גולשי מוטק'ה שארגנו לעצמם טיול למזרח

הכל התחיל במודעה קטנה בקהילת הטיולים של מוטק'ה. מושבניק נחמד בן 71 מהגליל התחתון בשם צביקה ספקטור פרסם שהוא מנסה לארגן טיול לוויטנאם וקמבודיה. מי שמעוניין להצטרף, כתב במודעה, שיצור איתו קשר. ספקטור הוא פנסיונר, שמאז שהפסיק לעבוד הוא בעיקר מטייל. בקיץ אלו טיולי שטח על אופני הרים, בחורף - טיולים למזרח הרחוק, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אמריקה. בקיץ האחרון רכב 4,000 ק"מ לאורך נהרות הלואר, הריין והדנובה.

רחל פרגי מקיבוץ כפר מכבי, אלמנה בת 68 (פלוס שלושה ילדים ושבעה נכדים), בנקאית לשעבר, נענתה למודעה ויצרה קשר עם ספקטור. פרגי, החברה במוטק'ה שנים רבות ובעבר אף כתבה בלוגים, מעידה על עצמה שבדרך כלל היא לא נוסעת לטיולים מאורגנים, אבל המודעה של ספקטור סקרנה אותה. "טיולים זה אני", היא צוחקת. "אני נוסעת פעם בשנה עם קבוצה של צלמים שאיתם הייתי בחוג לצילום, ופעם בשנה עם קבוצה של פנסיונרים  מהמערכת הצבאית - בעלי היה ב'רפאל'. אנחנו מארגנים את הטיולים מהארץ עד הפרט האחרון, ולוקחים מדריך מקומי".  

מה גרם לך לחרוג הפעם ממנהגך?

"לא יודעת להסביר. הייתי בדיוק לפני טיול של שבוע לפרו. בוויטנאם וקמבודיה לא הייתי, ופשוט החלטתי ליצור קשר עם צביקה ולבדוק על מה מדובר. נפגשנו, הבנתי שהוא בן אדם רציני שאפשר לסמוך עליו. אדם שיודע לבנות מסלול, שמטייל לא מעט, שייקח אחריות וגם יקשיב. ביקשתי שישלח לי את הרעיונות שלו לטיול כדי שאעבור עליהם ואוסיף משלי. אני מאד אוהבת להיות עם היד על הדופק".

רחל פרגי, "למרות שלא הכרתי אף אחד, ממש התחברנו". צילום באדיבותה

"נסעתי עם אנשים שאני לא מכירה, והיה ממש מוצלח"

"הלכנו המון ברגל, היה מושלם". רחל חדד (בשחור), צילום באדיבותה

לאט לאט נוספו עוד אנשים לקבוצה - ארבעה גברים ושש נשים. בין המצטרפות רחל חדד, אלמנה פלוס ארבעה בת 71 מעפולה, מעצבת אופנה עם מתפרה משלה שחוסכת את כספה בעיקר לטיולים. "התחברתי למוטק'ה לפני שנתיים פלוס", היא מספרת. "לפני החגים שלחתי הודעה שאני מחפשת שותפה לטיסה לשבוע. היעד גמיש. קיבלתי בחזרה הודעה מצביקה, שבה כתב שהוא מנסה לארגן טיול לוויטנאם וקמבודיה. דיברנו, נפגשנו, מצא חן בעיניי. אחר כך נפגשתי עם אנשים נוספים שהצטרפו לקבוצה. צביקה היה זה שארגן את כל הטיול, כולל מדריך מהארץ ומדריך מקומי מוויטנאם".

נסעת פעם לטיול עם שותפים?

"לא. זאת הייתה הפעם הראשונה שנסעתי עם אנשים שאני לא מכירה. בדרך כלל הייתי נוסעת לקרוזים עם ידיד מעפולה, שלצערי נפטר. נסעתי גם לתאילנד עם המשפחה. הטיול לוויטנאם היה מבחינתי ממש לקפוץ למים בלי לדעת לשחות, אבל זה היה ממש מוצלח. אחד הטיולים המוצלחים שהיו לי, גם מבחינת האנשים שלמרות שלא הכרנו זרמנו, וגם מבחינת כמות המקומות. הלכנו המון ברגל, היה מושלם".

התכנון הראשוני היה לצאת לטיול של 21 יום, וברגע האחרון נוסף שבוע של טיול ג'יפים בצפון ויטנאם. כך יצאו להם עשרה, כשהמבוגרת ביניהם בת 74, לטיול מאתגר של חודש. הם נסעו בג'יפים 1,000 ק"מ בכבישים הרריים דרך שדות אורז, מפלים, נחלים וצוקים ענקיים. הם צעדו 10 ק"מ ב"כביש האושר", המשיכו למפלי באן ג'יוק העצומים בגבול ויטנאם- סין. וכמובן, לא פסחו על הנוי ועל העיירה המפורסמת סאפא, הסמוכה לגבול עם סין. זהו המקום שבו נמצאים שבטי ההרים. אוהבי השופינג התענגו על הנוי וסייגון.

"אני לא מהקונות אבל גם אני לא עמדתי בפיתוי של הזול והיפה", מספרת פרגי. "בגדים לא מפוארים אבל יפים, כלי בית, הכל מאד זול. מעילים בעשרה שקלים, נעלי הליכה ברמה גבוהה ב-30 שקלים". בקמבודיה היו מספר ימים בלבד - בקומפלקס המקדשים והארמונות הבודהיסטים באנגקור, ושטו באגם המים העצום טונלה.

טיולי ג'יפים, שיט בסירות וטיפוס למערת נטיפים

 ישנו לילה אחד בים. רחל חדד, צילום באדיבותה

ממה הכי נהניתן?

פרגי: "קודם כל מבחינת הקבוצה, זכיתי. למרות שלא הכרתי אף אחד, ממש התחברנו. מבחינת הטיול עצמו קשה לשים את האצבע על מקום אחד. היו המון מקומות נפלאים. עלינו 300 מדרגות למפל הכסף, היינו יומיים על אנייה ובמשך היום ירדנו לסירות קטנות ושטנו בין צוקים, עד שהגענו למערת נטיפים מופלאה. חשבתי שאני לא אוהבת סירות ובסופו של דבר ממש נהניתי. לא הצלחתי לישון מההתרגשות.

"שטנו בשמורת פונג ניה, הגענו לפרדייס - מערת נטיפים שאין מילים לתאר אותה, חוויה חד פעמית. עלינו 400 מדרגות כדי להגיע אליה. אורך המערה עצמה הוא 17 ק"מ, והיא מגיעה עד לאוס. לא הלכנו את כל אורכה, אבל הלכנו מספיק. בוויטנאם אפשר למצוא קידמה ומסורת. יש מקומות כפריים שהזמן שם פשוט עצר מלכת. פגשנו אנשים נהדרים, ילדים שמגדלים ילדים כי ההורים עובדים בשדות. יש בוויטנאם גם שווקים צבעוניים נפלאים.
 

"צביקה ואני גילינו מקום שהוא לא במסלול של אף אחד: גשר הזהב. הוא נפתח רק השנה, עולים עליו ברכבל, היינו שם קרוב לחמש שעות. זה גשר שלא מוביל לשום מקום, פשוט צועדים עליו מצד לצד. היינו גם בהרבה מקומות תיירותיים, למשל האלונג ביי, שהוכרז כאחד משבעת פלאי העולם החדשים. הוא מורכב מכ-3,000 איים קטנים שמציצים ממים בצבע טורקיז באלפי צורות. מראה חד פעמי".

הגיעה מצוידת מהארץ במתנות לילדים המקומיים. רחל חדד, צילום באדיבותה

חדד: "אני הכי אהבתי את טיולי הג'יפים. נסענו להמון כפרים. עשיתי עבודת גוגל לפני שנסענו, והגעתי מצוידת במתנות קטנות לילדים האומללים שם. חילקתי להם משרוקיות, עטים, כל מיני דברים קטנים. הם היו מאושרים, ואני קרנתי מהעובדה שיכולתי לתת. עשינו סדנת בישול בוויטנאם, קטפנו אורז. ניצלנו את הטיול עד תומו. שטנו בסירות, ישנו לילה אחד בים. היינו בעיירה בשם ואן דונג שהצרפתים הקימו, והיא כמו עיירה קטנה בצרפת. רקדתי שם ריקודי בטן. וסייגון, כמובן. סייגון היא כמו מנהטן קטנה".

"כל אחד עשה את המסלול בקצב שלו"

היו כל הזמן ביחד. חלק מחברי הקבוצה, צילום באדיבות רחל חדד 

מה היה הכי מאתגר?

פרגי: "הארגון. המדריך הישראלי כמעט הרס לנו את כל הטיול, אדם לא נחמד ואגרסיבי. אחרי יומיים הבנו שזאת הייתה טעות לקחת אותו. מצד שני, אולי בגלל שהיינו כולנו נגד המדריך הישראלי היינו מאד מאוחדים. עד עכשיו אנחנו ממש ביחד. שומרים על קשר כמעט יום-יומי בקבוצת וואטס-אפ. מבחינה פיזית היו כמה מסלולים קשים, אבל עשינו אותם כמו גדולים. מערת פארדייס למשל, לטפס אליה היה ממש קשה. עשינו את זה לאט לאט, רק אחת לא עלתה וחיכתה לנו למטה. הירידה למערה גם הייתה מאד חדה וקשה. כל אחד עשה את זה בקצב שלו".

חדד: "בסוף טיול הג'יפים הגענו להנוי, ובדרך לשם היינו חייבים יומיים של מנוחה. הגענו לחור נידח, שיש שם מבנה ענק שמיועד בעיקר לתרמילאים. לא התאים לנו. היו שם מדרגות תלולות, חדרים בתנאים לא משהו, מזרנים קשים כמו דיקטים. זרמנו מחוסר ברירה. היינו הרוגים והיה כבר לילה וגשם. זה היה החלק הקשה היחיד".

ההליכות לא היו קשות?

חדד: "היו לנו המון הליכות ברגל. זה היה מאתגר אבל לא קשה מנשוא. יום אחד צעדנו שבעה ק"מ בתוך מערת נטיפים מופלאה. מאז שחזרתי אני לא מפסיקה להמליץ על הטיול הזה".

איך התמודדתן עם האוכל השונה?

חדד: "אכלנו אוכל רחוב כדי לטעום את התרבות. היו כאלה שאהבו, אבל רוב האנשים חיפשו מסעדות עם אוכל מערבי".

פרגי: "בקטע של האוכל היינו קצת מפונקים. טעמנו את האוכל הוויטנאמי כמה ימים, והגענו למסקנה שזה לא בשבילנו. אוכל הרחוב היה נקי, אבל העדפנו לא לגעת, רק להסתכל. גם במסעדות שמים לך על השולחן צלחת עם רגלי צפרדעים, וצלחת של רגליים של חיות לא מזוהות. אמנם למזלנו אף אחד לא חלה, אבל ביקשנו שיביאו אותנו למסעדות מערביות עם אוכל מוכר".

"ממליצה לעקוב אחרי ההודעות בקהילת הטיולים"

 "גשר הזהב", צילום באדיבות רחל חדד

איך היו בתי המלון?

פרגי: "התאכסנו במלונות של שלושה-ארבעה כוכבים. לא כמו באירופה, אבל נקי. רוב החדרים במלונות הם ללא חלונות. זה היה מאד מוזר אבל התרגלנו, מה גם שהיינו יוצאים בבוקר וחוזרים מאוחר, כך שהמלון שימש לשינה בלבד. ארוחות הבוקר הן מערביות, חוץ מגבינות. אין שם גבינות".

חדד: "המלונות היו ממש בסדר. חווית השינה היחידה שהיה לי קשה איתה הייתה ה'הום סטיי' - יום אחד התארחנו אצל כפריים, והיה מאד לא נוח".

השתיים בטוחות שזה לא הטיול האחרון שיעשו עם הקבוצה הזאת. "פעם ראשונה שנסעתי עם אנשים שאני לא מכירה, והיה פשוט נהדר. מומלץ בחום לא לפחד מטיולים כאלה, יש מצב שתופתעו לטובה כמו שקרה לי", אומרת חדד. ופרגי מוסיפה: "לא הכרתי אף אחד ופשוט נהניתי. היינו כל הזמן ביחד. אני ממליצה לכל מי שחושב על סוג טיול כזה קודם כל להיות בטוח שיש לפחות אחד או שניים שיודעים מה הם עושים. שהם יארגנו את הטיול וידעו לפתור בעיות בטיול עצמו. אני בטוחה שאצא שוב עם הקבוצה הזאת, או לפחות עם חלקה, אולי להודו. ההמלצה שלי: תעקבו אחרי ההודעות בקהילת הטיולים".

 [#middleBanner] 

"בגיל 54 הרגשתי בשלה לטייל לבד בעולם"

יצאו לטרקים בעולם - עם הילדים והנכדים

דרושים שותפים לטיול מוצלח בחו"ל

בני ה-50 פלוס שחורשים את שביל ישראל

עשו את זה בגדול: הזוג שחי בהודו 10 שנים

הגשימה חלום: תרמילאית בת 64

האישה שיצאה למסע מלכת המדבר 

מחפשים שותפים לטיול? הצטרפו לקהילת שותפים לטיול במוטק'ה

הצטרפו לקהילת "מטיילים ביחד" של מוטק'ה