בני ה-50 פלוס שחורשים את שביל ישראל

זה התחיל במצרים. פרעה, עבדים, מכת בכורות - ופתאום בני ישראל אורזים במהירות ויוצאים לארץ ישראל, במסע קשה של 40 שנה. אנחנו לא שוכחים להם את זה. בין מצה למצה, חול המועד פסח הוא תמיד זמן טוב לצאת למסעות - לא חייבים לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים, אפשר פשוט לבחור את אחד המסלולים של שביל ישראל, שנחנך ב-1995 ומהווה דרך חיים לרבים עד היום.

לספרדים יש את קאמינו דה סנטיאגו, לשוויצרים את ויה אלפינה, אבל היה זה שביל האפאלאצ'ים בארצות הברית, שנתן השראה לאברהם תמיר ז"ל, עיתונאי "דבר", שהעביר את הרעיון למייסד השביל - אורי דביר, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל של החברה להגנת הטבע. מדובר בטרק של המדינה כולה, המתחיל בקיבוץ דן שבצפון, ומסתיים במעבר גבול טאבה ליד אילת, כשהוא עובר רק בתחומי הקו הירוק. אורכו של השביל אלף קילומטר (או יותר, תלוי את מי שואלים), והוא נבחר על-ידי מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" כאחד מ-20 המסלולים הטובים בעולם.

איך עושים את שביל ישראל? יש כאלה שבוחרים לעשות את כולו בבת אחת, במסע שכולל לינה בשטח ויכול לקחת שבועות רבים. אבל רוב האנשים דוגמים חלקים ממנו, בכל פעם. יש מי שמצטרפים לקבוצות מאורגנות המוקדשות לעניין - כמו אלה של החברה להגנת הטבע או "מכון אבשלום" - ויש מי שמעדיפים לצאת ולטייל לבד, כשהם נעזרים בתנ"ך של צועדי השביל: "המדריך האדום". רבים מבין צועדי השביל אינם ילדים ועברו את ה-50, כאשר גם בקרב בני ה-60 פלוס מדובר בבילוי פופולרי. 

"זה היה מסע של 5 שנים, בערך 20 יום בשנה, 12-15 ק"מ ביום"

 נורית קנטרוביץ' עם דגל השביל, ליד גבול מצרים. הצילום באדיבותה

שוחחנו עם שלושה טיילים רציניים, שסיימו את שביל ישראל: יענקל'ה סער (65) מגדרה, גרוש פלוס שתיים, דוקטור לכימיה, עוסק במחקר והוצאה לאור של מדריכי טיולים, כולל "המדריך האדום" שהוזכר לעיל; נורית קנטרוביץ' (72), מפתח תקווה, אלמנה פלוס שלושה, מורה לשעבר וכיום פנסיונרית; ורדה רייך (61) מכפר סבא, גרושה פלוס אחד, מנהלת משרד במועדון ספורט.

"שביל ישראל היה אחד הרעיונות שאני והבן שלי אמרנו שחייבים לעשות יום אחד", משחזרת רייך. "חברה שלי סיפרה לי על המסע של מכון אבשלום ונרשמתי. זה היה מסע של חמש שנים, בערך 20 יום בשנה, 12-15 ק"מ ביום".

יענקל'ה סער בעליה להר כרבולת. הצילום באדיבותו 

גם סער הגיע לתחום בעקבות הדור הצעיר. "בתי הצעירה השתחררה מהצבא והלכה בשביל ישראל. אמרתי לעצמי שאם הקטנה הזאת עשתה, גם אני יכול" הוא אומר. סער עשה את השביל בבת אחת, במסע ארוך של חודש וחצי, שהוביל אותו לכתיבת המדריכים הפופולריים.

לאחר מכן המשיך לעשות חלקים מהשביל. "במשך השנים עשיתי כמה פעמים קטעים שונים של השביל. בכל פעם זאת חוויה אחרת. לפני חמש שנים התחלתי מסע שלישי עם הנכדה הבכורה. בתחילת המסע היא הייתה בת שנתיים על מנשא, ובהמשך, כשכבר התחילה ללכת, חלק עשתה איתי ברגל וחלק על עגלת שטח".

"אני לומדת כבר 20 שנה במכון אבשלום" מספרת קנטרוביץ', כשהיא נשאלת איך הגיעה לתחביב. "שמעתי על השביל וחיכיתי לפרוש לפנסיה, כדי שאוכל ליישם את ההליכה ברגל מדן ועד אילת".

הייתם בכושר לפני שלקחתם על עצמכם כזה אתגר?

קנטרוביץ': "אני עוסקת בספורט כל החיים. רצה כל יום 8-10 ק"מ, רוכבת על אופניים ועולה במדרגות, אבל גם אנשים שלא עושים כושר מסוגלים, רק בהליכה איטית יותר. חשוב לדעת שבשביל יש חלקים קשים של ירידה בסולמות וחבלים".

סער: "הייתי בן 54 כשעשיתי את השביל בפעם בראשונה. הייתי די בכושר, אבל התעמלתי שישה שבועות לפני כן בהליכות עם תרמיל גב. עשיתי כמה טיולים עם הרבה עליות וירידות, כדי להיות מוכן".

רייך: "אני עובדת במועדון ספורט ועושה ספורט על בסיס קבוע, בעיקר חיטוב ופלדנקרייז, אבל גם הליכות".

לראות את ישראל כמו שמעולם לא ראיתם 

ורדה רייך בנחל ברק. הצילום באדיבותה 

שלושתם מלאים בהתרגשות גדולה כשהם מתארים את חווית השביל. "להיות במרחבים זה פנטסטי", אומר סער, "המדבר שלנו זה משהו מאד מיוחד. אין דבר כזה בעולם, מבחינת הקלות היחסית שאפשר לטייל בו. הנופים מדהימים, זו תחושה של חופש ואנרגיות עצומות".  

"בשביל רואים את ישראל מזוויות חדשות", אומרת רייך. "בשנתיים הראשונות התמקדתי בצפון, אחר כך בדרום. המרכז פחות מעניין - בעיקר צועדים על חוף הים. אבל החוויה היא משולבת. זה לא רק הנופים אלא גם החברותא שנוצרת, וכמובן האתגר הפיזי. סולמות, יתדות, להתגבר על הקושי, זאת חוויה מאד מרוממת ומספקת".

קנטרוביץ' מוסיפה: "אנחנו הולכים בנופים מדהימים, חורשים את הארץ ברגליים, עוצרים כל כמה שעות לאכול ולקבל אנרגיה, וממשיכים. יש המון מסלולים נפלאים - כרבולת במדבר למשל, זאת עליה מאד קשה. מגיעים חסרי נשימה ואז שוב ירידה ושוב עלייה. מאד מאתגר".

קנטרוביץ' מספרת על החוויה המיוחדת שעברה באילת: "ירד שם ברד וכשיצאנו לטיול היה ממש מפל בנחל נטפים, זה היה עוצר נשימה".

 נורית קנטרוביץ' באילת, שהוצפה במים אחרי מכת ברד. הצילום באדיבותה

מה כדאי לדעת לפני שמחליטים לעשות את שביל ישראל?

סער: "פשוט לקום ולטייל, זהו. ב'מדריך האדום' יש חלוקה למסלולים קלים יותר וקשים יותר. כל מסלול מתחיל בהנגשה לרכב רגיל. צריך תרמיל, נעליים טובות והכי חשוב - רצון".

קנטרוביץ': "מומלץ לקרוא את הספר של סער, להיכנס לאינטרנט, להעמיק במסלולים ולבחור דרגות קושי. רוב האנשים יכולים לעשות את זה. אצלנו בקבוצה היה מישהו שהחליפו לו ברכיים, ובכל זאת הוא עשה את זה".

איך מרגישים כשמגיעים לקו הסיום?

קנטרוביץ':  "זה היי מטורף. הידיעה שזהו, עשית את זה".

רייך: "ההרגשה כיפית מאוד, שעשיתי את זה ועמדתי באתגר. אני גאה בעצמי על כך שסיימתי את שביל ישראל, גם הבן שלי גאה ומשוויץ באימא שלו".

סער: "זאת תחושה פנטסטית. הלכת אלף קילומטר, זה מדהים. מצד שני יש תחושה של עצב כשנגמר. למזלי חזרתי על החוויה בדרכים אחרות".

צביקה פרץ, מורה דרך ומוביל קבוצות בשביל ישראל, "ארץ הצבי טיולים", ממליץ על שני מסלולים מתוך שביל ישראל, להנאתכם בחול המועד:

מסלול 1: מתל דן לתל חי

 נעליים שמתאימות למים - חובה. נחל דן. צילום: Shutterstock

אורך המסלול נטו: 14.1 ק״מ, זמן הליכה נטו: שלוש שעות וארבעים דקות. דרגת קושי: קלה.

ציוד נדרש: נעליים לחצייה במים, מגבת קטנה, עלות כניסה לשמורת נחל שניר.

תחילת המסלול בבית אוסישקין בקיבוץ דן. לאחר הליכה קצרה על כביש הגישה לשמורת דן, השביל פונה צפונה לדרך עפר המקיפה את השמורה. בדרך חולפים ליד השער הכנעני עם הקשת העתיקה. בהמשך הדרך חוצים את נחל דן, לעיתים נדרשת הליכה במים. לאחר כ-6 ק"מ של הליכה מגיעים לשמורת נחל שניר (הכניסה בתשלום).

ניתן לעקוף את השמורה אך מומלץ לבקר בה עם שביל ישראל. השמורה הינה אחד הקטעים המיוחדים ומדהימה ביופיה. בשמורה ישנו קטע של הליכה, שאורכו כמה עשרות מטרים בודדים של הליכה במים, שמגיעים בשיא גובהם עד לברכיים. לעיתים זרימת המים מוסטת ולא נדרש לחצות אותם. מעפילים לעבר הלולים של קיבוץ תל חי, מגיעים לאנדרטה לזכר הנופלים מפגז המרגמה, ומסיימים בבית הקברות של כפר גלעדי ובאנדרטת האריה השואג.

מסלול 2: מנחל מירון לנחל עמוד

 עושים כבוד לבני ישראל שהלכו 40 שנה. סימון השביל. צילום: Shutterstock

אורך המסלול נטו: 11.9 ק״מ, זמן הליכה נטו: ארבע שעות ועשר דקות. דרגת קושי: בינונית.

ציוד נדרש: בגד ים למי שחפץ.

תחילת המסלול למרגלות קבר הרשב"י לאורך נחל מירון. כעבור כשני ק"מ מגיעים למדרגות שמובילות לעין יקים. לאורך הנחל פוגשים מספר טחנות קמח ששרדו מהמאה ה-16 מהתקופה העותומנית. ניתן לצפות באבני הרכב והשכב, ובגלגל כפות. לפני הגעת השביל לעין שכוי - מקום מצוין לעצירה ולשכשוך במים, חולפים על פני עצי תות הנדירים בארצנו - תות שאמי. היציאה מהחלק המיוער של הנחל, מעבירה את המטייל לחלקו המצוקי.

חלק זה נחלק לשלושה: עלייה לאורך מעקה על הגדה המערבית, ירידה בסולם לערוץ הנחל, טיפוס והליכה על המצוק המזרחי. ההליכה על המצוק המזרחי הינה קשה - היא מורכבת מטיפוס על המצוק, הליכה קרובה לשפת המצוק, שימוש ביתדות ובסוף - ירידה על משטחי סלע בשיפועים חדים. בקיץ האזור חם מאוד, בחורף המסלול חלק ומסוכן. לאחר שחוצים את הנחל השביל מגיע לדרך עפר נוחה. ההליכה על דרך עפר עד לתום המסלול נמשכת כ-2.4 ק"מ.

[#middleBanner]

לקמפינג יצאנו: כך תארגנו טיול שטח חווייתי

היי הג'יפ: 5 מסלולים לטיול ג'יפים  

בשביל החלב: המחלבות המעניינות בארץ 

הטיול הגדול: לא רק אחרי צבא 

הצעות לטיולים מלאים במים

קול קורא לנדוד: האנשים שעברו למדבר

הצטרפו  לקהילת הטיולים של מוטק׳ה