פתאום, בפנסיה, להפוך למורים

מה אתם זוכרים משיעורי האנגלית בבית הספר שלכם? מורה דידקטי שמלמד פרזנט פרוגרסיב ושאר בניינים? תלמידות אולפנת "זבולון" בראש העין זוכות לפגוש בשיעורי האנגלית שלהן בריטי אמיתי - כזה שמדבר במבטא ששמעו כנראה רק בסרטי "הארי פוטר" - לשוחח איתו ולספוג גם מהתרבות, ההומור והניואנסים של השפה.

התלמידות מרוויחות ללא ספק מהסידור, אבל גם המורה לאנגלית, ששיעוריו זוכים לרייטינג גבוה יותר מהשיעורים האחרים. דיוויד דיטש בן ה-78, עולה ותיק מאנגליה ומתנדב בעמותת "שיעור אחר", מגיע לכיתה פעמיים בשבוע ומעשיר את החומר הלימודי בסיפורים, באנקדוטות, ופה ושם גם בבדיחה טובה בשפת המקור. "אני מקבל מזה הרבה יותר ממה שאני נותן", הוא מתוודה.  

עמותת "שיעור אחר" נוסדה ב-2002 על ידי תמר ומיכל ברק, בנותיו של השופט אהרון ברק, כדי לקדם שוויון הזדמנויות לתלמידים בישראל, לצד עידוד המעורבות של הציבור במערכת החינוך. "הטריגר היה פרויקט 'יום ההורה המעשיר', שמביא הורים לכיתות, לספר על העיסוקים המקצועיים שלהם", מספרת מנכ"לית העמותה דפנה דור.

"יצא שתלמידים מאזורים מבוססים זכו לפגוש יותר הורים בעלי מקצועות שיכולים להיות מודל לחיקוי, והמחשבה היתה שצריך להנגיש את זה לכל התלמידים בארץ. אין כוונה לומר שלהיות עורך דין או כלכלן יותר טוב מלהיות נגר או שרברב, אבל ילד צריך להכיר מגוון של אופציות ללימודים ותעסוקה בעתיד, כדי להרחיב את אפשרויות הבחירה".

לפני חמש שנים השיקה העמותה את תוכנית "שיעור ביחד", שבמסגרתה מגיעים לכיתות אנשים מתחומי עיסוק שונים, בהם גם גמלאים, ומסייעים לתלמידים בכיתות ז'-יא' בלימודי מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, מדעים ואנגלית. "המתנדב הוא למעשה תומך הוראה", מסבירה דור. "הוא נמצא בכיתה עם המורה והם מעבירים את השיעור ביחד. יותר קל לתרגל מתמטיקה כשפוגשים אדם שעיסוקו קשור בתחום. זה מקשר בין החומר הלימודי התיאורטי לבין עולם המעשה".

"מעולם לא עמדתי מול כיתה קודם"

"קיבלתי הרבה מהחיים וזו הזדמנות לתרום מעצמי". דיוויד דיטש וחלק מתלמידות האנגלית באולפנה, צילום באדיבות עמותת שיעור אחר

דיוויד דיטש, רואה חשבון במקצועו מרמת השרון, הגיע לעמותת "שיעור אחר" דרך חבר שהוא מגדיר כ"מתנדב כפייתי", שהציע לו להתנדב בעמותה. לפני כן שנות הפנסיה שלו, שהחלו לפני עשר שנים, הוקדשו בעיקר למשחק הגולף האהוב עליו ולעיסוק בהשקעות הכספיות של בני משפחתו.

העיסוק החדש והנתינה ממלאים את חייו, כפי שהוא מעיד, בתוכן ועניין. "אני מרגיש שקיבלתי הרבה מהחיים וזו הזדמנות לתרום מעצמי. אמנם מעולם לא עמדתי מול כיתה קודם, אבל אחרי 20 שנה של ניהול חברה עם 300 עובדים, אתה לומד לדבר". 

דיטש, שלו 5 ילדים, 5 נכדים ושני נינים, הגיע ארצה לטיול ב-1973 מאנגליה מולדתו בעקבות גירושים, והחליט להישאר. "אחרי חצי שנה בארץ חזרתי לאנגליה, מכרתי את רשת המכבסות שהיתה לי שם, סגרתי עניינים ובאתי לישראל לתמיד", הוא משחזר. כאן הכיר את אשתו השנייה, לה נישא לפני 41 שנה, וכאן עשה חיל בעולם הכלכלי: הוא שימש כסמנכ"ל כספים בחברות שונות, ובתפקידו האחרון כיהן כמנכ"ל רשת דיור מוגן.

מה בעצם אתה עושה בכיתה?

"אני עוזר למורה, אנחנו מחלקים את השיעור בינינו. לפני כל שיעור אנחנו יושבים ביחד והמורה מסבירה מה היא רוצה ללמד. לפעמים אני תורם רעיונות. בכיתה עצמה אני לא לוקח ממנה את הסמכות - היא המורה ואני יודע את מקומי.

"אני מדבר עם התלמידים באנגלית, מסביר את המשמעויות של המילים, את ההקשרים התרבותיים של הטקסטים. כשלמדו את המחזה 'כולם היו בניי' של ארתור מילר, שעוסק במלחמת העולם השנייה, סיפרתי על התקופה וזה היה מאוד מרגש".

דיטש עובד עם התלמידים גם על המבטא, ו"תוך כדי מעביר להם מסר, כמי שמדבר עברית במבטא למרות כל השנים בארץ, שלא צוחקים על מישהו שיש לו מבטא זר. אני בהחלט משתדל להעביר גם ערכים, אבל בלי לסטות יותר מדי מהחומר הנלמד. לפעמים אני יושב עם קבוצת תלמידים ואנחנו עוברים ביחד על החומר. אני בדרך כלל לוקח את הטובים, אלה שבאמת רוצים ללמוד, ומקדם אותם".

"אני מקבל כל כך הרבה חום מהתלמידות, כאילו כולן הנכדות שלי"

 לתת גם כדי לקבל. שיעור אחר בתיכון קרית חיים בחיפה, צילום באדיבות העמותה

דיטש היום מאמין גדול בהתנדבות. "אני חושב שכל מי שיש לו זמן פנוי יכול לקבל מזה המון ולא משנה אם זו התנדבות בבית ספר, בבית חולים, בכלא או במד"א - יש אלף ואחד דברים שאפשר לעשות ולתת לעצמך. לי זה נותן המון. אני מקבל כל כך הרבה חום מהתלמידות האלה, כאילו שכולן הנכדות שלי. יש בינינו מערכת יחסים מאוד יפה ובסוף השנה שעברה הן עשו לי מסיבה מאוד מרגשת". 

עבור משה כהן בן ה-67, תושב נהריה, ההתנדבות כתומך הוראה בשיעורי מתמטיקה היא לא רק עיסוק מספק וממלא, אלא גם סגירת מעגל מרגשת. כמי שגדל בעיירת פיתוח ויכולותיו המתמטיות לא זכו לעידוד, הוא יותר משמח לקדם היום תלמידים מישוב הולדתו ולאפשר להם למצות את היכולות שלהם. "ללמד מתמטיקה בהתנדבות ילדים כמוני היה עבורי חלום של שנים", הוא אומר. "התוכנית של 'שיעור ביחד' היא בדיוק מה שרציתי".

כהן, נשוי, אב לארבעה וסב ל-13 נכדים, נולד וגדל בעיירה שלומי הצפונית, ובבית הספר היסודי הצטיין במתמטיקה. "כל כך אהבתי את זה", הוא נזכר, "את האלגברה, הגיאומטריה, אפילו הטריגונומטריה. מאוד אהבתי לפתור בעיות הספק ודרך. אחרים התקשו בזה, אבל לי זה היה כיף וידעתי לעשות את זה בקלות. עברתי אפילו בחינות לילדים מחוננים".

כשהגיע לתיכון, בזמנו אחרי שמונה שנות לימוד, הוחלט לשלוח אותו לפנימייה והוא מצא את עצמו ב"מקווה ישראל". "אם עד כיתה ח' הייתי תלמיד מצטיין ואפילו קפצתי כיתה, בתיכון הייתי צריך להתחרות בתלמידים ממקומות מבוססים יותר, שהרמה שלהם היתה יותר גבוהה. זה היה בשבילי הלם. עם הזמן נשארתי מאחור, החומר רץ ולא היה מי שיוביל אותי קדימה. זה כנראה קצת שבר אותי. בסופו של דבר עזבתי את התיכון לפני הסוף, בלי בחינות בגרות, והתגייסתי".

בהמשך, במקביל לשירות צבאי של למעלה מ-25 שנה בקבע כקצין חימוש, השלים כהן את הבגרות וסיים לימודי הנדסאות תעשייה וניהול בשלוחה של הטכניון. אחרי שחרורו עבד כמנהל תכנון ופיקוח על הייצור במפעל גדול, ואחר כך כמנהל לוגיסטיקה ורכש בבית הדפוס של "ידיעות תקשורת". בין לבין, הוציא תואר נוסף במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה.

"ללמד ילדים שמתקשים במתמטיקה זו סגירת מעגל עבורי"

 "נוצרת קרבה גדולה מאד בין התלמידים לתומכי ההוראה המבוגרים". שיעור אחר, צילום באדיבות העמותה

לתכנית "שיעור ביחד" הצטרף בשנה שעברה, עוד לפני פרישתו לגמלאות, והוא ממשיך גם אחריה. "ללמד ילדים שקשה להם במתמטיקה זה בשבילי מאוד מרגש", הוא אומר, "בעיקר כשרצה הגורל והציעו לי ללמד בשלומי, מקום הולדתי. מה יותר טוב מזה לסגור מעגל".

במקביל לעבודה חלקית כפקח בנייה, כהן מגיע כיום פעמיים בשבוע לשיעורי מתמטיקה בבית הספר "אורט" בשלומי, בו לומדים הנכדים של חברי הילדות שלו. "אני יושב בצד או מאחור, ומי שזקוק לעזרה, לא הכין שיעורים או לא הבין משהו, המורה מושיבה אותו לידי. היא יכולה להתקדם עם החומר, בזמן שאני מסביר לאותו תלמיד".

בנוסף, הוא מעניק לתלמיד תיכון שיעורים פרטיים במתמטיקה בחינם. "הוא ילד מופנם וההורים שלו לא מאמינים כמה הוא נפתח למתמטיקה ואוהב ללמוד מאז שהוא לומד אצלי. אנשים שואלים אותי, 'מה, שיעור פרטי בלי כסף?', אבל לי שווה יותר מכסף, לדעת שהוא מצליח ומשתפר".

משימה לא פחות חשובה שכהן לקח על עצמו, היא להסביר לתלמידי התיכון מה בעצם הטעם להתייסר בפתרון משוואות ופיצוח גרפים. "נתתי להם הרצאה על היתרונות של לימוד מתמטיקה בחמש יחידות, עם דוגמאות מהחיים. סיפרתי למשל על הבן שלי, שהיום הוא מהנדס, שהסתפק ב-3-4 יחידות מתמטיקה בתיכון ואחרי הצבא, כשרצה להתקבל לטכניון, היה צריך לעשות מכינה. אני מסביר שאם משקיעים בתיכון, כל האפשרויות פתוחות וזה נותן להם מוטיבציה".

ומה זה נותן לך?

"סיפוק מאוד גדול. אני מקבל מהילדים פידבק מיידי וחשוב לי שהם הפיקו תועלת. אני שמח שרוצים לשבת לידי בכיתה ולשמוע ממני הסברים ותמיד מגיע עשר דקות לפני השיעור ויושב איתם לפטפט, שלא יפחדו ממני. אני מאוד נהנה. גם כשעשיתי את זה במקביל לעבודה, לא פספסתי אף שיעור".

"לתלמידים זה מפגש עם אדם מדור אחר, עם ניסיון חיים וניסיון מקצועי"

 [#middleBanner] 

לדברי דפנה דור, ללמד בשיתוף פעולה עם המורה מול כיתה שלמה, הוא משימה מורכבת יותר מאשר עזרה פרטנית לתלמיד או לשניים, אבל הניסיון מראה שזה יכול להצליח. "המתנדבים מביאים לכיתה הרבה יותר ממתמטיקה או אנגלית", היא אומרת. "זה מפגש עם מישהו מדור אחר, שהגיע ממקום אחר, מישהו עם ניסיון חיים וניסיון מקצועי.

"כשמגיע לכיתה מדען, שמחבר את העיסוק בפרבולות לנושא ייצור לוויינים, זה נראה אחרת. מדהים לראות כמה הילדים קשובים וכמה סקרנות הם מגלים. ובכלל, יש משהו יפה במפגש בין ילדים לאנשים מבוגרים, שבאים עם הסבלנות והחביבות ונוצרת קרבה מאוד גדולה".

כיום פועלים בבתי ספר בארץ 400 תומכי הוראה כאלה, ולפני כמה חודשים אימץ משרד החינוך את התוכניות של "שיעור אחר". "יש אולי מורים שיגידו שהם לא מוכנים לזה", היא אומרת, "כי בכל זאת לא קל לשתף מישהו בניהול השיעור, אבל כשיש תקשורת טובה ותיאום בין המורה למתנדב, זו שיטה מעולה".

הפרויקט מספק לדבריה למתנדבים עשייה חברתית עם ערך מוסף, במקביל לתועלת הרבה לתלמידים ולמערכת כולה. "טוענים נגדנו שאנחנו מורידים את האחריות ממשרד החינוך, אבל זו לא המטרה. התמיכה בכיתות לא מתבטאת רק בפתרון של תרגיל כזה או אחר ואפילו לא רק בעזרה לתלמידים שהמורה פספס - היא בעיקר מספקת מודל לחיקוי. היכרות עם אדם שמביא את החיים ואת העשייה שלו לכיתה, את הקשיים ואת ההצלחות, וזו חוויה מאוד משמעותית". 

המעוניינים להתנדב מוזמנים להיכנס לאתר העמותה.

למצוא ייעוד חדש בפנסיה

יוזמה חדשה: המבוגרים מעוררים את הפריפריה

בחזרה לשוק העבודה בגיל 61

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

האנשים שמצילים חיים ב-20 דקות 

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

יצאנו לפנסיה, ומה עכשיו?

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה