הנדימן בן 80 שעושה הכל בהתנדבות

קוראים לו ה"הנדימן של הנזקקים" - יחזקאל שחם בן ה-80 עסוק כמעט כל השבוע בתיקונים שונים, בבתים של אלה שידם אינה משגת איש מקצוע. בהתנדבות, חינם אין כסף כמובן. "אני יודע אינסטלציה, אני יודע נגרות, אני יודע לעבוד עם פטיש. יודע הרבה דברים", הוא אומר בראיון למוטק'ה בחיוך. "עד עכשיו לא אכזבתי אף אחד. תריסים נשברים, דלתות ארון שיוצאות מהמקום. אני גם מרכיב, ואם צריך להחליף אני דואג להשיג את הזול ביותר. יש לפעמים תיקונים ממש קטנים, ואנשים מבוגרים נופלים לבעלי מקצוע שקרנים. למשל מישהו שהניאגרה בשירותים שלו נוזלת, וכל מה שצריך כדי לתקן את הנזילה זאת גומייה קטנה שעולה 3 שקלים. בשתי דקות עבודה התקלה מתוקנת. אם מזמינים אינסטלטור, הוא יכול גם לקחת 300 שקל על התיקון, ויספר סיפורים על בעיה שלא קיימת".

שחם, תושב גבעת שמואל, נשוי כבר 60 שנה לנינה היפה. יש להם שלושה ילדים, תשעה נכדים ונין אחד. הוא עלה לארץ עם משפחתו מרומניה ב-1950 באנייה, והועבר לקיבוץ גליל ים במסגרת עליית הנוער, שם עבד כמעט בכל ענפי החקלאות. כשהיה בן 15 בלבד הגיעה לקיבוץ נערה בלונדינית יפה בשם נינה. הם נישאו כשהיה בן 21. "פחדתי שייקחו לי אותה, היא הייתה כל כך יפה", הוא אומר, ועד היום מרגיש שזכה. "הסוד הוא חברות טובה ואף פעם לא ללכת לישון כועסים", מחייכת נינה שעומדת לצדו.

כשעזבו את הקיבוץ ועברו לגור בגבעת שמואל עבד יחזקאל בחברת בנייה, בהתחלה כעוזר בנאי. "הייתי זה שסוחב את הבלוקים", הוא מספר. לאט לאט התקדם ועסק בעיקר בסלילת כבישים. בשלב מסוים עזב את הבנייה לטובת מוסך לרכב כבד - משאיות ואוטובוסים, באשדוד, ועד הפנסיה היה בעל מוסך.

"אני מנסה לתקן גם את מה שלא מבקשים ממני"

 שומר על קשר עם הנזקקים שהוא מתקן אצלם בבית. יחזקאל שחם, צילום באדיבותו

איך הגעת להתנדבות?

"יצאתי לפנסיה וחיפשתי משהו לעשות. עיריית גבעת שמואל יזמה קורס מתנדבים. הגעתי לשם, הציעו כל מיני פעילויות כמו קריאה לעיוורים וכו'. אני אמרתי שאני טוב בידיים, בתיקונים, וככה נוצרה ההתנדבות. עברנו הכשרה, הסבירו לנו איך לגשת לאנשים, איך לדבר איתם. לפעמים אנשים מתביישים או מרגישים לא בנוח. לפעמים הם אפילו לא פותחים את הדלת".

אתה זוכר את עבודת ההתנדבות הראשונה שלך?

"כן, זה היה אצל מישהו שהיה לו ניתוק של הפעמון בלחצן המצוקה. משהו מאד פשוט, חוט אחד וזהו".

איך מגיעים אליך?

"בשכונה כבר מכירים אותי, פשוט מתקשרים ומזמינים אותי. חוץ מזה אני בקשר עם הרווחה בעיר, גם הם מפנים אותי לאנשים שזקוקים לעזרה בבית".

אתה עושה כל דבר?

"אני לא עושה צבע ולא תיקוני חשמל מסובכים, אבל אני עושה הרבה דברים אחרים. יש לי לקוחה נכה, קטועת יד אחרי תאונה. אני מחליף לה נורות, מתקן בעיות מים, מרכיב מדפים, הכל. אני מנסה לעשות גם את מה שלא מבקשים ממני. למשל, נכנסתי לבית של אדם וראיתי שבכניסה לסלון יש כמה בלטות שבורות. גייסתי שיפוצניק, תפסתי אותו ביום טוב, סיפרתי לו על האיש ושזאת תהיה מצווה גדולה. הוא הגיע עם כל הצוות שלו והם החליפו את המרצפות".

"אם יש בעיה גדולה אני מזמין איש מקצוע וגם משיג מחיר נמוך"

 בית שכולו התנדבות. יחזקאל ונינה שחם, צילום באדיבותם

קורה שקוראים לך לתיקונים אנשים שהם לא ממש נזקקים או מוגבלים?

"בדרך כלל פונים אלי אנשים מבוגרים או אנשים נכים. אני מגיע לכל מי שפונה אלי, לא בודק בציציות מה יש להם ומה אין להם. אני זוכר שפעם התקשר אלי מישהו וביקש עזרה. קיבלתי ממנו כתובת, ואני מגיע לווילה מפוארת. לא עשיתי אחורה פנה. כבר באתי, אני כבר שם. הוא רצה להחליף ברזים, הלכתי איתו לקנות ברזים והחלפתי לו".

מה הדבר הכי קשה שהתמודדת איתו?

"שום דבר לא ממש קשה. אני זוכר שאישה מבוגרת, חולה מאד שגרה בקומה רביעית, ביקשה ממני לעלות לגג לבדוק את הדוד. הדוד שלה דלף, והתקרה שלה הייתה ממש שחורה מרטיבות. הלכתי למפעל שמייצר דודים, ביקשתי שיתנו לה מחיר מיוחד, ונתנו לי דוד במחיר 800 שקל. מובן שלא יכולתי להחליף את הדוד לבד. ביקשתי משני אנשים שיעזרו לי להעלות את הדוד לגג, והרכבנו אותו ביחד. אם יש בעיה גדולה אני תמיד מזמין איש מקצוע שיעזור לי, וגם משיג מחיר נמוך. יש לי חתן שהוא חשמלאי במקצועו, הוא עוזר לי לא מעט".

לא קשה לך פיזית?

"לא, אני בינתיים בסדר גמור. אני בן 80 אבל מתנהג כמו בן 50. לא עושה ספורט, אני פשוט בנוי טוב. כל החיים עבדתי בעבודה פיזית קשה, וזאת כנראה הסיבה שאני בכושר".

מתנייד על הקטנוע: "יש לי אהבה גדולה לאופנועים"

מתנייד על קטנוע כדי לבצע את התיקונים. יחזקאל ונינה שחם בצעירותם, על אופנוע כבד. צילום באדיבותם

מבית לבית שחם נוסע על הקטנוע שלו. עד לפני שנה הוא היה מגיע עם אופנוע מפואר, קאסטום של ימאהה 100. יחד עם נינה היו השניים חברים במועדון האופנועים שכלל 1,500 איש. הם נסעו לטיולים כמעט כל שבת בקבוצות קטנות, נינה תמיד מאחוריו. "אם הייתי רוכבת הייתי מתה מזמן, אומרים עלי שאני נוהגת שודים", היא צוחקת.

אהבתו של שחם לאופנועים התחילה עוד בשנות ה-60. "לא יכולתי לנסוע באוטובוסים כי אני אלרגי לריחות", הוא מספר. "קניתי אופנוע ישן עם סירה, הוא עלה 500 לירות. לקחתי הלוואה בריבית והחזרתי כל חודש 50 שקל. ככה נולדה האהבה שלי לכלי". בגיל 80, בלחץ משפחתי, החליט לרדת מהאופנוע ולרכוש קטנוע. את האהבה הזאת לאופנועים העבירו בני הזוג בירושה לילדים ולנכדים.  

בית משפחת שחם הוא בית שכולו התנדבות - גם אשתו נינה בחרה שלא להעביר את שנות הפנסיה שלה בחוסר מעש. היא הייתה עורכת סקרים בלשכה לסטטיסטיקה במקצועה, ובשנים האחרונות נוסעת פעמיים-שלוש בשבוע לבית חולים תל השומר, שם היא מתנדבת ביחידת סגולה, מרכז מידע לאזרחים ותיקים. "שנינו עוסקים בנתינה", היא אומרת. "אני מאד נהנית לעזור לאנשים. אנחנו מקבלים רשימות של מבוגרים שנמצאים במחלקות, מסבירים להם מה הזכויות שלהם, עוזרים להם למלא טפסים. הסוד לבריאות טובה הוא להיות עסוקים כל הזמן".

ויחזקאל מוסיף: "זה לא רק העיסוק, זו הנתינה. תמיד כשאני מסיים עבודה מברכים אותי עד 120, ואני רואה את האושר של האדם שפתרתי לו את הבעיה. אני גם מאד נקשר לאנשים. יש כאלה שאני מתקשר אליהם לבדוק אם הם צריכים משהו. אני יודע שהם מתביישים לבקש, ושומר על קשר כל הזמן. אם יש אנשים שפתאום מנתקים קשר אני מתקשר לבדוק מה קורה איתם.  יש הרבה תמורה בהתנדבות הזאת. אני ממליץ מכל הלב למי שיוצא לפנסיה לבחור התנדבות שמתאימה לו וללכת על זה. מובטח לו אושר גדול".

"תמיד רציתי לפחות 5 ילדים מאומצים"

הנשים שממלאות את חייהן בעשייה - למען האחר

פתאום, בפנסיה, להפוך למורים

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

האנשים שמצילים חיים ב-20 דקות 

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה