סופרגירלס: הפגנות הנשים הגדולות בהיסטוריה

2017 אולי התחילה רע לנשים, עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב והעדפתו על פני הילארי קלינטון, אבל היא בהחלט תיזכר בהיסטוריה כשנת מפנה במאבק הפמיניסטי. הדברים כנראה הולכים ביחד - כשלתפקיד ארצות הברית נבחר מטריד מינית פומבי, לפתע להגיד שאת פמיניסטית הופך להיות גאווה גדולה, שלא לומר חובה חברתית.

בינואר האחרון, סמוך להשבעת טראמפ, יצאו מהבית לא פחות ממיליון נשים וגברים בוושינגטון, לוס אנג'לס ומדינות רבות נוספות בתוך ומחוץ לארה"ב, למחות על בחירתו. ההמונות אמרו את דברן - מי שמתגאה על הדרך שבה הוא תוקף נשים מינית, מכנה את היריבה שלו בכינויים סקסיסטיים ומשפילים ומאיים על תקצוב של תכניות וחוקים שפועלים למען נשים - יצטרך להתמודד עם כוחו הקולני של הפמיניזם.

ההיסטוריה עוד תספר לנו על ההשלכות של מחאת הנשים הזו, בינתיים נשארנו עם דימויים וטקטסים מעוררי השראה. אבל חשוב לזכור, דווקא ביום האישה  - הפמיניזם לא התחיל בינואר 2017. הוא היה כאן הרבה זמן, אפילו לפני שניתן לו שמו. הנה כמה מהמאבקים הבולטים של נשים לאורך ההיסטוריה:

1789: צעדת הנשים בוורסאי

 הנשים שהחלו את המהפכה הפמיניסטית. צעדת הנשים בוורסאי, צילום: Shutterstock

אחד האייקונים המובהקים למהפכה הצרפתית הוא דימויה של אישה - מריאן - המסמלת חירות. אבל היו נשים רבות אחרות, שלמעשה התחילו את המהפכה, ולא תמיד נזכרות בספרי ההיסטוריה. אלה הנשים של וורסאי, שבשנת 1789 יצאו מהשווקים אל הארמון, וכיתרו אותו, בדרישה למלך לואי להוריד את מחירי הלחם שהרקיעו שחקים.

האקט גרם ללואי ולמשפחתו לחזור אל הארמון בפריז, ומהר מאוד הפך ליריית הפתיחה של המהפכה כולה. החיבור בין נשים למזון יחזור שוב במהלך ההיסטוריה, ויזכיר כי נשים הן לעיתים קרובות האחראיות הבלעדיות על כלכלת המשפחה, וחשופות לעוני יותר מגברים.

1912: הסופרגיסטיות באנגליה

המאבק הנשי הראשון המתועד שהתרכז בזכויות הטבעיות שלנו הוא המאבק על הזכות להצביע. קשה להאמין כי כל כך הרבה מדינות האמינו שנשים לא אמורות לבחור, ממש כמו גברים, במי שינהיג אותן - אבל דווקא משום כך, אומץ הלב של הסופרגיסטיות הוא נערץ כל כך. אנגליה היא מולדתן - שם הן כבלו את עצמן לפסי רכבת, ניפצו שמשות, יצאו בהפגנות רעב ואפילו העלו בתים נטושים באש - העיקר שישימו אליהן לב. הן בהחלט השיגו את מטרתן - יותר מאלף מהן הלכו לכלא על האמונות שלהן, אבל הן גם הנשים הלא מנומסות שעשו היסטוריה, והביאו את זכות הבחירה לנשות העולם הדמוקרטי כולו.

1920: מלחמת הנשים בניגריה

"מלחמת הנשים" היא פרק ששווה להתעכב עליו בהיסטוריה של הקולוניאליזם הבריטי באפריקה. הוא התחיל כאשר אלפי נשים משבט האיגבו במזרח ניגריה צעדו לעיר הגדולה, למחות על הדרת נשים מהממשל המקומי ועל העלאת המיסים. המסר היה חד וברור כנגד השליטה הבריטית באיזור, והתוצאות - אחרי לא מעט מאבקים נוספים של כלל האוכלוסיה - היו עצמאות למדינות אפריקה. מלחמת הנשים אולי לא הייתה ההפגנה היחידה, אבל היא בוצעה באופן אפקטיבי במיוחד. כי נשים, כידוע, מוכשרות מאוד בהתארגנות.

1968: שורפות חזיות בארה"ב

 הנשים הפגינו נגד תחרות מיס אמריקה ומה שהיא מייצגת, אבל האם שרפו חזיות? צילום אילוסטרציה: Shutterstock

אחת הקלישאות החבוטות ביותר על פמיניסטיות גורסת, כי אנחנו נוהגות לשרוף את החזיות שלנו. אז קודם כל ממש לא. חזיות זה יקר, וגם ככה אנחנו לא מרוויחות מספיק. שנית - כנראה מדובר במיתוס בלבד, המבוסס על אירוע חד פעמי שאין הוכחות כי באמת קרה. אבל ניתן כבוד להיסטוריה: ב-1968, סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 נשים הפגינו מחוץ לתחרות "מיס אמריקה" באטלנטיק סיטי, כשהן מוחות על הסטנדרטים החיצוניים הבלתי אפשריים שנשים נאלצות להכפיף את עצמן להם.

התחרות שקובעת מי יפה יותר ורזה יותר סמלה בעיני המוחות את שיא ההתעללות בנשים, וכחלק ממחאתן, ריכזו לתוך פח אשפה סמלים של דיכוי: עקבים, מחוכים, איפור וחזיות, וצעדו סביב הפח. האגדות מספרות כי בשלב מסויים הפח הוצת, אין לכך כל ראיות ממשיות (ואף אחד מהמפגינות גם לא נעצרה) - אבל זה לא הפריע לאגדה להיוולד.

1980: מצעד שיוויון הזכויות בארה"ב

אחרי המאבקים של הסיקסטיז, הנשים של האייטיז נהנו, לכאורה, משיוויון זכויות ומחופש ביטוי, אבל הייתה להן עוד הרבה עבודה. 90 אלף נשים יצאו להפגין במדינת אילינוי כנגד החלטתה שלא לחתום על תיקון לחוקה, המבטיח שיוויון זכויות לנשים ולגברים, תיקון משמעותי שרוב מדינות ארה"ב חתמו עליו, אשר היווה כלי חשוב במלחמה כנגד אפליה. הנשים שיצאו לרחובות באילינוי ביום הסמלי יום האם, לבשו בגדים בצבעי ירוק, לבן וסגול - הצבעים של הסופרגיסטיות.

2003: שביתת הנשים בליבריה

 ראיון עם אחת ממנהיגות שביתת הנשים בליבריה, שגם זכתה בפרס נובל לשלום. מתוך יו טיוב

אם עד עכשיו נשים קראו לפעולה ולהתנגדות, הפעם נשים קראו לשלום - ערך עליון, ללא ספק, שחשיבותו לעיתים נשכחת אצל הגברים שמנהלים את העולם ואת מלחמותיו. בשנת 2003 אלפי נשים ליבריות הביאו לסיום מלחמת האזרחים בת 14 השנים, כשצעדו יחד לבית הנשיא, ישבו בכניסה ומנעו מכל אנשי הממשל לצאת  - עד שיגיעו להסכם שלום ויפסיקו את שפיכות הדמים.

המחאה הצליחה באופן מעורר השראה, והשלום חזר לאזור. בשנה שעברה, קבוצה של 2000 נשים מישראל ומהעולם כולו יצאה במחווה לאותו אירוע, בראשות ארגון "נשים עושות שלום", שצעדו יחד מראש הנקרה לאכזיב, בקריאה להשיג הסכם מדיני בין ישראל לפלסטינים. אנחנו עדיין מחכות.

2011: צעדת השרמוטות בקנדה

 זה לא משנה איך אנחנו מתלבשות. מתוך צעדת השרמוטות 2016, ישראל. צילום: Shutterstock

קנדה היא בירת "צעדת השרמוטות", שכיום נהוגה באופן שנתי במדינות רבות כולל ישראל, במחאה על תרבות האונס. השם ניתן לצעדה אחרי ששוטר מטורונטו ציין בראיון כי "אם נשים לא רוצות שיאנסו אותן, שלא יתלבשו כמו שרמוטות". האמירה הפוגענית לא עברה בשקט - 3000 נשים יצאו להפגין על האמירה ועל הגישה שהיא מייצגת, כשהן לבושות בכוונה בלבוש מינימלי, ומדגישות את העובדה - לא משנה מה אנחנו לובשות, הגוף שלנו הוא בחזקתנו.

"צעדת השרמוטות", כאמור, הפכה לאירוע שנתי חובק עולם. היא נהוגה גם בבוסטון, בדלהי, בלונדון ובתל אביב, והפכה לסמל של התקוממות. בקנדה, בינתיים, ראש הממשלה ג'סטין טרודו הוא אחד המנהיגים הפמיניסטים של כל הזמנים, אז משהו כנראה עבד נכון. 

טראמפ בעייתי? חמשת הנשיאים הגרועים בארה"ב

10 הצעות ליום פינוק נשי

בחירת מוטק'ה: 10 הנשים הבולטות בישראל

אני לא אימא. אז מה, אין לי זכות קיום?

5 נשים שהגיל עושה להן רק טוב

גירלס פאוור: מהפכת הנשים המבוגרות

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50