לא רק חומה: סין שלא הכרתם

היא ענקית, צפופה, מרתקת, רבגונית ולא מפסיקה להפתיע. סין, המדינה שהמציאה את הנייר, המצפן ואבק השריפה, מחכה לתיירים ללמדם מדוע מיליארד סינים לא טועים. הביקור בה מאתגר - סין גדולה כמעט כמו כל אירופה ולהכיר את כולה בלתי אפשרי - אבל לטעום ממנה בהחלט אפשר.

הטיסה מישראל לסין לא קצרה, אבל המאמץ כדאי. ביקור במדינת הענק מספק היכרות בלתי אמצעית עם תרבות מהעתיקות בעולם, עם מסורות ומנהגים מרתקים, עם קבוצות אתניות ודתות אקזוטיות, אמנות וארכיטקטורה, ערים תוססות ומרחבי טבע. חובבי המורשת ימצאו בה אפילו זווית יהודית.  

אחרי אלפי שנים בה מלכו שושלות מפוארות, סין של היום היא מדינה קומוניסטית ולכן אתאיסטית באופן רשמי. עם זאת היא מאפשרת פולחן ברמה האישית בשלל דתות, מקונפוציוניזם, בודהיזם וטאואיזם ועד איסלאם או נצרות, מה שמספק הרבה עניין לתיירים.  

 שוק אוכל בבייג'ין. צילום: Shutterstock

ויש, כמובן, את המטבח הסיני. תשכחו מהאגרול השמנוני ברוטב חמוץ-מתוק, הזכור מהמסעדות הסיניות בתל אביב של האייטיז. מדובר בעסק מורכב ומגוון בהרבה, המשתנה מאזור לאזור. מלבד האורז, הנודלס והירקות, הסינים אוכלים כל מה שזז, מה שמספק לא מעט חוויות אקזוטיות - אך מחייב גם משנה זהירות במנות בשריות.

אי אפשר לבקר בסין בלי לפקוד את "העיר האסורה" בבייג'ין על ארמונותיה, גניה וסמטאותיה, מוזיאון התכשיטים הקיסריים ומוזיאון השעונים. מובן שגם החומה הסינית היא נקודת ציון שלא תפספסו: היא משתרעת לאורך 6,000 ק"מ בצפון המדינה ונמנית על שבעת פלאי עולם. אבל סין מלאה באטרקציות רבות נוספות, כולל שתי טריטוריות עצמאיות ששוות ביקור: מקאו והונג קונג. הנה מה שצריך לדעת על סין שלא הכרתם:

דרך המשי וצבא החרס: שיאן

 יום אחד הם יתעוררו. חיילי החרס בטרה קוטה. צילום: Shutterstock

הבירה הקדומה של סין, השער לדרך המשי המפורסמת ומרכז של תרבות חומרית ואמנותית עשירה, הפכה על ידי הממשלה הקומוניסטית למרכז תעשייה גדול, אבל עדיין משמרת בחלקה את האופי המסורתי.

אחת האטרקציות המרכזיות בעיר, הממוקמת למעשה 30 ק"מ ממנה, היא מוזיאון הטרה קוטה, המאכלס אלפי דמויות לוחמים חמושים עשויים חרס, בגודל טבעי, על סוסיהם ומרכבותיהם. צבא החרס, שהתגלה קבור בסמוך למאוזוליאום של הקיסר צ'ין, נועד ללחום עבורו גם אחרי מותו.

חומת העיר העתיקה בשיאן היא היפה והשלמה ביותר בסין, ומקורה בשושלת המינג. אפשר לראות לאורכה את מגדלי השמירה ואת עמדות הקשתים שהגנו על העיר, וליהנות מהגינון היפה מסביב. כדאי לבקר גם במגדל הפעמון, שבו היו מצלצלים עם שחר ובמגדל התוף, שבו היו מכים בערב, עם סגירת שערי העיר.

לא כדאי לפספס גם את הרובע המוסלמי ואת המסגד הגדול, המשלב גינון סיני עם ערבסקות מוסלמיות. נקודת עניין נוספת היא "פגודת אווז הבר הגדולה" שבמקדש דא-שין. האגדה מספרת שהפגודה נבנתה כדי לשכן גופת אווז בר שחלף עם להקתו, נפל אל מותו והוכרז כקדוש. טיפוס לקומה העליונה של הפגודה מבטיח תצפית יפה.   

מאות שנות גינון: שנחאי

  נשתלו במאה ה-16. גני יו. צילום: Shutterstock

פירוש שמה של שנחאי, עיר נמל הממוקמת בשפך נהר היאנג-צה במזרח המדינה, הוא "מעל הים". עיר מערבית, מודרנית ורחבת ידיים, אבל כתיירים תשמחו לשמוע שכל נקודות העניין בה הן בטווח הליכה.

גני יו הם מהפנינים האסתטיות של העיר. בנייתם ושתילתם החלו במאה ה-16 ונמשכו 18 שנה. על פני 20 דונם של צמחייה מסוגננת, שבילים מתפתלים, בריכות מים וסלעיות, תוכלו להתוודע לאדריכלות הגנים הסינית. אחר כך מומלץ לבקר בבית התה הו-שין-טינג, המעוצב בנוסח סין הקיסרית, וניצב בתוך בריכה שגשר מוביל אליו.   

כדאי גם להלך לאורך טיילת הבאנד, על שפת הנהר הואנג פו ולסקור כמה מבנייניה המרשימים יותר של העיר, בהם מגדל השעון, בתי מלון מהודרים ומבני שגרירויות.  

בשנחאי ימצא המטייל הישראלי לא מעט הקשרים יהודיים. במאה ה-19 התיישבו בעיר סוחרים יהודים מעיראק, בהמשך נמלטו לכאן יהודים מאימת הפוגרומים ברוסיה וערב מלחמת העולם השנייה, נוספו יהודי אירופה שברחו מהנאצים. כל אלה הצטופפו בסוג של גטו ברובע העוני הונגקיו עד תום המלחמה, אז היגרו לישראל או לארה"ב, אך עד היום חיה בעיר קהילה יהודית קטנה. בתי הקברות היהודים בעיר נהרסו במהפכת התרבות של מאו טצה טונג, אבל ניתן לבקר בשני בתי כנסת ששופצו. "אוהל משה", שהוא גם מוזיאון לתולדות גטו שנחאי ו"אוהל רחל" הגדול והמרשים שבמרכז העיר.  

חטאים מתוקים: מקאו

   שוקקת ומפתה. רחוב בחצי האי מקאו. צילום: Shutterstock

הכינוי "עיר החטאים" שדבק במקאו, לא צריך להרתיע. בחצי האי שלחופה הדרומי של סין, שהפך למרכז ההימורים של המזרח הרחוק, לא מכריחים אף אחד לחטוא. עם זאת, רבים עושים זאת מרצונם, בבתי הקזינו הרבים והמפוארים המפוזרים בעיר ובמרכזי הקניות המהודרים, המאפשרים חטאי שופינג לא מועטים.  

מקאו, טריטוריה אוטונומית השייכת לסין, שהייתה בעבר מושבה פורטוגזית, יכולה לעניין גם את מי שאינו מחסידי הרולטה, בזכות כנסיות מרשימות, מקדשים וגנים מטופחים, המשלבים סגנון סיני ואירופי.

כדאי לבקר במקדש א-מה, מקדש טאואיסטי יפה מהמאה ה-14 הניצב בכיכר ברה ובכנסיית סנט פול במרכז העיר, שנבנתה לראשונה ב-1602, אך נהרסה ושופצה חליפות עם השנים. שווים ביקור גם כיכר לילאו, המוקפת בניינים ים תיכוניים עתיקים, בית מנדרין המעוצב בסגנון סיני, מגדל מקאו המספק תצפית מרהיבה על העיר ושדרות הרפובליקה, הזרועות מבנים מרשימים.

גם אם לא תזכו להתאכסן במקום, כדאי לבקר ב"מלון ונציה" הגרנדיוזי שבבעלות המיליארדר היהודי שלדון אדלסון. המלון נבנה על פי ה"ונשיאן" בלאס וגאס ומדמה גם הוא את העיר האיטלקית, כולל תעלות עם גונדולות ושמיים מלאכותיים. בנוסף, יש כאן כמובן קזינו ענק וגם קניון, בריכות שחייה ואולם מופעים, שאירח אמנים כמו ריהאנה, ג'סטין ביבר ואלישיה קיז.

גן עדן של שופינג: הונג קונג

 מודרניזציה לצד מסורת. הונג קונג. צילום: Shutterstock

הונג קונג, המושבה הבריטית לשעבר שסופחה לסין ב-1997, גם היא טריטוריה עצמאית, או לפחות לכאורה. היא שומרת על מאפיינים בריטיים עם טוויסט סיני ומציעה מפגש בין גורדי שחקים למקדשים ובין פארקים עירוניים מטופחים לשווקים אוריינטליים תוססים.

את הסיור בה אפשר לפתוח בתצפית מפסגת ויקטוריה שבצפון מזרח האי, בגובה 544 מטר, אזור המגורים המועדף על המושלים הבריטים לשעבר, בגלל הבריזה והנוף. מגיעים לכאן בחשמלית ממרכז העיר וזוכים גם לבונוס של מסלול טיול מעגלי בתוך חורש צפוף ואתנחתא מההמולה העירונית.

נמל אברדין, הנמל הישן של הספינות הסיניות המסורתיות, שווה גם הוא ביקור. בעבר התגוררו כאן הדייגים על סירותיהם, כיום אפשר לשכור סירת סמפאן מסורתית לסיבוב בנמל. כדאי גם לפסוע לעת ערב בטיילת ריפאלס ביי הנעימה שלאורך החוף בצידו הדרומי של האי, לעצור באחד הפאבים או המסעדות או לבקר במקדש הצבעוני שעל החוף.

 כל המותגים השווים. קניון בהונג קונג. צילום: Shutterstock

שוחרי הקניות, המסעדות ואתרי הבילוי, ימצאו את מבוקשם במרכז המסחרי שבחצי האי קאולון שמול הונג קונג, אליהם ניתן להגיע במעבורת או בחשמלית. כדאי לבקר כאן גם במוזיאון האמנות, המציג אמנות סינית ועתיקות, במוזיאון ההיסטוריה הסוקר את תולדות האי וגם בשוק הלילה ובשוק לאביזרי נשים.

בהונג קונג חיה קהילה יהודית קטנה ופועלים בה חמישה בתי כנסת, מקווה טהרה, מסעדות כשרות ובית עלמין יהודי. גם כאן התגבשה הקהילה סביב סוחרים יהודים שהגיעו במאה ה-19 ולאחריהם פליטים ממלחמת העולם השנייה. הללו הותירו אחריהם את בית הכנסת "אהל לאה" ברחוב רובינזון, הפעיל עד היום ופתוח למבקרים. בנוסף, אפשר להתארח בעיר בסמינרים ליהדות וסעודות שבת של קהילת "שובה ישראל" או בית חב"ד, אחד משמונה סניפים הפועלים ברחבי סין.  

[#middleBanner]

הצטרפו לקהילת מטיילים ביחד של מוטק'ה

אם יש גם עדן - זנזיבר