"צאו לעולם, החיים קצרים, אל תפחדו להתנסות"
לכל אחד יש סיפור, ובגיל 50 פלוס אולי אפילו שניים. פינה חדשה בעמוד הפייסבוק של מוטק'ה, תחת השם "מוטק'ה פרופיל אישי", מביאה מדי שבוע סיפור חיים אחר, אישי ומעניין. אנחנו בחרנו לשתף אתכם בשלושה סיפורים מעוררי השראה מאותה פינה, שמוכיחים לכולנו שהחיים לא רק שלא נגמרים בגיל הזהב – הם לפעמים לגמרי יכולים להתחיל שם. הרי הם לפניכם:
חני גרוס, 82, חיה בתל אביב
"חייתי עם בעלי 47 שנים ונלחמנו יחד בסרטן שלקח את חייו. היינו החברים הכי טובים, אני זו שהצעתי לו נישואין, מעשה חריג באותן שנים. לא הייתי משנה את חיי הקודמים, אבל היום, בגיל 82, אני חווה חופש שמעולם לא חוויתי וכל כך אוהבת את החיים. אין לי רגע דל. בגיל 78 עברתי מירושלים לתל אביב שבשבילי היא לב העולם. שכרתי דירה מול הים, ודבר ראשון הלכתי ללמוד רכיבה על אופניים. באותה שנה מצאתי את עצמי רוקדת במסיבת טרנס עד אור הבוקר.
"אני רוקדת, שוחה, צולחת את הכנרת כל שנה, רצה מרתון. יש לי קעקוע קטן שעשיתי לפני 6 שנים, זה היה המרד הקטן שלי. אם תשאל אותי על פרק ב' אני מאד רוצה - אבל לא גבר בגילי. הוא צריך להיות בן 60, 70, שיעמוד בקצב שלי. אני חייבת סביבה צעירה ואנרגטית, חייב להיות הקליק. בשנים האחרונות מצאתי חמלה בליצנות רפואית. כאחות בעברי תמיד פגשתי את החולים עם המחט הדוקרת ביד, וכליצנית יש לי זכות לשמח ילדים חולי סרטן דרך הצחקה. בנוסף, אני מדריכה בני נוער בתערוכה במוזיאון הילדים בחולון ליצירת דיאלוג בין דורי. המסר שלי לבני גילי הוא לצאת לעולם, להיות סקרנים. החיים קצרים, לא לפחד להתנסות".
מרים סידרנסקי קצנשטיין, 74, אלמנה פלוס שלושה, חיה בכפר שמריהו
"בתמונה - נעלי הריצה הראשונות שלי, שקניתי מכספי בגיל 17. נאלצתי לעבוד בשביל זה בחקלאות בפנימיית הדסים במשך ימים. עלו לי 20 לירות, הון באותה תקופה. אני אצנית לשעבר, נולדתי בקונגו הבלגית לאימא קונגולזית ולאבא יהודי מפולין, שלמד רפואה בבלגיה. אמי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי בת 3, אז חזרנו אבי ואני לבלגיה. עלינו לארץ בשנות החמישים, ובגיל 8 הכניסו אותי לכפר הנוער הדסים, שהיה רובו מאוכלס בילדים ניצולי שואה.
"למרות זאת, לא הרגשתי שום גזענות, אז זה לא היה קיים. בהדסים התגלה כישרון הריצה שלי. אני זוכרת את עצמי מחכה מדי חודש לתחרויות הריצה בפנימייה. תמיד ניצחתי, גם את הבנים. מאז החזקתי בשיאים לאומיים בריצות, מ-60 מטר ועד 400 מטר, כבר מגיל 17. אז גם נחשפתי לגזענות פעם ראשונה, שאותה הבנתי רק בדיעבד, כשזכיתי באחת התחרויות וביקשו ממנו לא לעלות לפודיום כדי לקבל את המדליה. השיא של הקריירה שלי היה לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו ב-1964. הספורט היה מאז ומעולם אהבת חיי, ועד היום ריצה זה לא משהו שאני מוותרת עליו".
אמנון ילון, 58, גרוש פלוס שניים, חי בתל אביב
"מהרגע שהתחלתי לעבוד במוזיקה, לפני 30 שנה, נהיה לי קשה ליהנות ממנה. פרשתי לגמלאות בזכות העסק המוזיקלי שניהלתי כל חיי, ואותו מכרתי לפני 3 שנים. הקמתי וניהלתי בעשורים האחרונים את אולפני זזה, אולפני הקלטות, פרסומות וג'ינגלים שבהם הקליטו מיטב האמנים במדינה לאורך ההיסטוריה. במטבח הזה התבשלו תקליטים ולהיטים גדולים, המוכרים היום לכל אוזן.
"היום העולם נעשה בעיני יותר ויותר דיגיטלי. בעתיד אנשים יצרכו פחות מגע חי עם האמן, ופחות ילכו להופעות. אני מאמין שרק החזקים והכישרונות הנדירים ביותר ישרדו. ואולי זה בעצם לא תהליך נורא כל כך. מי שהיום מרגשת אותי זו אדל. יש קולות טובים ממנה, אבל אין כמוה. ואני אמנם פרשתי, אבל מחפש קריירה חדשה, רק לא יודע עדיין במה. וגם אהבה חדשה".
ראיין וצילם: רענן כהן.
חושבים שגם לכם יש חיים מעניינים? רוצים לספר את הסיפור שלכם?
פנו אלינו במייל: [email protected]
הנשים שהפכו לרקדניות מקצועיות אחרי גיל 50
"מאמינה שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה"
להגשים חלום: צניחה חופשית בגיל 65
להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60
להגשים חלום: האישה שיצאה למסע מלכת המדבר
להגשים חלום: מאמן כושר מוסמך בן 90
הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה!
מי לא אוהב פרחים? זר פרחים יפה הוא מתנה שכיף לתת ולקבל, ולא רק בחגים או באירוע מיוחד. כשאנחנו רוכשים זר,...
מחפשים מה לעשות עם הנכדים בפסח? הנה הצעה לפעילות מיוחדת, שיש בה גם גאווה ישראית וגם...
כולם יודעים ששמן זית הוא אחד השמנים הבריאים שיש – הוא עשיר בחומצת שומן חד בלתי רוויה, שמסייעת להקטנת...
העיקר ל״׳גמד ולמזער״׳ את עיסוקיי האחר
וליגרום לתחושה של פחות ערך ושוויי
עיתונות פחדנית ומזיקה..
הם והן אין כמותם|..
לי אישית תמיד כיף לקרוא על אנשים שחיים את החיים במלוא הכוח, שיש להם סיפור מעניין או שעברו חוויה אישית מרתקת. הם מעוררים בי השראה, רצון לעשות, גם אם אני לא תמיד עושה...חלילה לא לגמד. מעבר לזה, אין כאן שום דבר פרסומי. זה לא משווק כלום...
אם אתן חושבות שיש לכן גם סיפור מעניין, צרו קשר במייל, ישמחו לספר את סיפורכן:)