זה מאתגר, אבל זו חוויה נפלאה ומיוחדת במינה וגם שיעור לחיים". המעוניינים להתנדב בער"ן מוזמנים לאתר העמותה.

המיליונר הקולומביאני שהפך למורה מרעננה

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

המדריך המלא למתנדב המתחיל

"החיוך של הילדים זה השכר שלנו"

"ההתנדבות נותנת לנו הזדמנות לעשייה"

"ההתנדבות היא עיסוק לנשמה"