תיאטרון למבוגרים בלבד

ישראל נמצא בתרדמת כבר 20 שנה, אבל איבר אחד בגופו דווקא עובד באופן יוצא דופן. יהודית. אשתו, מתוסכלת מהמצב. מה עושים עם זקפה אימתנית בת 20 שנה, כשמסביבה הכל רדום? היא משתפת את השכנה שלה, כנרת, שמגיעה אליהם עטופה במגבת, ומתלוננת כי היא מיובשת. אם כל זה נשמע כמו משל למציאות ישראלית, זה לא במקרה – אבל את המשל הזה, צריך לדמיין כחזרה לסרט פורנו של גיל הזהב.

מבלבל? זה התוכן של ההצגה "מבוגרים בלבד", ב-23 לאוגוסט בתיאטרון קליפה. ההצגה הקודמת הייתה מלאה עד אפס מקום, כשעל הבמה אנשים שחצו את גיל 70, בלבוש מינימלי, ועם טקסטים נועזים שאנחנו לא רגילים לשמוע מאנשים בגילם.

עוד בתכנית: תזמורת גניחות, מציצה משותפת של סוכריות בשלל טכניקות, ומי יודע מה עוד. יוצר הפרוייקט הזה, אריאל ברונז, יימצא בקהל ויזרוק למשתתפים רעיונות נוספים ככל העולה על רוחו. זהו לא סתם מחזה אירוטי כתוב ומבויים – אלא חזרה פתוחה ובלתי נגמרת, שאליה מוזמן הקהל.

אריאל ברונז. צילום: ארלה הצמצם הבוער

"אני קורא לזה ניסוי תיאטרלי", מסביר ברונז, "שבמהלכו אנחנו עובדים מול קהל על תסריט בדיוני של סרט כחול כחול-לבן, בהשתתפות אנשים מגיל הזהב. זו כמו חזרה פתוחה על הסצנות הדרמטיות מתוך הסרט, זה כולל אלתורים וגם תסריט שכתבתי.

רציתי לעשות משהו שיבהיר לקהל את הפער שבין תעשיית הפורנו שכל המטרה שלה היא רייטינג וכסף, לבין מה שקורה בפועל, לבני האדם עצמם. אין מין ועירום על הבמה, זה לא פורנו אמיתי, אין לי שום עניין לצלם סרט פורנו. זו תחבולה שנועדה לייצר עניין".

מה בן 33 מחפש אצל בני 70?

 
אריאל ברונז: "כבן להורים מבוגרים, הגיל השלישי מעסיק אותי". צילום רון אסולין

ברונז עצמו בסך הכל בן 33, גיל מפתיע עבור מי שבחר להתעמק בחיי המין של בני ובנות הגיל השלישי. אבל הרעיון, הוא אומר, אינו שלו באופן אישי אלא עונה על צורך ממשי שקיים לדעתו. "בפתיחה המחודשת של תיאטרון קליפה, שאלו את הקהל מה הנושאים הכי חשובים לעשות עליהם הצגות והוא בחר מודעות לגרנטופוביה – הפחד מזקנים, כאחד מהם. הרמתי את הכפפה, כי נושא הגיל השלישי תמיד העסיק אותי".

באיזה מובן?

"שני ההורים שלי הם אנשים מאוד מבוגרים שעבדו כמטפלים סיעודיים, אני בן יחיד שנולד אחרי שמונה שנים של טיפולי פוריות אז תמיד הייתי בחברת מבוגרים. גדלתי באותו חדר עם כל הסבים והסבתות שלי, מיטה לצד מיטה, זה משהו שמלווה אותי מגיל חמש.

סביב שולחן האוכל ההורים דיברו על העבודה שלהם עם זקנים, עד היום אמא שלי מטפלת, היא בת 73, ומטפלת באנשים מבוגרים ממנה. זה השפיע עלי, כל שיח שהוא בן גילאי הוא הכרחי בעיני. אנשים לא צריכים להתבסס על הגיל שלהם כמו שלא צריך להתבסס רק על תחומי עניין שלהם. ככל שאנחנו נוכל להפתח דווקא לאנשים שהם מבוגרים מאיתנו וחוו ניסיון חיים עשיר מאיתנו, ככה אנחנו יכולים להתעשר".

"החברה הופכת את האנשים המבוגרים לא-מיניים וההצגה באה לשנות את זה". צילום: רון אסולין

ומדוע להתעסק במיניות שלהם, דווקא?

"יש משהו באנשים מבוגרים שבתור חברה אנחנו שולקים מנם את המיניות שלהם והופכים אותם לא-מיניים, אנחנו לוקחים מהם את הזכות הבסיסית ביותר, ובמקביל נלחמים בהזדקנות בכל תעשיית האנטי-אייג'ינג. אם תעשיית הפורנו היא המדיה הנצרכת ביותר היום, אז שם אפשר לראות איך ככל שאתה יותר צעיר זה יותר מושך. ברגע שמשהו מפסיק להיות צעיר ומתוח אנחנו כבר לא רואים בו אובייקט מיני".

אין סרטי פורנו עם זקנים?

"יש סרטים כאלה אבל זה נחשב נישה וקטגוריית סבא וסבתא, וגם בתוך הדבר הזה, האדם הזקן אל מול מישהי מאוד מאוד צעירה. על הבמה שלי אין צעירים, הם לא סבים וסבתות – הם פשוט אנשים מינייים".

מביט מהצד בעלילה הנועזת: הכירו את דוד דריו ישראל

הקאסט שברונז הצליח לגבש לעבודה הזו כוללת שחקנים מנוסים וחובבים גם יחד, שהגיעו בעקבות קול קורא שלו. "בתוך תהליך העבודה היו כאלה שהיו יותר פתוחים והיה להם יותר עזוז והיו כאלה שהיו יותר שמרנים. הם היו לי מראה חזקה על עצמי, שיעור גדול על סבלנות וחמלה. אני מקבל מהם את השיעור הזה עד עכשיו, זו מתנה מאוד גדולה בשבילי", הוא אומר.

אחד מהם, שנשאר לבוש לגמרי לכל אורך "למבוגרים בלבד" והיחיד שמביט בעלילה מן הצד, הוא דוד דריו ישראל, זמר ונגן גיטרה. הוא זה שמביא את הרומנטיקה, כשהוא עובר עם הגיטרה שלו בין המשתתפים ושר שירים איטלקים, ספרדים וונפוליטנים. דריו בן ה-84 מתפרנס מרסטורוציה של רהיטים עתיקים, ושומר את המוזיקה לנשמה. "אני מנגן לפעמים בארועים, הופעתי פעם בשגרירות איטליה, והגעתי למקום שלישי בתחרות של עיריית תל אביב בשירה ונגינה, אבל אני לא מתפרנס מזה. זה רק בשביל הנשמה. אריאל שמע עלי דרך חברים ומשפחה, והציע לי להשתתף בהצגה, שנראתה לי נחמדה".

דוד דריו ישראל: מגביר את הרומנטיקה בהצגה. צילום: רון אסולין

על מה אתה חושב שהיא, בעצם?

"זו הצגה על שחרור וחופש. בעיקר של נשים. כל ההצגה הן אומרות מה הן אוהבות במיטה ומה לא. אין הסתרה ואין בושה, וככה זה צריך להיות. אני לא חושב שצריך להתבייש בלעשות אהבה. על הבמה היו חזרות, זה יצר קטעים מצחיקים, וגם קטעים מעניינים. פתאום חמש נשים מסתובבות סביב גבר, נשים שעוד רוצות לקבל ולתת אהבה, יש להן עוד תקופות טובות".

ואיפה אתה בתוך זה?

"גם בי הן מתאהבות", הוא צוחק, " בשירה ובקול שלי.יש קטע שאישה שעשתה המון סקס בחיים שלה אומרת שהישראלים לא טובים בזה, לא יודעים לתת אהבה, אז אני שמח שאני לא ישראלי".

דריו, יליד איטליה וניצול שואה מגטו על גבול יגוסלביה, עלה לישראל כנער והשתקע בתל אביב. הוא התחתן, יש לו חמישה ילדים ומעל 10 נכדים, ולפני שלש שנים התאלמן מאשתו. כיום יש לו בת זוג, והיא אף הגיעה להיות חלק מהקהל של "מבוגרים בלבד". "חברה שלי דווקא די שמרנית אבל היא אהבה את ההצגה", הוא מדווח, "כל עוד זה קומי, זה נשאר ברוח טובה".

דליה מזור - כוכבת מאז ולתמיד

טיפים לטיפוח בגיל 50 פלוס

בעולם הבינו שיופי בוגר גם מוכר. ואצלנו?

פאשניסטיות נפלאות: נשים מעוררות השראה