הגשימו חלום ישן והפכו לנהגות אוטובוס

ספק אם כשאריק איינשטיין שר את השיר "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, תראו איך היא תופסת את כל הספסלים" הוא העלה בדמיונו שמאחורי ההגה יושבת נהגת חייכנית, ולא סתם נהגת - אלא בת 60 פלוס. אם אתם נוסעים בקו 24 או 21 של מטרופולין מהתחנה המרכזית לרמת השרון אתם ודאי מכירים את הנהגת הלבבית עליזה (62), ואם אתם על הקו רעננה-הרצליה-רמת השרון ותל אביב, בקו 47 מחכה לכם איריס (61).

אחד המקצועות שהיה בעיקר נחלתם של הגברים התחיל לאט לאט לפתוח את הדלת, תרתי משמע, גם לנשים. יותר ויותר חברות אוטובוס מקבלות לשורותיהן נשים כנהגות, ולמרבה השמחה הגיל אינו פקטור. להפך - אחת החברות שפתחה בקמפיין לגיוס נשים היא מטרופולין, שיצאה עם הסיסמא המשעשעת "נוהגת כמו אישה? בואי לעשות מזה קריירה".  בשביל עליזה רביבו בת ה-62 מיפו להיות נהגת אוטובוס זה חלום ישן, ולפני שש שנים היא החליטה שהגיע הזמן לממש אותו. רביבו, גרושה פלוס ארבעה ילדים וסבתא לשבעה נכדים, ניהלה לפני הגירושין רפדיה ביחד עם בעלה לשעבר. "כבר אז רציתי להיות נהגת אוטובוס, אבל הגרוש שלי אמר לי שזה רק לגרושות", היא צוחקת. "עכשיו אני גרושה ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה".

מה כל כך משך אותך במקצוע?

"נתחיל בזה שאני מאד אוהבת לנהוג. ממש. חיינו 14 שנים בארה"ב. עבדנו, טיילנו, לבעלי לשעבר היה רישיון, אבל רק אני הייתי על ההגה. פשוט אהבתי את זה. לנהוג על אוטובוס זה כוח, תחושה של עוצמה. התחלתי את התהליך בגיל 55. עברתי את הקורס ושנה לאחר מכן כבר עליתי על ההגה, ואין לי שום כוונה לרדת".

"אנשים מתפלאים לראות אישה על ההגה"

"הנכדים ממש גאים בי". עליזה רביבו, צילום באדיבותה

היום של רביבו מתחיל ביקיצה ב-5:20 לפנות בוקר. שעה לאחר מכן היא כבר יוצאת ליום עבודה שנמשך עד 16:30. "מעבר לכך שזה נותן לי ביטחון כלכלי אני אוהבת את זה שאני לא עובדת במשרד סגור", היא אומרת. "אני רואה כל היום אנשים, הרדיו דולק, בחורף גשם בחוץ, בקיץ מזגן נעים. אין יותר טוב מזה".

בכל זאת רוב נהגי האוטובוס גברים, איזה תגובות את מקבלת?

"בעיקר פרגון. אנשים מתפלאים לראות אישה על ההגה. רק פעם אחת מישהו אמר לי 'את נוסעת לאט'. זה היה ממש בהתחלה ובאמת נסעתי לאט. זה כלי רכב מאד גדול ובהתחלה היה קצת מפחיד ומלחיץ. עכשיו כבר התרגלתי".

והמשפחה?

"מרוצים. הנכדים לא מפסיקים לבוא ולהצטלם איתי בתוך האוטובוס. הם ממש גאים".

יש נסיעות שזכורות לך במיוחד?

"קורים דברים. באחת הנסיעות נכנסתי לשכונה בהרצליה וראיתי ילדה רצה מבוהלת לכיוון שלי. היא הייתה בת 12 בערך, ורדף אחריה בחור כנראה מסומם. פתחתי לה את הדלת של האוטובוס והוא התחיל לדפוק לי על הדלת שאפתח. נתתי גז ונסעתי משם. אחרי כמה שבועות אותו בחור עלה על האוטובוס. הוא כמובן זכר אותי והתחיל לצעוק 'אני זוכר מה עשית'. אנשים הזיזו אותו ממני. זה היה לא נעים. יש גם מדי פעם מכות, אנשים בארץ מאד חסרי סבלנות. אני זוכרת מקרה שבחורה צעירה דיברה בטלפון, ואישה מבוגרת שישבה לידה העירה לה. זה כנראה הפריע לה. הצעירה קמה ונתנה לה מכות. אנשים התערבו, ואני עצרתי את האוטובוס ואיימתי עליה שאזמין משטרה. הכל נרגע".

"בעבודה הזו חייבים לאהוב אנשים ולאהוב לנהוג"

 "פנסיה? אין טעם, אני כל כך אוהבת את העבודה". עליזה רביבו, צילום באדיבותה

מה ההבדל בין נהגות לנהגים?

"לנהגות יש יותר סבלנות, הן  נוהגות יותר בזהירות, הדיבור הוא אחר. מתייחסים אליך טוב יותר. אני שומעת מהרבה אנשים את המשפט 'חבל שאין יותר נהגות, אם היו יותר נהגות היינו נראים יותר טוב על הכביש'.

מה הכי קשה במקצוע?

"צריך להיות מאד מרוכזים בכביש, לבוא רגועים. מי שלא אוהב לנהוג ולא אוהב לעבוד עם אנשים אין לו מה לעשות שם".

את חושבת על יציאה לפנסיה?

"עוד לא, אני אחכה עם זה קצת. אין טעם, אני כל כך אוהבת את זה. כיף אמיתי עדיף מלשבת בבית. אני עובדת מגיל 15, יש לי קוצים".

גם איריס אליהו בת ה-61 מגבעת שמואל חלמה להיות נהגת אוטובוס מגיל צעיר. אצלה זה קרה כשראתה לראשונה נהגת על ההגה. היא הייתה בת 18 ובסופו של דבר החיים תפסו את מקום החלומות. היא התחתנה, ילדה ארבעה ילדים (היום היא גם סבתא לשני נכדים), עבדה כמזכירה בשירות לקוחות במשכורת זעומה. היה זה בעלה שדחף אותה לממש את חלומה, ומאז היא חיה אותו כבר 11 שנה. "אחרי הקורס עברתי בטסט ראשון את המבחן", היא מחייכת, "למרות שזה היה יום מאד סוער וגשום. בתקופה ההיא כמעט לא היו נהגות אוטובוס, היום יש יותר. התגובה הכי פופולרית שאני מקבלת היא 'אוי, נהגת', אבל בקטע טוב. תגובות שליליות לא קיבלתי וטוב שכך, כי הייתי עונה".  

לפעמים נוצרות חברויות עם הנוסעות

"לא קיבלתי תגובות שליליות וטוב שכך, כי הייתי עונה". איריס אליהו, צילום באדיבותה

זה כמו שחשבת שיהיה?

"כן, בטח. אבל כשהתחלתי לנהוג זה היה נחמד ונעים על הכביש. לא הייתה תנועה כמו היום. זאת עבודה קשה, להתעורר כל יום בארבע בבוקר, כולם ישנים ורק את צריכה לקום. לא קל. אני חוזרת הביתה מותשת".

מה את הכי אוהבת במקצוע?

"החוויה של הנהיגה עצמה. האינטראקציה עם האנשים. יש נוסעים קבועים וכבר נוצר קשר. יש גברת אחת נכה, נוסעת קבועה, שתמיד יושבת לידי ואנחנו משוחחות. יש לי נוסעת מקסימה שאנחנו תמיד צוחקות ביחד. היא קוראת לתל אביב 'חוץ לארץ'. לפעמים ממש נוצרות חברויות. הייתה מישהי שממש התיידדנו היינו מדברות מחוץ לשעות העבודה, מחליפות מתכונים. לאחרונה עשיתי החלקה בשיער ולא כולם זיהו אותי. זה היה קטע משעשע. מישהי קבועה אמרה לי 'אני מזהה את הקול שלך אבל אני לא בטוחה שזאת את'. אדון אחר שגם הוא קבוע שאל אם אני חדשה על הקו. לעיתים רחוקות יש גם תאקלים. אני זוכרת שהערתי למישהי שדיברה בטלפון והיא לקחה את זה למקומות לא נעימים".

כשהתחלת היו כמעט רק נהגים גברים. איך הם קיבלו אותך?

"מהתחלה הייתי חברה של כולם. דווקא הנהגים במכוניות מדי פעם היו נותנים מבטים של 'מה עושה אישה על האוטו הגדול'".

עד מתי את מתכננת להישאר מאחורי ההגה?

"עד הפנסיה. יש לי עכשיו עוד חלום, למצוא עבודה שקשורה לאפייה. אני מאד אוהבת לאפות".

ויש עוד נשים ששברו את הסטריאוטיפ 

נהגת המונית שעושה לנהגים בית ספר

8 טיפים למציאת עבודה בגיל 50 פלוס

7 מיזמים שיעזרו לכם לחזור לשוק העבודה

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50 

השיפוצניקית, הנגרית ונהגת המונית

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה?

הצטרפו לקהילת "הצעות עבודה" של מוטק'ה ואולי תמצאו