איפה סבא וסבתא? שלושה ספרים טובים

קשה למצוא ספרים ישראלים שבהם דמות דומיננטית של סבא או סבתא. מפתיע, כי נדמה שהכלכלה הישראלית בפרט והחברה הישראלית ככלל נשענות על קיומן של הדמויות החשובות האלה, שמעניקות לנכדים את כל ההון התרבותי הנדרש כל כך, ולהורים את הנחת המבוקשת. הסיבות, לכאורה, ברורות: לסופרים הישראלים לא היו סבא וסבתא. הסבר נוסף הוא פרוזאי יותר: סבים וסבתות מסבכים את העלילה. בואו נשלח את סבא לדיור מוגן בעיר אחרת, הרחק מהסיפור הראשי, ולא נתעסק בעלילת משנה שבה כל הנכדים מארגנים את חתונת הזהב הקסומה של דור המייסדים המשפחתי.

"נדמה לי שזה קשור לתפיסה לא נכונה של אנשים מבוגרים, בחברה בכלל ובעקבותיה גם באמנות, בעיקר בספרות ובקולנוע", אומרת נעה ידלין, זוכת פרס ספיר לשנת 2013 ומחברת "בעלת הבית" ו"חיי מדף". "יש איזה רגע שבו כל האנשים האלה, שפעם היו רגילים לגמרי, עם חולשות ופגמים ואי-נחמדויות וסודות ולכלוכים קטנים ושלל עניינים, מפסיקים בו להיות בני אדם, משילים את תכונותיהם ונותרים רק 'סבא' או 'סבתא', ובמילים אחרות, אדם עם ידיים מגוידות, לב רחב והרבה חוכמת חיים, שאם אפשר למזוג אותה לתבשילים אותנטיים, בכלל מה טוב.

"אלה לא בני אדם, אלה קלישאות מלאות בקיטש, וקלישאות וקיטש לא הולכים טוב עם ספרות, לפחות לא עם ספרות טובה. במובן הזה הספרות לא התקדמה בכלל: אנחנו מוקפים היום בבני שישים, שבעים ושמונים שעובדים, בוגדים, לוקחים שוחד ונוסעים להודו, אבל בספרות הם עדיין 'באו משם' (אפילו שהסבים והסבתות של היום הם כבר לעתים קרובות בעצמם דור שני, אם בכלל) או מכינים חריימה שיכול לפתוח את הלב לכל גבר. אם הייתי תופסת ככה סבים וסבתות, גם אני לא הייתי מכניסה אותם לשום ספר", אומרת ידלין.

בחרנו שלושה ספרים מצוינים, לא פחות, שבהם נרמזות דמויות סבא וסבתא ברמות כאלה או אחרות. ניתן רק לקוות שבקרוב יקומו סופרים נוספים שיתנו לסבא ולסבתא את הכבוד הראוי להם – גם בספרות הישראלית.

אגב, כל האמור אינו תקף לספרי ילדים, שם מככבים סבא וסבתא בענק: נציין ברפרוף את "וניל על המצח ותות על האף" המצחיק עד דמעות של מאיר שלו, "אליעזר והגזר" הקלאסי של לוין קיפניס, סבא של שחר מ"תירס חם" למרים רות, "לישון אצל סבתא" החמוד של נירה הראל ועוד ועוד.

מכירים דמויות טובות מעל גיל 50? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

שתיים דובים, מאיר שלו, הוצאת עם עובד

אחרי גיל 50 אנחנו נעלמים מהעלילה. עטיפת "שתיים דובים"

את שתיים דובים מוביל סבא זאב. הוא הדמות הקשוחה, הקשה, שמובילה את משפחתו בתוך אבל בלתי נסבל – אובדן של ילד, הנין שלו. סבא זאב, גיבור מלחמת העצמאות, מייסד הארץ, גבר-גבר ואיש מסוכן.

אבל סבא זאב הוא גם גבר, ולאכזריות שלו יש מחירים גבוהים. הסיפור מתקדם עם הדברים שמספרת נכדתו, רותה, לחוקרת מגדר שמגיעה לביתה להבין את ההתנהלות במושבה הקטנה שבה גרה המשפחה. הספר, אם כך, הוא השתלשלות ראיונות לא לינארית, שמנסה לאתגר את הקשרים הבין-דוריים ואת קשרי הדם. איתן, בעלה של רותה, הוא הנכד של סבא זאב לא פחות מאשתו, ולא פחות מעץ התות המיתי ששורשיו נעוצים עמוק בעלילה.

אולי כדי ליצור מקום לסבא זאב, נעדרים הוריה של רותה מהסיפור (ואף מילה על ההורים של איתן, כמובן). וכדי להדגים את גודלו של סבא זאב, את החייתיות שלו, יופיעו בעלילה שני סיפורי רצח מצמררים. אחד מהם יהיה בלתי נסבל עד כדי כך שקשה להאמין שמישהו העז לדמיין אותו – ומצד שני, למה לא?

בשורה התחתונה: ספר מזעזע ונפלא.

הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

בעלת הבית, נעה ידלין, הוצאת כנרת זמורה-בית דביר

לא דמות שתצא בנחת לפנסיה. עטיפת הספר "בעלת הבית"

אלישבע פוגל היא אמא מושלמת וסבתא מושלמת ובת מושלמת ועובדת מצטיינת – סמנכ"ל מרכז תיאודור הירש לשלום, אליטה ירושלמית. העלילה סבה סביב האשמות וחשדות שמופנים נגד אלישבע, כאילו גנבה כמה מיליוני שקלים מהמוסד שבניהולה. וסביב החקירה אנחנו נחשפים לבנה אסא, דוקטור מובטל; לבתה אביטל וילדיה המושלמים; לבנה הצעיר אמוץ, עורך תוכניות ריאליטי. או במילים אחרות, לדור השני של האצולה הירושלמית, זה שברח לתל אביב ושאולי אחראי להתפוררותה של האליטה האשכנזית-שמאלנית, זאת שמושלת במדינה מרחובות עם שמות כמו אלחריזי.

העלילה כאן היא בעצם רקע לדמויות המצוינות, המדויקות והמושלמות שיוצרת ידלין. הם מדברים כמו אנשים אמיתיים, דואגים מדברים של אנשים אמיתיים (איך נפתחת בדיוק הסדרה חוק וסדר?) ומגיבים כמו אנשים אמיתיים (איזה בגדים צריך להביא לאמא לכלא? יש פה כל כך הרבה). יש כאן סבתא-רבא שמעשנת ומתחכמת, אבל נושפת את העשן הרחק מנינה הקטן. יש פה נדל"ן משפחתי וטעויות פיננסיות, ויש כאן אמונה שאמא ואבא-סבא וסבתא תמיד יהיו כאן בשבילכם, ואין סיכוי שהם יעשו משהו שאינו כשורה.

בשורה התחתונה: אין פלא ש"בעלת הבית" זכה בפרס ספיר. ספר מבריק, כיפי, כתוב נפלא, שיגרום לכם לצחוק לא מעט. ובעיני זה הישג אדיר.

רוצים להמליץ על ספרים מעולים? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

חלומותיהם החדשים, חיים באר, הוצאת עם עובד

לנצל את הפנסיה כדי לנסוע לאחור בזמן. עטיפת "חלומותיהם החדשים"

סבתא לא קיימת פה, וגם לא הילדים/ נכדים, אבל הם הדמויות שמניעות קדימה את הרומן המצוין והסוחף הזה. גדעון שורק, פנסיונר של המוסד, מגיע לאלמה ובר, סופרת של ספר אחד שמתפרנסת מהמרת קלטות לקבצים, כדי לפענח הקלטות אודיו של אמו שרלוטה (לוטה) שטרוק. מהר מאוד נחשפת בפנינו אמת נוסף, והיא שהגמלאי המיוסר גם רוצה לכתוב ספר, כמעט דוקומנטרי, על עלילותיו של רומל בקרב אל עלמין במהלך מלחמת העולם השנייה. בעצם, לפחות בתת מודע, הוא מגיע לאלמה כדי שתעזור לו לכתוב.

שורק הוא חוקר יסודי, בכל זאת – סוכן מוסד. והמחקר שלו מביא אותו למקומות מפתיעים, שבהם הוא נדרש לחבר בין אמו הנעלמת לבין בתו הנעלמת עוד יותר, מעיין. גם בנה של אלמה נוכח-נפקד בספר הזה, שכן אחרי הגירושים בחר לחיות עם אביו. כך שאת הספר מובילות שתי דמויות מבוגרות, גבר ואישה שהם הורים של וגם ילדים של, ובעצם נטולי קשרים אל הקרובים אליהם מכולם.

במהלך העלילה המותחת, הרהוטה, הכתובה לעילא, יסתובבו אלמה וגדעון סביב ילדיהם וסביב הוריהם. המסע של גדעון הופך להיות מסע בעקבות אמו, מסע בעקבות שורשים לבתו, ומסע שבעצם מנסה להבין מה קורה לנכדה שסבתה נלקחת ממנה בלי תכנון.

זה לא ספר על סבתאות בשום אופן, אלא אם נתייחס לסבתאות כמשל למדינת ישראל, הדור שייסד אותה (סבתא) והדור שעזב אותה (נכדה).

עוד על המרגלים הייקים בארץ ישראל: לחצו כאן

בשורה התחתונה: לחובבי מתח, מוסד, ספרות, גרמניה, היסטוריה וחיים באר – לא לפספס. בעצם, פשוט לא לפספס.

כותבים למגירה? הוציאו החוצה לקהילת הכתיבה היוצרת של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת הקריאה והספרים של מוטק'ה

שלושה ספרים לחופשה המושלמת

5 ספרים שכדאי להעביר לנכדים המתבגרים

לא סיפור: גם אתם יכולים להוציא ספר לאור

עוד בתרבות ובידור