למי אתן את הקול שלי בבחירות הקרובות?

מינה גבע, בת 72 מחולון, גרושה, אימא לשתי בנות וסבתא לשמונה נכדים. גמלאית, חברה קבועה בקאנטרי, בזמנה הפנוי משגיחה בבחינות בגרות וממלאת מקום במועדוניות של אגודת "יד ביד". מינה מנהלת את קהילת הפנויים פנויות לבני 50+ במוטק'ה, את קבוצת "סיפורים, שירים ומילים לגירוי העין והדמיון" והיא חלק מקבוצת דוברי היידיש באתר. "מוטק'ה פשוט הציל אותי", היא אומרת. "הציל אותי מרחמים עצמיים, מחוסר אונים וממצב רוח רע. מוטק'ה בשבילי זה יותר מפסיכולוג. אני מצלמת וכותבת הרבה שנים, והאתר נתן לי אפשרות ביטוי. אימצתי אותו אל ליבי. יש לי קבוצה נפלאה מחולון, אנחנו נפגשים פעם בשבועיים, יוצאים יחד לטיולים, זו קבוצה מאד מגובשת".

"המפלגה שתדבר על הטבת תנאים לקשישים תקבל את קולי"

"לרוב המבוגרים אין מספיק משאבים. אני יכולה לטוס לחו"ל?" מינה גבע, צילום באדיבותה

"אני מניחה שהמפלגות העיקריות שמתגוששות על ראשות הממשלה לא יתנו את הדעת לנושא האוכלוסייה המבוגרת, וחבל שכך. השרה לשיווין חברתי ח"כ גילה גמליאל עסוקה בקידומה האישי במקום לשפר את תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת. לא נשכח שהיא הצביעה נגד העלאת הקצבה בביטוח לאומי. אני מאמינה שאתן את קולי למפלגה שאזהה בה אנשים טובים שיפעלו להעלאת המודעות בנושא הגיל השלישי. זאת אוכלוסייה שהולכת וגדלה ומונה היום כמיליון איש. נכון, יש כאלה שהרוויחו הון בצעירותם והיום הם חיים חיי רווחה, אבל לרובם אין משאבים לתרופות, לאביזרים, ובטח שלא לבילוי זמן מהנה שכל כך חשוב לנשמה. אני יכולה לטוס לחו"ל? לא. אני יכולה להיכנס למופע במחיר 160 שקל לכרטיס? לא. אפילו מועדון שלייקס שהוקם כדי לתת הטבות לאזרחים ותיקים לא ממלא את ייעודו.

"נכון, יש שם הטבות לפעילות תרבות ופנאי - הצגות תיאטרון, הרצאות. יש הנחות למסעדות, בתי קפה, טיולים ונופש. הכוונה יפה וטובה, אבל בשורה התחתונה המחירים לא ממש זולים. לגיל השלישי יש קושי רב לשרוד באופן מכובד. המפלגה שתדבר על הטבת תנאים תקבל את קולי, יהיו לה הרבה מצביעים. מיליון איש זה לא מעט. כשאני מדברת על הטבת תנאים אני מדברת על תקציב חודשי הגיוני וראוי מביטוח לאומי, תרופות מוזלות או בחינם לאלה שאינם יכולים לשלם. הפנסיה גם היא נושא כאוב מאד. הפנסיה שכל אחד מאיתנו מקבל מקופות הגמל לא עלתה בשקל כבר עשור. אנחנו חוסכים במשך שנים רבות ליום הזה. קופות הגמל משקיעות את מיטב כספינו, מרוויחות לא מעט. ומה איתנו? לא מגיע לנו משהו מהרווח הזה? זאת עוולה גדולה.

"אני מסתדרת כי הצרכים שלי מועטים. יש לי סדרי עדיפויות - אני לא אוותר על המנוי לקאנטרי, חשוב לי לשחות ולהתעמל כמה פעמים בשבוע, זה עבורי אוויר לנשימה. אני אוותר על בתי קפה כי למה לשלם 60 או 70 שקלים על קפה ומאפה? לא אקנה בגדים ותכשיטים. אם לאדם יש את עצמו הוא יכול להפיק ממעט המשאבים שיש לו הרבה הנאות ותחביבים. אני למשל צלמת רחוב, מסתובבת הרבה ומצלמת. למה שלא יהיו פה יותר חוגים במחירים סמליים? זה מעשיר גם מבחינת התוכן והעניין, וגם המפגש עם אנשים תורם לא מעט.

"הייתי רוצה שתקום מפלגה שתדאג להקים בתי אבות על חשבון המדינה. בתי אבות ברמה יותר גבוהה מבתי האבות הסיעודיים שקיימים היום. שיתנו כבוד לאנשים מבוגרים עם השגחה של המדינה. לא הרבה יכולים לשלם לדיור מוגן מפואר. יש הרבה מבוגרים בודדים שקשה להם, ודיור מוגן  במחיר שפוי יכול היה לעזור להם".   

המדריך המלא לגמלאים: דעו את זכויותיכם
 

השקר הגדול של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי

בבריטניה מונתה שרה לענייני בדידות. ואצלנו?

יוזמה: עזרה לקשישים בודדים

ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בפרלמנט של מוטק'ה