איך פותרים ריב זוגי בחגים?
ענת ודני, בני אוטוטו 60, הורים ל-3 (בן 27, בת 25 ובן 22, כולם גרים בבית), נמצאים אצלי בטיפול כ-3 חודשים. הם הגיעו לטיפול זוגי מיני משולב בגלל התרחקות רגשית, כעסים לא פתורים ותדירות נמוכה של יחסי מין. תוך כדי תהליך הדרגתי של שיפור בתקשורת והתקרבות רגשית ומינית, הגיעו לפיצוץ ולרגרסיה, דווקא עכשיו לקראת החגים:
"הוא לא מבין שהשנה אני לא יכולה לבוא אליהם כמו תמיד לראש השנה. אמא שלי השתחררה עכשיו מבית חולים אחרי נפילה, היא בבית בתהליך שיקום פיזי, אני חייבת להיות עם ההורים שלי ולארגן להם ארוחת חג. אז פעם אחת לא נהיה עם המשפחה של דני", אומרת ענת בתסכול.
ענת מסבירה שלה ולדני יש הסדר מזה שנים, שבמסגרתו מבלים את ערב ראש השנה עם המשפחה של דני, ואת ערב פסח עם המשפחה של ענת. את סוכות הם מחלקים: חג ראשון סוכות עם משפחתו, חג שני סוכות עם משפחתה.
הוא כועס, היא מרגישה שלא רואים אותה
"למה תמיד את לוקחת על עצמך את הכל? למה האחים שלך לא יכולים להיות עם ההורים שלך?", כועס דני. "את יודעת כמה חשוב למשפחה שלי שנהיה כולם ביחד בראש השנה, כולם מתארגנים לזה. את לא יכולה פתאום לשנות את הכל!".
בשלב הזה ענת כבר בוכה: "אתה יודע בדיוק מה עברנו עכשיו עם אמא שלי, ואתה יודע שאני לא יכולה לסמוך על האחים שלי, אז תפסיק לחזור כל הזמן על זה שיש נהלים קבועים במשפחה. קורים דברים. אתה בכלל לא רואה אותי".
ברגע שענת בוכה דני לא יכול לשאת את זה, מחזיק לה את היד ומשחרר: "תביני גם אותי, אני לא רוצה לפגוע בהורים שלי, הם כל כך יתאכזבו! אני רוצה להיות עם האחים שלי והמשפחות שלהם. זה נוהג אצלנו כבר 20 שנה".
אני מבקשת מהם להיעזר בכלים שעבדנו עליהם במשך 3 חודשים, ושעזרו להם לראות אחד את השני יותר ולגייס אמפתיה אחד לשני במצבים כאלה. זה לא עניין של צדק או שיש רק פתרון אחד הרי, יש סיטואציה שבמסגרתה אפשר להבין את שני הצדדים, וכרגע הם מתנגשים.
חשוב להיות ביחד בסיטואציה
ייעצתי לענת ודני ואני ממליצה גם לכם: כאשר השיחה נקלעת לפיצוץ, תעצרו ואז תתחילו מחדש לדבר, מתוך נקודת מבט של אוהבים, חברים ושותפים שנקלעו לסיטואציה מאוד מורכבת. זיכרו שאתם שניכם בעד שניכם - תקשיבו עד הסוף למה הצד שני מרגיש וחושב, תעשו סיעור מוחות ותגיעו להתמודדות עם המצב בצורה יצירתית, מתוך כבוד לרגשות ולקושי של השני. הכי חשוב לזכור שאתם ביחד בתוך זה, ולא אחד נגד השני.
ענת ודני הלכו עם זה, קיבלו על עצמם להמשיך בשיחות ברוח זו, באווירה רגועה, ובפגישה הבאה הגיעו עם פתרון:
"כשדני אומר לי שאני מגוננת על האחים שלי ולוקחת הכל על עצמי זה מחרפן אותי, ואני לא מסוגלת להקשיב לו", הודתה ענת. "הפעם החלטתי להתמודד עם מה שהוא אומר בלי להיפגע ולכעוס, וחשבתי שבאמת אני מצפה מעצמי ליותר מדי, ולמרות שהאחים שלי פחות לוקחים אחריות על ההורים ופחות עוזרים, הרי אני יכולה לגייס אותם ולבקש מהם, גם אם זה קשה לי. ואז עשיתי את זה", היא מחייכת. "אחד מהאחים הסכים להיות עם ההורים בערב ראש השנה עם המשפחה שלו, והצעתי לדני שאנחנו נהיה עם המשפחה שלי בערב החג השני".
דני בתמורה אמר שהוא מאוד מעריך את מה שענת עשתה: "אני יודע שזה קשה לה, הרגשתי שהיא מקשיבה לי ורואה אותי ומבינה כמה חשוב לי להיות עם המשפחה שלי בחג, ולהמשיך את המסורת של ערבי ראש השנה שכולם מתארגנים לה. אני מבין עכשיו יותר שכדי לפתור מצבים כאלה צריך לצאת מהעמדה שאנחנו אחד נגד השני, ולהבין שאנחנו ביחד מול שתי המשפחות. ושכשאנחנו ביחד, נמצא דרך להתמודד עם משברי חיים. ואם פעם אחת יקרה שלא נוכל להגיע לערב ראש השנה אצלי בגלל איזה שהן נסיבות - זה לא סוף העולם וגם אני יכול לוותר".
"מאז פרוץ המלחמה, כותרות החדשות והרשתות החברתיות עוסקות בעיקר בסיפורי ילדים ובמשפחות צעירות. בני הגיל...
משפחה. מילה אחת שבתוכה כל כך הרבה מורכבויות מכל סוג שהוא. אבל בחגים זה הולך ומתגבר, כי אם בימות השנה אנחנו...
בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה...