"כשאני בתוך הנגינה זה כמו מדיטציה"

רובינו זוכרים ילדות של לימודי חליל או חלילית כושלים, חלקינו זכו לשיעורי פסנתר, אבל שם זה בדרך כלל נעצר. מתברר שהתחביב הנפלא הזה, נגינה, מעכב זקנה, ומונע מחלות גוף ונפש - כך על פי מחקרים חדשים בתחום מדע המוח והמוזיקה. לא פלא שיש יותר ויותר אנשים שמתחילים ללמוד לנגן אחרי גיל 50.

"לנגן עושה המון שמחה ואושר. יש בזה גם קושי להתאמן, אבל מי שמגיע ללמוד בגיל 50 פלוס, מאד רוצה בכך. יש שם את ההתרגשות כמו אצל ילדים", אומרת אילנה צדוק אויזד, מורה לפסנתר בת 56, בעצמה מנגנת מגיל שבע. "יש לי לא מעט תלמידים בגילאים האלה, יש לי אפילו תלמידים בני 70 פלוס. יש כאלה שלא למדו נגינה מעולם, ויש כאלה שלמדו בצעירותם וחזרו לכך. יש מי שניגשים לכך כי חושבים שנגינה תשמור להם את הזיכרון. יש גם המון קואורדינציה שכרוכה בלימוד. מה שחשוב זה שכל אחד יכול לנגן".

משה שלו מתל אביב, סוחר בבורסה בן 55, נשוי פלוס שלושה, התחיל ללמוד לנגן על גיטרה חשמלית לפני ארבעה חודשים. כשהיה בן 22 לקח כמה שיעורי פסנתר, ובזאת הסתיימה הקריירה המוזיקלית שלו. הבחירה בגיטרה היתה לגמרי מקרית. "הכל בגלל הילדים", הוא מספר. "לפני שנתיים הבת שלי ראתה תכנית טלוויזיה, ולקחה אותי לכליזמר לקנות גיטרה. ואז פתאום גם הבן שלי רצה. זה עשה לי חשק. לפני חצי שנה אמרתי למורה שלהם: 'אולי גם אני אתחיל?' והתחלתי".

למרות שלא ידע לקרוא תווים, הנגינה באה לו להפתעתו בקלות. "קלטתי את זה בשניות. יש לי קואורדינציה מאד טובה ושמיעה טובה, ומהשיעור הראשון התחלתי כבר לנגן שירים", הוא אומר. "לפני שבועיים כתבתי שיר. המורה שלי בהלם. האמת שתמיד חשבתי שזה מאד מסובך, לכתוב מוזיקה, בכלל לא הבנתי איך אפשר, ופתאום זה הצליח".  

"הייתי רוצה לעזוב הכל ולעשות רק את זה"

 "הבנתי שהצ'לו בחר בי". הדר חן-טוב, צילום באדיבותה

הדר חן-טוב מפרדס חנה, 49, מדריכה חוגי ספורט ומטפלת הוליסטית, גרושה פלוס שלוש בנות, לומדת כבר שנה צ'לו. גם היא לא ידעה לקרוא תווים כשהתחילה. "לפני כשנתיים הצטרפתי למעגלי שירה מקודשת, ונכנסה לי הצ'קרה של הקול שהיתה נעולה אצלי", היא מספרת. "התחלתי ללמוד פיתוח קול כדי לשיר נכון. זה מאד שיפר לי את הביטחון העצמי, ומאד התחשק לי ללמוד לנגן על כלי נגינה. רציתי צ'לו או נבל. באחד הימים הגיעה אלי לטיפול מורה לצ'לו שטיפלתי לה בכתף, והבנתי שהצ'לו בחר בי. הסגנון משך אותי לנסות -ניסיתי בעבר לנגן על כמה כלים, מפוחית למשל, אבל זה לא הלך. עם הצ'לו ישר היה לי חיבור, ומיד קניתי אחד. חוץ מזה זה מאד סקסי וזה מאד הולם אותי".

אצל חנן רובינשטיין, עורך דין ממזכרת בתיה בן 62, הנגינה חזרה בגיל מבוגר: בגיל 7 ניגן על חלילית, בגיל 20 ניסה סקסופון ועזב, ולפני שלוש שנים ניסה שוב – והפעם נשאר. "אני אוהב את הכלי הזה, סקסופון, אוהב ג'ז. זה מעורר בי משהו, מדבר אלי", הוא אומר ומספר איך חודש הרומן: "לפני שלוש שנים הייתי בפסטיבל הג'ז באילת, וראיתי אומן צרפתי שהגיע עם חצוצרה. הוא כל כך נגע בי, שלמחרת התחלתי לחפש מורי נגינה. בארון שלי היה סקסופון מיותם מתקופה שניסיתי לשכנע את הבן שלי לנגן. מצאתי מורה מצוין, והיום אני מנגן על סקסופון חדש. הסקסופון הוא כלי ממש עוצמתי, אין לו משתיק קול אז אי אפשר לנגן בכל שעה, בכל זאת יש שכנים. בגלל זה אני מסתגר בתוך ממ"ד. הייתי רוצה לעזוב הכל ולעשות רק את זה".

"לנגינה יש כוחות ריפוי, זה כמו משכך כאבים"

 "היתרון בנגינה בגילי הוא שאני יודע שלא אהיה הנגן הטוב בעולם". חנן רובינשטיין והסקסופון, צילום באדיבותו

מה נותנת לכם הנגינה?

משה: "אין לי הרבה זמן כי אני מאד עסוק, וכשאני מגיע לשיעור גיטרה זה יותר טוב מטיפול. פתאום אני מתנתק מהעולם לשעה. כל פעם שאני בלחץ אני לוקח את הגיטרה ומנגן, זה נותן לי המון שלווה, שווה ערך למדיטציה מבחינתי. אני מנגן פינק פלויד, אריק איינשטיין, אריק קלפטון. אני מנגן יחד עם הילד וזה יוצר חיבור".

הדר: "הנגינה מלמדת אותי להתמסר, לזרום ולשחרר. להרפות. התהליך בשבילי הוא תהליך רוחני - המטרה היא התמרה רוחנית, ואני לומדת על עצמי דברים חדשים. אבא שלי מאד אהב מוזיקה קלאסית, ולמרות שאני תקועה במוזיקה של שנות ה-70 וה-80, אני לומדת באך ובטהובן. זה מחבר אותי לבית. אני דיסלקטית עם הפרעת קשב, ותווים זאת שפה שקל לי ללמוד. אבל אני עוד בכיתה א' והדרך ארוכה. כשאני מתיישבת לנגן אני נמצאת בתווים, בכאן ועכשיו, כך שאי אפשר להתעסק במשהו אחר. זאת דרך קלה להיות במדיטציה, בשקט. הצ'לו יושב בחדר ואני מנגנת בכל יום חצי שעה. פעם בשבועיים-שלושה יש לי שיעור. זה ממש תהליך טיפולי, יש בזה אלמנט אנטי-דכאוני".

חנן: "כשאני בתוך הנגינה זה גורם לי לעונג מאד גדול. אם הייתי מוטרד, כשאני מתחיל לנגן אני כבר לא מוטרד. אם כאב לי משהו – הכאב נעלם. זה סוג של משכך כאבים, יש לנגינה כוחות ריפוי. אחרי שאני מנגן אני מרגיש טוב, כמו אחרי ביקור במכון כושר. זה מקום שבו אני עושה מה שאני רוצה ואוהב, בלי תגמול כספי או ניסיון למצוא חן בעיני משהו. רק אני והכלי, מתוך אהבה. חלקת אלוהים קטנה ששמורה רק לעצמי, וידוע שנגינה גם עוזרת לשימור המוח: מגבירה את הזיכרון, בכל זאת מדובר בלימוד שפה חדשה.

"היתרון בנגינה בגיל הזה הוא שאני כבר יודע שלא אהיה הנגן הטוב בעולם. יש לי שאיפות לקרנגי הול - אולם קונצרטים גדול בניו יורק - אבל אני יודע שזה לא יתממש. לא קל לנגן על סקסופון, זה כלי כבד, אבל אם אתה אוהב משהו אתה מתגבר על הקשיים. אני לא אנגן על גיטרה רק בגלל שזה לא משפיע על כאבי הגב".

מה החלום?

משה: "להופיע במועדון בניו יורק. בהתחלה המורה שלי זלזל, אבל אחר כך הוא כבר התחיל להאמין. אני רוצה גם להוציא דיסק. אני עובד על משהו, זה עדיין רק בשלב ההתחלה. הייתי שמח ללוות את אריק קלפטון. הוא כבר מבוגר ויש לו בעיות עם האצבעות, אז אולי יום אחד".

הדר: "להגיע לשלוות נפש, שאצליח להפיק צלילים כמו שאני מתכווננת בטיפול שיצאו. יש פער בין מה ששומעים בראש. בנוסף, כבר בתחילת הלימודים התחלתי להלחין, כתבתי טקסט, וזה חלום נוסף". 

חנן: "לנגן בחתונה של הבת שלי בלי לעשות בושות. אני רוצה להצליח לנגן את בסמה מוצ'ו בלי שהיא תרצה לקבור את עצמה". 

אף פעם לא מאוחר גם להתחיל לרקוד

צדיק כתמר: כל היתרונות בריקודי עם

משחק הזיכרון: משפרים את תפקוד המוח

הגשים חלום: נהג מרוצים בן 63

אל תתנו לגיל להפריע לתחביבים שלכם

שירה בציבור מעכבת אלצהיימר

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה