"מעדיפה למות ולא לעזוב את הבית"

כל רצונה של חנה (שם בדוי), אישה ערירית בת 86 מתל אביב שהפכה לסיעודית, הוא להישאר לגור בבית. למדינה, מתברר, קל יותר להעביר אותה לבית אבות מאשר לממן מטפל סיעודי בביתה, למרות שלמרבה האבסורד, לקופה הציבורית זה עולה יותר.

חנה ושתי נשים נוספות הגישו לאחרונה עתירה משותפת באמצעות עורכי הדין אלה שיינפלד, אריאל ממן וטליה בן גיגי מהמחלקה לסיוע משפטי במשרד המשפטים, בתביעה לאפשר להן לסיים את חייהן בבית ולא להעביר אותן בכפייה למוסד. 

שלוש העותרות אינן מכירות זו את זו, אבל שלושתן נמצאות באותו מצב: הן מוגבלות בתפקוד ותלויות בסיוע טיפולי מסביב לשעון, ללא אמצעים כלכליים או משפחה שתישא בהוצאותיו של מטפל צמוד. על פי חוק ההגנה על החוסים, עובד סוציאלי יכול כיום במצב כזה לפנות חד צדדית לבית המשפט, בבקשה להוציאן מהבית בניגוד לרצונן עד לסוף ימיהן, בטענה לשמירה על שלומן הגופני והנפשי. 

העתירה מופנית נגד משרד הבריאות, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. שלושת הגורמים מתבקשים לנמק מדוע לא יממנו עבור הנשים הללו את עלויות המטפל הסיעודי בבית, במקום לשלם על אשפוז יקר בבית אבות.

"החשבון הוא פשוט", אומר עו"ד אריאל ממן המייצג את חנה. "המדינה משלימה לסכום של 15,000 שקלים בחודש עבור אשפוז בבית אבות. עלות העסקת מטפל זר בבית, לעומת זאת, מגיעה ל-7,000 שקלים בחודש בלבד. גם אם מוסיפים לזה תשלומי ארנונה, חשמל, מים ומזון, מגיעים אולי ל-10,000 שקלים".

אז למה ההתעקשות?

"כי על פי חוק ביטוח לאומי, אדם סיעודי זקוק לאשפוז וזה עומד בסתירה לכל חוות דעת המומחים שהמדינה יזמה, שאומרות שעדיף שקשישים יתבגרו בביתם. בכל העולם קיימת היום התפיסה שעדיף לאדם להתבגר בסביבה המוכרת שלו.

"יתכן גם, ואני אומר את זה בזהירות, שיש לובי של בתי האבות ושירותי הרווחה, שמעדיפים להזין את המנגנון הקיים, גם אם זה אומר הוצאה גדולה יותר של כספי ציבור. יותר פשוט שעובדת סוציאלית תטפל בהרבה קשישים בבית אבות, מאשר שתצטרך לעבור מבית לבית ולוודא שהקשיש מטופל כמו שצריך. למנגנון יותר נוח לרכז את הזקנים במקום אחד".

קיימת חלופה זולה יותר: מימון עובד סיעודי זר

המדינה משלימה לסכום של 15,000 שקלים בחודש לבית אבות, כשמטפל זר בבית עולה 7000 שקלים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

בנוסף, לדבריו, ההחלטה לאשפז בכפייה את הקשישים הסיעודיים בבית אבות מעבירה את האחריות עליהם משירותי הרווחה למשרד הבריאות - מפני שמדובר באשפוז לכל דבר. "יש כאן אינטרס משותף של המערכת למסד את הטיפול בקשישים, וזה בעייתי בהרבה מקרים", מסביר עו"ד ממן. "הבעיה מתעוררת בשיא העוצמה אצל קשישים בודדים ועניים. הרי כשיש כסף ובני משפחה, לא שואלים אף אחד".

חיזוק לדברים קיבלו העותרים מדברי השופט אלון גביזון, מבית המשפט לענייני משפחה שהתביעה הובאה בפניו. השופט קבע, שאכן תמוה הדבר שבחקיקה הקיימת המדינה מוכנה להוציא יותר כסף על השמת קשיש במסגרת חוץ ביתית, כשקיימת חלופה זולה יותר של מימון עובד זר סיעודי.

חנה, אלמנה זה שנים רבות, ששכלה את אחד מבניה בתאונת דרכים ועם בנה השני, המתגורר בחו"ל, אינה נמצאת בקשר, היתה אישה עצמאית ומתפקדת, עד שלפני כמה חודשים נפלה בביתה ונחבלה בגב. היא נותחה וכיום מוגדרת כסיעודית, הזקוקה לטיפול ולהשגחה מתמדת.

"אחרי הניתוח נאלצה חנה להישאר בבית החולים במשך תקופה של כמה חודשים, במה שנקרא 'אשפוז סוציאלי', כי אי אפשר היה להחזיר אותה הביתה בלי מטפל צמוד", מסביר עו"ד ממן. "כיום היא נמצאת במחלקה שיקומית, אבל בעקבות המצב החדש שלה, משרד הרווחה דרש למנות לה אפוטרופוס ולהעביר אותה לבית אבות ממשלתי".

חנה נעזרת כיום בהליכון ומוגבלת בתנועה, אבל לדברי עו"ד ממן, היא צלולה ויודעת בדיוק מה היא רוצה. "היא מתנגדת בכל תוקף גם למינוי אפוטרופוס וגם למעבר לבית אבות", הוא מצהיר. "היא אומרת מפורשות שהיא מעדיפה למות ולא לעזוב את הבית".

"מדובר באפליה הפוגעת בכבודם ובזכויותיהם של הקשישים"

"גם לאדם בערוב ימיו יש רצון וכבוד עצמי". צילום אילוסטרציה: Shutterstock

עותרת נוספת היא לריסה (שם בדוי) בת 95 ללא ילדים, שעלתה מרוסיה ב-1998 עם בעלה, אך זה נפטר שבועיים לאחר עלייתם. עד לפני כמה חודשים התגוררה עמה שותפה, בדירה שכורה הממומנת על ידי משרד השיכון, קשישה גם היא. לאחר שהשותפה נפלה בבית, היא הועברה לבית אבות ולריסה נותרה לבדה בדירה.

בכפוף לגמלת הסיעוד, לריסה מקבלת טיפול סיעודי בביתה למשך 22 שעות שבועיות בלבד. בין לבין היא נעזרת באחת השכנות. היא אינה מסוגלת כיום להסדיר את ענייניה הכספיים או לדאוג לתחזוקת הבית ולטיפולה האישי, ולכן הגיש משרד הרווחה בקשה למינוי אפוטרופוס ולהעברתה למוסד, אבל לריסה רוצה להישאר בבית.

כך גם לגבי העותרת השלישית, אלמנה בת 84 ששכלה את בנה היחיד לפני 35 שנה, המתגוררת בגפה בדירת עמידר וזקוקה לסיעוד, אך מסרבת לעזוב את הבית. "בשלושת המקרים", אומר עו"ד ממן, "22 שעות סיעוד בשבוע שחוק הסיעוד נותן אינן מספיקות. כשאין לך יכולת כלכלית לממן את ההפרש, אתה מועבר לבית אבות".

אבל שלוש הנשים הללו אינן הקורבנות היחידות של השיטה. עניינה של העתירה, נכתב בה, היא בקבוצה גדולה של קשישים עריריים ומחוסרי אמצעים הסובלת מאפליה. על פי המדיניות הקיימת, אין לקשישים כאלה זכות לסיים את חייהם בביתם על פי רצונם וצרכיהם. האפליה פוגעת בכבודם ובזכויותיהם ויוצרת חוסר ודאות ופחד ביחס לסוף החיים. "יש כאן בעיה מערכתית", אומר עו"ד ממן. "הגשנו עתירה עקרונית, בשם כל מי שנמצא באותה סיטואציה. מדובר בלא מעט קשישים".

"בית אבות ממשלתי הוא מקום שלא תמיד נעים לחיות בו"

"בית אבות ממשלתי זה לא מה שאנחנו רואים בפרסומות". צילום אילוסטרציה: Shutterstock

סירוב לעבור לבית אבות ממשלתי מובן גם בהקשר לתנאים השוררים במקומות הללו, להבדיל מבתי הדיור המוגן המהודרים שצצו בארץ ב-20 השנים האחרונות. "זה לא מה שאנחנו רואים בפרסומות", אומר עו"ד ממן. "בית אבות ממשלתי הוא מקום שלא תמיד נעים לחיות בו.

"אבל מעבר לזה, ברמה העקרונית, תנו לבנאדם לבחור. הוא מעדיף מקום מוגן ואנשים מסביב? יבחר בבית אבות, אבל אם הוא רוצה את השקט שלו, את הסביבה הטבעית, אולי את השכן או את השכנה המוכרים, זכותו לבחור בכך".

העברת קשישים לבתי אבות בניגוד לרצונם לא רק מנוגדת לשכל הישר ולערכי אנושיות וחמלה, אלא גם סותרת את מטרותיו של חוק הסיעוד הקיים בישראל. "חוק הסיעוד הוא חוק סוציאלי חשוב", נכתב בעתירה. "זהו ציר מרכזי בשמירת זכויות, בהעצמה ובהגנה על אוכלוסיית הקשישים בישראל, בכך שהוא מאפשר להם להישאר בבית ולהמשיך בחייהם כפי שהורגלו".

בעתירה מצוטט גם מבקר המדינה, שקבע בדו"ח שפורסם ביום הקשיש האחרון, שהמדינה אינה עושה די כדי לממש את עיקרון ה-Aging in Place (הזדקנות בבית), ובכך אינה ממלאת את חובתה - להבטיח את זכותם של קשישים לחיים בכבוד אנושי וכלכלי.

בנוסף, על פי העתירה המדיניות הזו מנוגדת לאמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות שישראל חתומה עליה, הקובעת שלאנשים עם מוגבלות זכות שווה לחיות בקהילה, לבחור את מקום מגוריהם ולהחליט עם מי יגורו - ואין לחייב אותם להתגורר בהסדר מגורים מסוים.

"הוצאת קשיש מביתו-מבצרו למוסד חוץ ביתי, בניגוד לרצונו", סיכם השופט גביזון, "יש בה פגיעה בחירותו ובכבודו. גם לאדם בערוב ימיו יש רצון וכבוד עצמי. לשמחת כולנו, זכינו למדינה יהודית שלא אימצה את המודל האסקימואי, לפיו מותירים את הקשיש על קרחון ונפרדים ממנו לשלום". 

השקר הגדול של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי

הכשל הסיעודי הגדול: המדינה מפקירה את הקשישים

זוועות בבתי האבות: "הקשישים הסיעודיים הפכו לשקי אגרוף"

כל מה שצריך לדעת לפני שבוחרים מטפל להורה

96% מהמבוגרים מעדיפים להזדקן בבית

לטפל בהורים המזדקנים

מטפלים בקשישים - אבל גם בצוואה שלהם

ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בפרלמנט של מוטק'ה