שרה'לה שרה שיר שמח

שרהל'ה שרון זכתה להיוולד במחזור הישראלי המרגש מכל – מחזור 1948. גילה וגיל המדינה לנצח יהיו זהים, מה שאומר שבימי העצמאות העגולים שלנו – שרה'לה עסוקה במיוחד. השנה, בתוך כל החגיגות והארועים, היא מתפנה לחגוג 70 לעצמה ולישראל עם קהילת מוטק'ה, באירוע זמר ישראלי מיוחד בתל אביב. "נעשה יומולדת למולדת", היא אומרת, "זה ערב שבו אני מספרת על כל מה שעברתי ב-40 שנים של שירה בציבור, ומסכמת את 70 השנים שלי ושל המדינה. אנחנו אולי בנות אותו גיל, אבל אנחנו לא עוברות תהליכים זהים. מצבי יותר טוב ממצבה".

למה את חושבת כך?

"יש הרבה בעיות חברתיות שמפריעות לי", היא נאנחת, "הנה היה עכשיו יום השואה, אני מרגישה שלא סופרים את ניצולי השואה. אחרי שיום אחד חושבים עליהם, כבר שוכחים את המצוקות של השורדים. ומה שהיה כאן עם הפגנות הנכים וההזנחה בבתי החולים, זה נורא. כואב לי שהוסיפו לגמלאים רק שישה שקלים בחודש לקצבה. זו בדיחה. יש גם שרים וחברי כנסת שעושים הרבה למען, אבל לא מספיק".

שרה'לה שרון עצובה

 
בת 70 כמו המדינה. שרה'לה שרון בצילום מהאלבום הפרטי

על אף דמותה האופטימית והחייכנית, מתברר שכוהנת השירה בציבור, צוברת בתוכה גם לא מעט כעס. זה כנראה בא ביחד: מצד אחד, בגיל 70 היא פעילה מתמיד, לא מפסיקה להופיע ולפגוש קהל ששומר לה אמונים, ומצד שני, היא לא מוותרת על חדשות, ורוצה להיות מעודכנת, גם כשהמציאות מרגיזה אותה.

"אני לא מתרגזת, אני עצובה", היא מתקנת אותי, "חסרה לנו כאן חמלה, סבלנות וסובלנות. איבדנו את השיתוף. אחד הדברים שבגללם אני עושה שירה בציבור, הוא בגלל ה'ביחד'. זה מאפשר לאנשים להיות ביחד, אחרי שנשארו לבד, התאלמנו, התבגרו, לא תמיד זה קל. חלקם מגיעים לדיור מוגן או מוצאים של חברה שעושה טיולים ושירה, אלה פעילויות שעוזרות לך לא להיות לבד".

את כל הביחד הזה, היא ממשיכה לראות בהופעותיה בבתי ספר, מול עמותות, חיילי צה"ל או דיור מוגן. מביתה שבקיבוץ אשדות יעקב, בו נולדה, היא ממשיכה לעשות גיחות לכל הארץ ובפרט לאזור הגליל ול"מועדון הזמר של עמק הירדן", שהתחילה לנהל בשנת 1978, וששם הפכה לאגדת שירה בציבור, אחרי שהתחילה בכלל כמורה למוזיקה. במהלך השנים שמה של שרון הפך למילה נרדפת ל"שירה בציבור", ודמותה על הפסנתר לאיקונית - וכל אותו זמן, לא חשבה אפילו על לצאת לגמלאות.

"אין שבוע בלי הופעה"

 
שרה'לה שרון: 40 שנות שירה בלי הפסקה. צילום מהאלבום הפרטי

"יכול להיות שבוע עם הופעה אחת, שבוע עם ארבע הופעות, אבל לא יכול להיות שבוע בלי אף הופעה. כזה דבר אין. אני כבר יודעת בהופעות את מי להעלות לבמה, אני מזהה על הפנים שלהם שהם רוצים לבוא ולשיר איתי, וקולעת ב-95 אחוז מהמקרים. זה סוד ההצלחה שלי, זה פטנט שלי לשתף את הקהל ולא רק לשיר לו. אנשים יודעים שהשירה בציבור תמיד תהיה שם בשבילם. הם יכולים לא לבוא שבע שנים, כי קרה להם משהו או נולדו להם ילדים והם עסוקים – ואז לחזור, ולדעת שזה לא השתנה, זה יציב, תמיד מחכה להם".

הרפרטואר שלך נשאר דומה? שירי ארץ ישראל היפה והטובה?

"אני כל הזמן מגוונת, לפי הנושא והקהל, אבל אני לא מחפשת את הדברים הכי חדשים. יש כל כך הרבה שירים, אני גם ככה לא מספיקה לשיר את כל מה שאני רוצה, עוד לא שרתי מתי כספי, אהוד מנור, לא עברתי על כל היצירה של חווה אלברשטיין ושייקה פייקוב ונעמי שמר, ומצד שני גם עברי לידר ואביב גפן וארקדי דוכין ואריק אינשטיין. יש עשרות אלפי שירים ואין מספיק זמן".

את השיר של נטע ברזילי שייצג אותנו בארוויזיון, שמעת?

"אני לא יכולה לשיר אותו", היא צוחקת, "אבל שמעתי אותו, היא באמת מאוד מיוחדת ולא שגרתית. אני באירוויזיון לא הצלחתי דווקא כי לא הייתי שגרתית אבל נקווה שהפעם זה יעבור אחרת. לשיר לאירופאים שיר על הגדות הירדן, לא אמר להם כלום. בכל מקרה, זה יהיה נחמד מאוד אם נזכה השנה".

שרה'לה שרון - בקרוב הריאליטי

 
מאמינה בנטע ברזילי, נציגת ישראל לאירוויזיון. שרה'לה שרון בצילום מהאלבום הפרטי

קשה לשכוח את הרגע ההוא שבו שרהל'ה הודיעה ש"הפרחים לצה"ל" והלכה לייצג אותנו באירוויזיון של שנת 1993. המעבר מהקיבוץ הרגוע לעשייה מעט יותר זוהרת, קורה לה כל כמה שנים – אבל שרון תמיד נשארת עם רגליים נטועות עמוק בקרקע. השנה, למשל, הסכימה סוף סוך להשתתף בריאליטי והצטלמה לכמה פרקים של הפרוייקט "אף פעם לא מאוחר", שישודר ברשת בקרוב.

במרכז הריאליטי נסיעה משותפת לחו"ל עם רבקה מיכאלי, ציפי פינס ונורית גפן. "היה כיף, אני מחכה לראות איך זה יצא", היא מספרת, "לא ידעתי איך קיבוצניקית כמוני תסתדר עם חבורת עירוניות אבל היה יופי. אנחנו חברות טובות ושומרות על קשר".

במהלך השנים שרהל'ה גם הוציאה שני ספרי ילדים (ומתכננת עוד), אבל הבסיס נותר השירה בציבור, שעליה לא תוותר לעולם. לצדה, תמיד, נמצא בעלה יענקל'ה. "הוא המנהל שלי, הנהג שלי, הוא הכל שלי", היא צוחקת.  "אין לי יחצ"ן, אין לי מלבישה, אני הכי טבעית שיש וככה טוב לי, ויענקל'ה עוזר לי עם כל מה שאני צריכה. אנחנו נשואים כבר 51 שנה ועובדה שזה מצליח. יש לנו ארבעה ילדים ועשרה נכדים, שלא גרים בקיבוץ אבל מאוד אוהבים לבוא להיום כאן, לנסוע באופניים ללכת לבריכה. הם משתגעים על זה".

את בכלל מרגישה את הגיל? קולטת שאת בת 70?

"אני לא חושבת על הגיל, לא מסתכלת על תאריך הלידה שלי. פשוט ממשיכה לעבוד. אולי הייתי צריכה להאט את הקצב, אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מפסיקה בגיל 60, אבל אומרים שמי שמתבגרים ועובדים מרגישים יותר חיוניים".

ומה את מאחלת למדינה ביום הולדתה?

"שנתחיל להסתכל על האופק, כדי שנראה מה יקרה ביום הולדת 80 שלנו. לא להסתכל רק על עצמנו אלא גם אל העתיד, צריך לראות מה אנשים כאן זקוקים לו, ולתת לזה מענה".

חוגגים 70 שנה למדינה - שרהל'ה שרון מגיעה למוטק'ה! 

הקומיקאיות המבוגרות שורפות את הבמה

הקומיקאית ריטה ראדנר: אני טפשונת באופן ציני 

הנשים שפצחו בקריירה שנייה כנהגות אוטובוס

נהגת המונית שעושה לנהגים בית ספר

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86

להגשים חלום: צניחה חופשית בגיל 65