מוטק'ה מחלקים לכם כרטיסים לסרט- "מעודדות הזהב"

חשבתי שכבר לא אספיק בחיי להיפטר מהמשקפיים העבות שלי ..

סבלתי מילדות מקוצר ראייה גבוה ומהצקות של הילדים כי המשקפיים  היו עם עדשות עבות ומכוערות ..תחתיות של בקבוק....

בבגרותי ניסיתי לשפר המצב עם מסגרות יפות וצבעונית אך תמיד חלמתי להיפטר מהן ולהרגיש תחושת שחרור....

כשהתחילו טיפולי הלייזר לפני שנים נאמר לי כי אינני מתאימהוהשלמתי עם גורלי...



לפני שנתיים רופא מקסים מהדסה שניתח את הקטרקט שלי סיפר שיש כיום אפשרות להשתיל עדשה. הייתי מאושרת ועברתי התהליך.. חלומי התגשם. .מאז אינני מרכיבה משקפיים ועבורי זה ממש נס...



הרפואה מתקדמת מאד וכדאי תמיד לשאול לגבי חידושים שקורים כל הזמן....

בצעירותי, לא היה מקובל וקל לנסוע לחו"ל כמו היום, בוודאי שלא עם ילדים קטנים.

הטיול הראשון שלי לחו"ל היה טיול בר המצווה של בני בכורי.

מאז השתדלנו לנסוע, אך בגלל אילוצים שונים כגון לידות, הנקות, ניתוחים, וצער גידול הורים וכו',

נסענו בעיקר ליעדים קרובים, לאיזור הים התיכון, לאירופה, ולטיולים קצרים של שבוע לכל היותר.



ישנם מקומות בעולם שלא חשבתי שאגיע אליהם.



לפני כ - 4 שנים, לאחר שהילדים גדלו,

הרשתי לעצמי להתחיל להגשים חלומות, והתחלנו לטייל למקומות רחוקים, למשך זמן ארוך יותר.

מאז הספקנו להיות בסין, ביפן בזמן פריחת הדובדבן,

ובדרום אמריקה בזמן מצעד המנצחות.



אני מקווה להמשיך ולהגשים חלומות ולטייל במקומות רחוקים ומעניינים..



בתודה מראש,

אירית

 

חשבתי שלא אצליח לעשות ספורט אתגרי. או יותר נכון שאין סיכוי שאעשה זאת. אך החיים טומנים לנו הפתעות ובטיול בתאילנד הגעתי לפארק אומגות ולפני שהבנתי באמת מה אני עושה שם מצאתי את עצמי מתנדנדת בין שמיים וארץ. פחדתי פחד אימים שגם גרם לי להיתקע באמצע המסלול מה שחייב "חילוץ" אבל כשסיימתי את המסלול הרגשתי הרגשה נפלאה של "עשיתי זאת". 

תמיד רציתי לרכב על סוס אך החשש מנע זאת ממני

בביקורי האחרון ברמת הגולן תפסתי אומץ ורכבתי על סוס וזה היה תענוג עילאי

גם בגלל הרכיבה ובעיקר עקב ההתגברות על הפחד שעצר בעדי עד היום

 

דבר שלא האמנתי בחיים שאעשה ועשיתי זאת בכל זאת. ביליתי שבוע שלם עם הגרוש שלי , מזה שלושים שנה, במיטה הזוגית. וכל זאת עקב נסיעה לחו"ל בעקבות נישואי בננו. צמוד צמוד וכן כן גם שם. מי חשב שזה מה שיקרה. חוויות חוויות חוויות והמון המון כריות. כמובן הפרדה בין הצדדים. 

 

לפעמים, דווקא דברים קטנים הם החשובים. בכל תקופת עבודתי, ידעתי שעלי לבדוק את ניהול ענייני הכספיים (קופות גמל, קרן השתלמות וכו), אך תמיד דחיתי זאת. רק כשיצאתי לפנסיה, התחלתי ללמוד את הנושא ושיפרתי  את ניהול הכספים (בין היתר בהרצאות שאתם מארגנים). 

ועד דבר קטן, עשיתי מנוי לסינמטק והתחלתי להנות מסרטים, מה שבזמן העבודה, בקושי היה לי זמן או כוח לעשות. דבריפ פשוטים, אך חשובים ומהנים.