"המוזיקה שאני יוצר היא מסע רוחני"

השעה 1:00 בלילה שעון ניו יורק, והמלחין מורי הידארי כל כך שקוע בנגינה על פסנתר, שהוא לא שומע את צלצול הטלפון מתל אביב. זה לא מפתיע - בשביל הידארי בן ה-47  נגינה על פסנתר היא סוג של מדיטציה. "המוזיקה שאני יוצר היא מעין מסע אל תת המודע. מסע רוחני, טקס דתי אם תרצי", הוא אומר. "מצאתי קשר ומשמעות רוחנית במוזיקה. מהרגע שמצאתי את הקשר הזה היה לי ברור שאני רוצה לחלוק אותו עם העולם. המצאתי שפה מוזיקלית חדשה שאני קורא לה מסע אל הנפש".

הידארי גדל במשפחה יהודית אורתודוכסית, והקשר שלו לישראל מתחיל הרבה לפני שהיה מוזיקאי ומלחין ידוע. כילד וכנער הגיע עם משפחתו לארץ כמה וכמה פעמים. הוא וארבעת אחיו חגגו את טקס בר המצווה שלהם בכותל. "ישראל תמיד הייתה מקום רוחני בשבילי ובשביל משפחתי" הוא מספר, "סבו של סבי הגיע לישראל שאז הייתה פלסטין אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא היה ציוני דגול, רצה לעזור בבניית המדינה ועלה מאנגליה לחיפה. סבתא שלי נשארה עם המשפחה במנצ'סטר אנגליה".

ב-1946, אחרי הצהרת בלפור ולפני הכרזת העצמאות, נהרג הסב במתקפת טרור על אוטובוס בחיפה. "יש לנו את המכתב המקורי שסבתא שלי קיבלה כשהודיעו לה שנהרג. הוא קבור בחיפה, ובאחד הביקורים בארץ איתרנו את הקבר ועלינו לבקר אותו. זה היה מאד עוצמתי". מאוחר יותר בשיחה מתגלה שהידארי גם מדבר עברית מצוין, אבל מעדיף לנהל שיחות עומק בשפת האם שלו. 

חשבת פעם לעשות עלייה?

"לפני כמה חודשים אח שלי עשה עלייה עם אשתו וארבעת ילדיו. הם מתגוררים בקיסריה. אני  מאד קשור ואוהב את המסורת היהודית, אבל הלכתי לכיוון קצת אחר. הרוחניות שלי נוטה לכיוון הבודהיסטי".

התחיל לנגן בגיל 6

 "הבאתי לפסנתר את כל מה שלמדתי מהפילוסופיה של המזרח". הידארי, צילום: DANIEL DEARCO

הידארי התחיל לנגן כשהיה בן שש. בתיכון כבר היה ברור לו שהוא רוצה להלחין את רעיונותיו. הוא למד מוזיקה קלאסית באוניברסיטת ניו יורק, ובגיל 16 התחיל המסע הרוחני שלו בתורת הזן בודהיזם. הוא התעמק בפילוסופיה של המזרח, ואחרי התיכון יצא לטיול  אופניים של שנה במזרח הרחוק. "הייתי במנזרים, למדתי מדיטציה ואת כל התורה של המזרח. זאת הייתה חוויה מכוננת שעיצבה את כל העתיד המוזיקלי שלי כמלחין", הוא אומר. "הקונצרטים שלי הם בעיקר אימפרוביזציה. אני מנגן לאן שהרוח לוקחת אותי. אני קורא לזה הלחנה בשידור חי. כל קונצרט שונה מהאחר, אבל אפשר לשמוע את השפה המוזיקלית שלי בכל אחד מהם".

למרות שתמיד הלחין יצירות שהן מסע רוחני, משהו השתנה בדיוק לפני 11 שנה, כשעבר את הטרגדיה הגדולה ביותר של חייו. הוא היה בן 35 כשאחותו מריאל, רקדנית מחוננת, נהרגה מול עיניו. המראה הזה לעולם לא יעזוב את סיוטיו. גם בשיחת הטלפון הטרנס אטלנטית הזאת, משהו נחנק בקולו כשהוא מספר את הסיפור.

"נסענו  לטיול בדרום אפריקה – אני, אחותי ועוד כמה חברים", הוא משחזר. "היא הייתה בת  23. נסענו קבוצה שלמה על אופנועים, אני מקדימה והיא על אופנוע אחר מאחוריי. חברה שלה נהגה ומריאל הייתה מאחורה. ראיתי את זה קורה מהמראה. תאונה נוראית עם משאית, שתיהן נהרגו במקום. עצרתי את האופנוע, זרקתי את הקסדה ורצתי אליה. מה שראיתי שינה אותי לנצח. היא כבר לא הייתה בחיים. אחזתי את הגוף השבור שלה  בזרועותיי. זה היה כל כך מזעזע. כמה דקות אחר כך התקשרתי להורים שלי, להודיע להם שהבת הקטנה שלהם נהרגה".

איך ממשיכים מכאן?

"זאת שאלה ששאלתי את עצמי זמן ארוך. הייתי בדיכאון ובעצב עמוק. היא הייתה הדבר הכי יקר לי בחיים,  ולא היה לי מושג איך אני ממשיך לחיות. חזרתי לניו יורק עם הגופה שלה. זאת הייתה התקופה הכי קשה של המשפחה שלנו. יכולתי להוציא את הכאב והרגשות רק דרך המוזיקה. ניגנתי שעות. בזכות המוזיקה התחלתי את תהליך ההחלמה שלי".

אחותו נהרגה מול עיניו והמוזיקה הפכה עמוקה יותר

עם אחותו ז"ל, שנהרגה מול עיניו בטיול אופנועים בדרום אפריקה. צילום: DANIEL DEARCO

משהו השתנה במוזיקה שלך מאז?

"הכל השתנה. זה היה אותו סגנון אבל העומק היה שונה. אי אפשר לתאר את השברון כשטרגדיה כזאת מתרחשת. מוזיקה יכולה לבטא את הרגשות שחוויתי, את הרגשות שאני חווה. הבאתי לפסנתר את כל מה שלמדתי מהפילוסופיה של המזרח. ויום אחד פתאום הרגשתי את זה - שלווה גדולה. היה ברור לי שאת התחושה הזאת של השלווה אני רוצה להביא לעולם. לחלוק עם אנשים את החוויה הרוחנית הזאת".

כמה זמן לקח לך לעלות שוב על אופנוע?

"זה מוזר שאת שואלת. היה לי ברור שאני לא רוצה לחיות בפחד. שלוש שנים אחר כך עליתי שוב על אופנוע, רציתי רק להרגיש את זה. זה היה בסדר".

הוא עדיין רווק, והיחיד במשפחה שלקח את המוזיקה למקום מקצועי. ארבעת אחיו אמנם ניגנו, אבל כל אחד מהם הלך למקום אחר בחייו. אמו הייתה עקרת בית, וכשהילדים גדלו הרשתה לעצמה לצאת לעבוד, וכיום היא מנהלת עסק לכלי בית. אביו ניהל את העסק המשפחתי שירש מאבא שלו, טקסטיל מסין. "אבא שלי קיווה שמישהו מהבנים ימשיך עם העסק", הוא אומר בחיוך, "אבל זה לא ריגש אף אחד מאיתנו. אחי הצעיר ניסה כמה שנים אבל פרש. אבא שלי היום בן 80 ובפנסיה, ודוד שלי והאחיינים ממשיכים עם העסק".

לפני כמה חודשים התארח הידארי בפסטיבל לפסנתר במוזיאון תל אביב, ולפני כמה שנים הופיע בהיכל נוקיה, יחד עם  הגורו דיפאק צ'ופרה, המרפא אלטרנטיבי שכתב ספרים רבים על הקשר בין גוף לנפש. הקונצרטים של הידארי, כמו שוודאי כבר הבנתם, שונים זה מזה. הוא אמנם מופיע גם באולמות, אבל ההופעות האהובות עליו הן אלה שהוא עושה בחיק הטבע, בדרך כלל בשקיעה. כל אחד מקבל אוזניות אלחוטיות. אצלנו הוא יופיע – עם הנחה מיוחדת לגולשי מוטק'ה - ב-24.1 (חמישי), ובגלל מזג האוויר זה יקרה באולם במוזיאון תל אביב.

"קונצרט בטבע מעניק תחושה נהדרת של חופש"

כל אחד בקהל מקבל אוזניות. "מוזיקה וטבע זה שילוב מדהים". הידארי, צילום: DANIEL DEARCO

"אני מאד אוהב לקחת את הקהל אל הטבע", הוא מסביר את החיבור לאימא אדמה. "יש בזה המון כוח. טבע ומוזיקה זה שילוב מדהים, האוזניות האלחוטיות מוסיפות עוד נופך אינטימי ורוחני לחוויה. בחוץ האקוסטיקה לא טובה במיוחד, אבל כששמים אוזניות הכל משתנה. אתה ממש נמצא במסע אל עצמך, עם המחשבות שלך. כל אחד חווה משהו אחר. מצד אחד  לבד בעולם עם האוזניות, מצד שני כל הקהל ביחד חווה חוויה משותפת". הקונצרט בטבע מאפשר לדבריו לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה עם המוזיקה - לשבת, לעמוד, ללכת, לרקוד, להסתכל על הנוף או לעצום עיניים. "זו בעיקר תחושה נהדרת של חופש".

מי שאין לו אוזניות לא שומע דבר בהופעות שלו בטבע. "הפסנתר הוא אלקטרוני, זה מדהים לראות את זה. זה מעיר את הדמיון ונותן לאנשים הרגשה נפלאה. ילדים קטנים רצים על החוף, מחייכים, שומעים את המוזיקה באוזניות. אני רואה קשישים דומעים עם רגע עוצמתי של מחשבה על החיים. יש כאלה שהמוזיקה מעוררת בהם זיכרונות אבודים. מישהו סיפר לי שאבא שלו נפטר כשהיה בן ארבע, והוא לא זכר ממנו שום דבר. פתאום המוזיקה העירה בו זיכרונות".

מה אתה חווה באותם מופעים?

"בשבילי נגינה זה כמו מדיטציה, זה פוקוס. אני מאד נוכח ומסלק את המחשבות שלי הצידה. מכיוון שאני עושה אלתורים אני צריך להיות מאד ממוקד. אני ניזון מהשקט של הקהל, ממה שאכלתי שעה לפני המופע, ומצבע העיניים של מי שיושב קרוב אלי".

אתה שומע לפעמים גם מוזיקה פופולרית?

"לעיתים נדירות, אולי קייטי פרי. בשבילי מוזיקה זה כמו אוכל - לפעמים אתה רוצה גלידה וממתקים. פופ זה כמו קינוח. המוזיקה שלי היא לא גלידה, היא ארוחה מאד בריאה".

מה החלום?

"כשהתחלתי עם זה רציתי לעשות שינוי בעולם דרך המוזיקה. זה התחיל עם שינוי אישי. עכשיו אני רוצה לשנות את חיי האנשים.  ביהדות קוראים לזה 'תיקון עולם'. זה התיאור הכי טוב של מה שמעניין אותי לעשות. אני רוצה להביא את זה לתרבויות אחרות, מדובאי ועד טורקיה. מדינות שבהן מאד חשוב להביא אנשים יחד דרך מוזיקה".

אז אולי אצלך הפתרון לבעיות במזרח התיכון?

(פורץ בצחוק): "ניסינו כל כך הרבה דברים, אולי זה יעזור".

המופע של הידארי בארץ יתקיים ב-24.1 בשעה 21.00 במוזיאון תל אביב. לגולשי מוטק'ה תינתן הנחה! (70 שקלים במקום 95 שקלים לכרטיס).

בסוף המופע תתנהל שיחה עם דורון ליבשטיין - מנטור בינלאומי ויזם אסטרטגי בתחום צמיחה אישית - על המהות ועל הקשר העז בין מוזיקה ורוחניות.

להזמנת כרטיסים למופע - בהנחה לגולשי מוטק'ה - לחצו כאן.

השנה שהייתה: סיכום 2018 בתרבות ובפנאי

האנשים שגילו את הנגינה בגיל 50+

אף פעם לא מאוחר גם להתחיל לרקוד

שירה בציבור מעכבת אלצהיימר

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה