מועדון הפוך: 4 ספרים מומלצים לחורף

החורף הזה, או איך שתקראו לעונה הזאת כאן בישראל שבה הגשם משחק עם השמש יום יום, עשה לנו חשק להיכנס למיטה, מתחת לפוך, ולהתחבק עם ספר מעולה. מתי בפעם האחרונה קראתם ספר מתחילתו ועד סופו, או צללתם לעומקם של שירים שהפכו לכם את הלב?

בעידן הדיגיטלי, שבו אנחנו כה מחוברים למסכים, לקרוא ספר זו חוויה שהיא לא פחות מפעילות בריאותית. קריאת ספר שקולה למדיטציה - זה הזמן לעצור את המרוץ היום-יומי, בלי פרסומות או מסכים מקבילים, רק אתם והספר בין כפות ידיכם, והקצב הטבעי שלכם. המלצה שלנו: מצעים נעימים וכוס משקה חם ליד המיטה, או אלכוהול משובח אם תרצו, ואתם מסודרים. הנה כמה ספרים מומלצים שעשו לנו חם בלב: 

"קוביות של אושר"/ אנה כ.אסטבי

5 חברות בשנות ה-60 לחייהן מחליטות לגור ולהזדקן יחד. כריכת הספר "קוביות של אושר" 

סינה, מאיה, אינגריד וליסבת, חברות בשנות ה-60 לחייהן, מקבלות כל אחת בתורה מכתב בדואר מחברתן הטובה מימי מהתיכון, ובו הזמנה מפתה. קאט ההרפתקנית, שעזבה בנעוריה את נורבגיה יחד עם אהבת חייה ונדדה איתו בכל העולם, מזמינה את חברותיה לבוא לחיות איתה את שארית חייהן בחוות הקקאו שהקימה באי הקסום פיג'י: "בואו נבלה את הזמן באכילת שוקולד ונפטפט כמו מתבגרות, בלי גברים, דאגות או מזג אוויר סגרירי. בואו נזדקן יחד בגן עדן, כמו אחיות".

האם הייתם נענים להזמנה כזו? מערכת היחסים בין חמש החברות שחוזרות לחיות יחד בגיל השלישי עומדת במרכז הרומן המרתק של אנה אסטבי, "קוביות של אושר". בדרך אנחנו נחשפים גם לבעיות האישיות המלוות כל אחת מהן, שעימן מתמודדות לא מעט נשים בגיל השלישי: בעיות כלכליות, תחילתה של מחלת אלצייהמר, בעל שנפטר ועוד.

כשהן נפגשות בשנות השישים לחייהן, מוקפות באוקיינוס כחול בוהק, עצי הקקאו ותרבות מקומית זרה ומרתקת, הן מוצאות את ייעודן מחדש - ומקימות עסק לייצור שוקולד. קוביות מתוקות-מרירות של אושר. זהו ספר שגם אם לא מתכוון להיות כזה מהווה מודל לעוצמה נשית, וכמובן - לכוחה של חברות ולרוח ההרפתקנות שאין לה גיל.

אנה כ.אסטבי היא עיתונאית וסופרת נורבגית. בעלה הוא דיפולמט מטעם האו"ם ובדומה לגיבורת הספר קאט, חייתה הסופרת ב-11 מדינות ב-28 השנים האחרונות. בימים אלה היא מתגוררת עם בעלה במיאנמר. הספר "קוביות של אושר" תורגם ל-12 שפות וזכה לשבחי הביקורת.

תרגום: דנה כספי, 312 עמודים (הוצאת מטר).

"תחום המושב"/ דורון כהן

 שרשרת סיפורים-שירים קצרים ויפהפיים המתחברים לסיפור אחד. כריכת הספר "תחום המושב"

תָּמִיד נִמְשַׁכְתִּי לְעוֹלַם הָאָמָּנוּת,

אֲבָל אַבָּא הִשְׁתַּגֵּעַ,

אָמַר:

אֲנִי לֹא אֶתֵּן לְךָ לַעֲשׂוֹת

כָּזֹאת טָעוּת.

תִּדְאַג לֶעָתִיד שֶׁלְּךָ,

לֵךְ תִּמְצָא עֲבוֹדָה

בַּהִסְתַּדְּרוּת.

אֲבָל אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי,

מָשַׁכְתִּי לָאָמָּנוּת,

וְגַם אַבָּא לֹא וִתֵּר,

דָּחַף לַהִסְתַּדְּרוּת,

עַד שֶׁבַּסּוֹף מָצָאתִי פְּשָׁרָה,

שְׁבִיל זָהָב בֵּין אָמָּנוּת לְהִסְתַּדְּרוּת:

הָלַכְתִּי לַעֲבֹד בְּעִתּוֹנוּת.

אִם לִהְיוֹת תָּלוּשׁ,

אָז לְפָחוֹת שֶׁיִּהְיֶה —

כָּךְ חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי —

לְפָחוֹת שֶׁיִּהְיֶה

בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ

תְּלוּשׁ

בגיל 53, כשהוא מכהן כעורך הראשי של "מעריב", מפרסם דורון כהן את הספר הראשון בחייו, "תחום המושב". זהו ספר שירים-סיפורים שהוא עצמו מעיד שהופתע מהפרץ שבהם נכתבו. די לקרוא שיר אחד מתוך הספר כדי להבין שלא מדובר כאן בשירים רגילים, אלא בשרשרת סיפורים-שירים קצרים המתחברים לסיפור אחד, על ילד סקרן בשכונה קטנה שחלם להיות איש העולם הגדול. קצת כמו כולנו.

בכתיבה פשוטה אך במילים שנבחרות בקפידה, ברגישות ובתבונה, מטייל הכותב ברחובות שכונת שפירא, דרום תל אביב בה גדל, ובסמטאות הנפש והשכל. בין חלומות הנעורים והנפש המבקשת לפרוץ למציאות הישראלית של שנות השמונים, שנדמה שכלום לא השתנה בה גם היום.

השירים של כהן מעוררים מחשבות שנדחקו למגירות השגרה היום-יומית, תחושות נוסטלגיות וחיבור מחדש לשורשים וליסודות שכולנו מנסים לפעמים להחביא, להצניע או סתם להתעלם מהם. בסופו של יום הם שהופכים אותנו למי שאנחנו. הספר ישאיר אתכם עם חומר למחשבה ובעיקר עם חיוך כזה, של מי שכבר יודעים דבר או שניים על החיים.

"תחום המושב", דורון כהן, 80 עמודים (הוצאת אופק).

"זיעה"/ ז'ורז'י אמאדו

 פסיפס של דמויות עם סיפורים המשתלבים זה בזה כמו קרנבל ברזילאי. כריכת הספר "זיעה"

ז'ורז'י אמאדו, ששמו לבדו נושא בדמיון למקומות רחוקים, נחשב לאחד מהסופרים הברזילאים החשובים ביותר. ב"זיעה", הרומן השלישי שכתב (וספרו ה-14 שרואה אור בישראל) מספר אמאדו בדרכו הציורית על שכונת עוני קשה בסלבדור שבברזיל. אין בה גיבור או גיבורה ראשיים אלא פסיפס של דמויות, שסיפוריהן נעים בין עצב, שמחה, ייאוש, תקווה וקושי - ומשתלבים זה בזה קצת כמו קרנבל ברזילאי. ספק חגיגה יפהפייה, ספק בלאגן וכאוס.

אמאדו מתאר את התרחשויות היום-יום הפשוטות והקטנות ביותר במציאות הלא פשוטה של ברזיל, והקורא לא רק "רואה" את התמונות תוך כדי קריאה, אלא גם "מריח" ו"שומע", ולמרות שיש בסיפור הזה לא מעט תיאורים דוחים למדיי ודמויות שהייתם מעדיפים להתרחק מהן, הם שזורים ביופי, אנושיות והרבה חמלה. "זיעה" מתאר את ברזיל של לפני שנים, אך התופעות הפוליטיות והחברתיות המתוארות נוגעות בדאגה גם לישראל 2019, ומוכרות לאלה מבינינו שמכירים ימים יפים מאלה, וגם קשים מאלה.

"זיעה", ז'ורזי' אמאדו, תרגום: רמי סערי, 224 עמודים (הוצאת רימונים).

ויש גם גרסה דיגיטלית לספר, בקולו של רמי ברוך. כאן תוכלו להאזין לקטע אודיו מהספר, אבל אנחנו כמובן בעד הדבר האמיתי.

"השופט"/ שי אספריל

 קשה להניח אותו מהידיים. כריכת הספר "השופט"

יש ספרים שמהרגע שמתחילים לקרוא אי אפשר להניח מהידיים. כזה הוא "השופט", ספרו השלישי  של שי אספריל, זוכה פרס רמת גן לסופרי ביכורים. כשהיא על ערש דווי מגלה אריאל מאמו את זהות אביו, אותה הסתירה ממנו כל השנים. מה עדיף? לחיות בשקר או לדעת את האמת גם אם היא קשה? באותה תקופה מכיר אריאל באתר היכרויות באינטרנט אישה נשואה ומחליט להיפגש איתה. כל זה קורה רגע לפני מינויו לבית המשפט המחוזי. ההחלטות שיעשה מכאן והלאה יחרצו את עתידו.

השנה האחרונה היתה סוערת במערכת המשפט בישראל, וסיפקה לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של אולמות בית המשפט. הספר "השופט" מעלה סוגיות ושאלות על הקשר החמקמק שבין אמת לשקר ובין חוק לצדק. אלה שאלות - שלא תמיד ניתנת עליהן תשובה - הנוגעות לתפקיד החשוב ביותר של השופט וגם של האדם: נקיטת החלטות בחיים. הספר מזכיר לנו שכולם בני אדם בשר ודם, גם שופטים, הנקלעים לסוגיות שבהן קשה לדעת מה היא הבחירה הנכונה והצודקת. כשזה נוגע לחיים - כולנו עושים בחירות ממניעים אנושיים.

"השופט", שי אספריל, 284 עמודים (הוצאת עם עובד).

ויש גם המלצות ספרים לחופשה המושלמת 

5 ספרים שכדאי להעביר לנכדים המתבגרים

שלושה ספרים על סבא וסבתא

הכי טוב בבית: הטרנד הלוהט לחיים נעימים

אוהבים לקרוא? הצטרפו לקהילת קריאה וספרים מומלצים של מוטק'ה