אחרי החגים כאן: מה עושים עם הבדידות?

החגים חלפו עברו, המשפחות שהתכנסו שבוע אחרי שבוע ולפעמים יום אחרי יום התפזרו, וכל אחד חזר לענייניו - לחייו, לשגרה הפרטית שלו. עבור מבוגרים רבים השינוי בין הימים העמוסים, מלאי הפעילויות וארוחות החג המשפחתיות לבין ימי השגרה שבהם הבית שוב ריק, וגם הילדים והנכדים לא מגיעים בתכיפות רבה, יוצר דכדוך שעלול להתפתח עד לכדי דיכאון ממשי.

זאב פלג הוא עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט מומחה לגיל השלישי, שעבד שנים רבות במחלקה לפסיכוגריאטריה באיכילוב במרכז הרפואי וכיום מטפל במרכז מומחים לטיפול רגשי ונפשי ME Mental Experts- הפועלים בפתח תקווה, כפר סבא וחיפה. לדבריו, מדובר בתופעה נפוצה מאוד שהוא נתקל בה הרבה, בעיקר בסביבות החגים הגדולים, בראש השנה ובפסח. "המבוגרים מוקפים במהלך החג במשפחה הגרעינית ובמשפחה המורחבת וחשים בהתעניינות רבה. לפעמים ילדים שחיים בחו"ל עושים מאמץ מיוחד להגיע ולהיות עם ההורים יחד בחג כדי שלא יהיו לבד, וגם במשפחות שבהן היחסים לא טובים בין ההורים לילדים, עושים מאמץ וחוגגים ביחד את החגים. המבוגרים מרגישים פעילים, תורמים, לפעמים מארחים אז הם גם מרגישים משמעותיים. הבעיה מתחילה אחרי החגים, כשכולם חוזרים לבתיהם ולשגרת חייהם. המעבר החד יוצר ואקום המעצים את הפער בין מה שהיה לפני החג לבין מה שהיה בחג עצמו. החזרה למצב הקודם גורמת לדכדוך".

אילו תחושות מציפים המבוגרים שמתייעצים איתך?

"הם שואלים שאלות כואבות ורציניות כמו 'מה, לא אוהבים אותי? אני לא חשוב? הילדים באים בשביל הירושה? או שהם באים בגלל שלא נעים להם ממני אבל לא בשבילי?' אלה שאלות מאוד נפוצות בקרב המבוגרים אחרי החגים, כי הם לא יכולים להימנע מהשוואה בין מה שהיה לפני החג ומה שקורה אחריו".

אלמנים עלולים לסבול יותר מהתופעה

אלמנים ואלמנות, אנשים בלי רשת חברתית וחולים כרוניים סובלים יותר. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

יש מבוגרים שנמצאים בקבוצת סיכון מוגבר יותר לפתח דיכאון אחרי החגים מאשר אחרים?

"יש כמה קבוצות כאלה ובראשן אלמנים ואלמנות שנשארו בגפם, ואנשים שאין להם רשת חברתית צפופה שכוללת חברים של שנים. לעיתים אני שואל סבתא מסוימת מה המשמעות שלה בחיים, והיא עונה: לחיות בשביל הילדים. זה משפט מוכר אבל די מאכזב אותה שזה לא קורה, שזה לא הדדי. לעיתים יש אכזבה מכך שהילדים והנכדים לא מתעניינים בהם או לא מרגישים חובה והכרח להתעניין בהם. לפעמים הם עושים זאת כי לא נעים להם מבחינה מוסרית, למרות שאין להם שפה משותפת עם הדור הבוגר, אבל המבוגרים חשים בזאת והסיטואציה מורכבת לכולם. חמור במיוחד הוא מצבם של חולים כרוניים שהם צלולים בדעתם אך מאושפזים במוסדות או בבתי אבות לעצמאים או נתמכים, ואכן בחגים כולם מבקרים אותם אבל בגלל המוגבלויות שלהם הם חווים בצורה קשה את הבדידות והריקנות שחוזרת לחייהם מיד אחרי".

יש מי שפחות סובלים מהתופעה?

"בהחלט. מי שיש להם רשת החברתית המוכרת להם, כולל אלמנים ואלמנות, שיש להם חברים קרובים ומכרים שכולם באותה סיטואציה ולכן משתפים אחד את השני באותה תחושת ריק, יסבלו פחות. אותה אוכלוסייה לא תלויה מבחינת מצב הרוח בהכרח באלמנט המשפחתי או בקשר המשפחתי שמתקיים בעוצמה בחגים, כי יש להם אירועים משלהם ומשמעות משלהם".

לאור זאת ממליץ פלג למבוגרים המכירים את התופעה מחגים קודמים, להקדים תרופה למכה. "אם יש לכם מגוון תחומי עניין ואתם במצב בריאותי סביר, זה הזמן ליצור לכם רשת חברתית תומכת".

בדידות היא לא גזירת גורל

השתתפו בפעילויות למבוגרים שמציעה הרשות העירונית שלכם והכירו דרכן חברים חדשים. צילום: Shutterstock

זו עצה טובה לחג הבא. אבל מה ניתן לעשות כבר עכשיו, אחרי חגי תשרי שהסתיימו זה עתה?

"ראשית, אם יש לכם אפשרות – דברו עם הילדים והנכדים שלכם. אתם יכולים להפיק רווח רב מלתקשר את השאלות שמציקות לכם מול הילדים ובני המשפחה. אם אתם מרגישים שזנחו אתכם ואתם לא משמעותיים או שהם רק מחכים שתעברו לעולם הבא כדי לרשת אתכם, חשוב להציף את השאלות הללו מול הילדים. לפעמים הדברים נפתחים ומיושבים בצורה טובה כשמדברים מלב אל לב. אבל קחו בחשבון שהשיחה יכולה לפתוח גם קונפליקטים, או שהילדים יעלו בפניכם האשמות מהעבר הרחוק כלפיכם. אתם צריכים להיות ערוכים להאשמות מסוג זה. אם זה מגיע לכדי כך, או שאתם מרגישים שכהורים אתם משמשים כשק אגרוף ומגיעים למבוי סתום – אני ממליץ לפנות למטפל משפחתי לגיל השלישי שיכול לסייע".

אילו פתרונות יכולים להיות מחוץ למשפחה?

"אם אתם חשים במצב רוח ירוד, חשים חוסר עניין, משועממים ויש לכם מחשבות שליליות, אם אתם לא אוכלים מספיק או לא מוצאים טעם לחיים, דבר ראשון יש לפנות לרופא משפחה המטפל בכם שגם משמש אוזן קשבת. רופאי המשפחה מתודרכים גם להפניה לרווחה וגם לנטילת תרופות אנטי דיכאוניות. רצוי ליידע את מחלקת טיפולי בית או את האחות בקופת חולים כדי שיהיה לכם מעקב צמוד.  

"אם יש לכם כוחות ועניין ממוקד במשהו, כמו תחביב שהייתם פעילים בו במיוחד בעבר - ולא משנה מה זה - כדאי לחדש את הפעילות. כדאי לבדוק גם ערוץ קהילתי באזור מגוריכם שיכול לעזור, אני יודע שיש הרבה עיריות שיש להן פעילויות לגיל המבוגר, שווה להגיע לאותם מקומות אפילו לפעם אחת. למשל, בעיריית תל אביב יש קשר פעיל בין הלשכות לשירותים חברתיים לבין הקשישים שגרים לבדם, יש אגודה בשם קשת שמטפלת באוכלוסייה. גם דרך שירות הרווחה וגם דרך רופאי המשפחה המטפלים, אפשר להגיע לפעילויות חברתיות, הרצאות, טיולים. וגם באתר מוטק'ה אני רואה מיזם מבורך באקטיביות שלו ובפעילויות שאתם מציעים".

פלג מציע להיערך מבעוד מועד ולארגן פעילויות כדי לא להישאר לבד, לפנות לביטוח לאומי שמפעיל מיזמים בהם מתנדבים באים לבית המבוגר לעודד את רוחו ולהעניק לו זמן איכותי. "המתנדבים האלה, שרואים בעבודתם שליחות, גם יודעים לאן להפנות במצבים של בדידות".

משפחה לא בוחרים: איך לעבור את החגים בשלום

הסבתות שעזבו הכל ועברו לגור ליד הילדים

"הסבתאות המודרנית היא לא רק אושר"

חרדות בגיל מבוגר: אפשר לצאת מזה

אלמנים? כל הדרכים להכיר חברים ופרק ב'

בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה