בחזרה לשורשים: הנשים שמתגאות בשיער הלבן
להיות אישה זה להתמודד עם תכתיבים חברתיים לא מעטים, רבים מהם בגזרת הטיפוח והיופי. אחת המוסכמות שנדמה כי הולכת ונשברת, במיוחד בשנים האחרונות, היא צביעת השיער הלבן. יותר ויותר נשים מוותרות על הביקורים התכופים במספרה או על ערבובי צבע ומי חמצן בבית, ונותנות דרור לשיער השיבה שלהן. בהוליווד מי שמזוהה עם המגמה היא השחקנית הלן מירן, שמתהדרת כבר שנים בשיער לבן, אבל היא כבר לא היחידה: שחקניות נוספות כמו דיאן קיטון, ג'יימי לי קרטיס וג'ודי דנץ' הפסיקו זה מכבר לצבוע את שיערן, ופאשניסטיות ודוגמניות מצליחות בנות 50+ כמו קרולין לאבושר או יסמינה רוסי מככבות בקמפיינים עם שיער ארוך, שופע ובעיקר לבן.
גם נגיף הקורונה, שסגר את כולנו לחודשיים בבית וגרם לנו להיפרד ממכוני הטיפוח והיופי לתקופה, עודד לא מעט נשים להמשיך עם המגמה ולטפח 50 גוונים של אפור. בקבוצת הפייסבוק "אפורות ויפות", שבה חברות נכון לכתיבת שורות אלה 8600 נשים, נמצאות בנות 50+ (אבל גם בנות 30+ ו-40+), שהחליטו להפסיק לצבוע את השיער ולחזור לשורשים, הלבנים הפעם. שוחחתי עם שלוש מהן, על האתגרים שבדרך לשיער שכולו אפור, תגובות הסביבה הקרובה, שגרת הטיפוח עם שיער שיבה והעצות שהן יכולות לתת למי שרוצה להתחיל בתהליך.
"צביעת השיער הפכה להיות עול"
"שלב הביניים הוא קשה, אבל יש משהו באפור הזה שגורם לך לאהוב את זה". עמנואלה עמר, צילום באדיבותה
עמנואלה עמר, 50, בזוגיות עם שני ילדים המתגוררת בבאר יעקב, נמצאת בתחילתו של התהליך לשיער שיבה טבעי, לאחר שתחזקה באדיקות במשך שנים שיער בצבע סגול-חציל. "זה צבע שדרש תחזוקה, וכל פעם כשהופיעה שערה לבנה היא מיד בלטה", מספרת עמר. "השיער שלי מאד בריא וצומח מאד מהר, כך שכל שבועיים הייתי צריכה ללכת למספרה. בהתחלה עוד הייתי צובעת בבית, אבל לפני כשנתיים החלטתי שמיציתי, והתחלתי לצבוע במספרה. זה המון זמן לבזבז, זו התעסקות, זו משימה, ואנחנו הרי אנשים עסוקים".
וזה גם כסף.
"הכסף הוא לא גורם מאד משמעותי פה, כי יכולתי להמשיך לצבוע גם בבית אבל לא היה בא לי על זה יותר, על כל ההתעסקות הזו. מה שקרה זה שבתקופה שלפני שהפסקתי לצבוע, הניגוד בין הסגול-חציל לבין שיער השיבה היה כל כך גדול, שאיך שהיה מתחיל לצמוח השיער הלבן הייתי אומרת 'אוי נו, עכשיו שוב אני צריכה ללכת למספרה לצבוע'. זה הפך להיות עול".
אז למה לא לחזור לצבע המקורי שלך, שאיתו נולדת, או לכל צבע נייטרלי אחר?
"באמת הספר שלי אמר לי שאם אני רוצה להפסיק לצבוע שיער, אני צריכה קודם כל להיפטר מהחציל. חזרתי לחום, אבל זה היה מעין חום-חלודה שממש מתתי מזה. אני עובדת במשרד החוץ, אני פוגשת אנשים, עד הקורונה הייתי נוסעת הרבה לחו"ל. אני צריכה להיראות ייצוגית".
בן הזוג פרגן
המעבר לצבע נייטרלי יותר עזר לעמר להתרגל לשילוב של הלבן בשיערה, וכך, ב-1 בינואר השנה ("כמו שעון שוויצרי"), הפסיקה לצבוע. "בן הזוג שלי פרגן ממש, גם אמא שלי, הילדים שלי ממש לא אוהבים את זה, ואני, ככל שעובר הזמן, אוהבת את זה יותר. לפני כחודש הסתפרתי והספר שינה לי קצת את הגוון כדי שיסתדר יותר עם השחור-לבן, כי החום דהה נורא. זה שלב ביניים כזה. עם הגיל אני מאד הולכת על הניו אייג', אוכלת בריא, לא שותה קפה, עושה הרבה ספורט, וזה שלב קצת קשה".
במקום עבודתה, שבו היא נדרשת למראה ייצוגי, יש לדבריה חברות שמפרגנות, "אבל הבוסית שלי אומרת שזה מבגר ולא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי. היא עוד שנה פורשת, וביקשה שאבטיח לה שאגיע למסיבת הפרידה ממנה עם שיער צבוע".
ספרי לנו קצת על שגרת הטיפוח שלך עם השיער האפור.
"איפור בעיני הוא הכרחי כשלא צובעים שיער. אני חופפת עם שמפו מיוחד לשיער כסוף שעוזר לו להראות יותר מטופח. צריך להיות גם עם תספורת יפה אחרת זה נראה מוזנח. לשיער לבן יש נטייה להראות מקורזל, בטח אם את מתולתלת כמוני, והוא יכול להראות מהר מאד כמו 'שערות סבתא'. הקטע הוא שצריך להיות חזקה, כי שלב הביניים הוא קשה ואת לא מרגישה במיטבך. זה גם די אחיד אצלי, זה אפור, אני אוהבת את זה. יש משהו באפור הזה שגורם לך לאהוב את זה".
"הייתי יחסית אמא מבוגרת, ועם השיער הלבן חשבו שאני הסבתא"
מרגישה משוחררת. "נשים מפרגנות, גברים לא מבינים למה אני עושה את זה לעצמי". עופרה שורקין, צילום באדיבותה
אצל עופרה שורקין בת ה-63 התהליך הושלם מזמן: היא הפסיקה לצבוע שיער בגיל 42, ומתהדרת בשיער לבן קצר. גרה בטבעון, גרושה עם שני ילדים ועובדת כמדריכה תעסוקתית עם קשישים בבתי אבות.
מה גרם לך להחליט בגיל 42 להפסיק לצבוע שיער?
"עבדתי אז במרכז פמיניסטי בשם 'אישה לאישה'. יום אחד ראיתי שם גברת עם רעמה שכולה כסופה, ואמרתי לעצמי 'וואו, ככה אני רוצה להראות כשאהיה גדולה'. מאותו רגע הפסקתי לצבוע, ושכשעובדים במסגרת כזו האווירה לנושא היא חיובית, שם קיבלתי את מקור ההשראה שלי. במשך פרק זמן היה צריך לשאת את שלב הביניים, שהשיער הוא חצי חצי. הקושי הכי גדול הוא השלב הזה, להסתובב בראש חוצות כשכל השורשים בחוץ, זה מראה מוזנח למדי. אז המצאתי כל מיני פתרונות, הלכתי עם כובע למשל".
איך הגיבה הסביבה הקרובה לשינוי?
"בן זוגי דאז דווקא קיבל את זה בברכה, הילדים שלי אז היו קטנים עדיין, לא שאלו אותם. את הילדים שלי הבאנו אחרי טיפולי פוריות, כך שהייתי יחסית אמא מבוגרת. גם בזה הייתי צריכה לעמוד, שבגינה היו שואלים אותי אם אלה הנכדים שלי. למזלי, עור הפנים שלי צעיר. יכולתי להראות הרבה יותר צעירה אם הייתי צובעת שיער. אז מצד אחד יש את אלה שחושבים שאני הסבתא, ומצד שני יש נשים שמפרגנות מקיר לקיר. יש פה כמה נשים כסופות שיער בטבעון, שאני לוקחת על זה קרדיט, ובטוחה שכמו שאני התלהבתי מהגברת ההיא שראיתי בעבודה כשהייתי בת 42, אחרות התלהבו פה ממני". את המחמאות על השיער הלבן שלה היא מקבלת לדבריה רק מנשים. "גברים לא מבינים למה אני עושה את זה לעצמי".
השעבוד לצביעת השיער התחיל אצל שורקין בגיל 27. "אז צצו השערות הלבנות אצלי, ואז לא יכולתי לשאת את הגזירה. בגיל 27 לא התאים לי להיות כסופה, אבל בגיל 42 כן. נמאס לי לצבוע, ומאז זה נעשה כל כך נח – זה חוסך בהוצאות, בהתעסקות, בחומרים כימיים מיותרים על השיער והקרקפת", היא אומרת. "שנים של צביעה הופכות את השיער לקשה, והשיער הנוכחי שלי מאד רך. לא יודעת אם זה ככה אצל כולן, אבל אצלי השיער הלבן מאד רך ונעים, כמו של תינוקת".
"הרווחתי את השנים האלה, זה בסדר להיות בת 63"
"מבחינתי ברגע שהפסקתי לצבוע שיער, הפסקתי את ההתעסקות הקטנונית הזו של 'יצאו שורשים, בואו מהר נסתיר אותם כדי שחלילה וחס לא ארגיש מבוגרת'. זה היה כמו לשחרר את החגורה, לתת לטבע לצאת. זו הסיבה שגם בוטוקס והזרקות לא יהיו אצלי, כי אני רוצה להיות בחיבור עם כל מה שהוא אני. אני כן אשמח להתאפר ולהוסיף על מה שהטבע נותן, אבל לא רוצה לעבוד על אף אחד. מה שמאד שימח אותי בגיל 35, שחשבו שאני בת 25, כבר לא עושה לי את זה, אני כבר לא שם. לא צריכה שיחשבו שאני צעירה יותר".
השלמה?
"לא בטוחה שזו ההגדרה המדויקת, אני חושבת שהשלמה יש בה משהו כואב. במקום מסוים אני חושבת שזה טיפה פתטי לצבוע היום, זה כמו לעבוד על אנשים. מה העניין? הרווחתי את השנים האלה, זה בסדר להיות בת 63, אני לא מבינה מי החליט שהצעיר הוא הקובע והוא השולט. פעם היו נותנים כבוד לזקני השבט, פעם הנשים הישישות היו המרכז והלב. עכשיו אני צריכה לרדוף אחרי נעורים? זה מטריף אותי. אני מאד מחוברת ללבן, זה ממש מרגיש לי נכון. אני אפילו מרגישה שיותר מקשיבים לי מאז שהפסקתי לצבוע, כמישהי שמביאה עם השיער הלבן שלה גם סמכות. אני חושבת שבשיער הלבן יש אמירה של ביטחון עצמי.
"אני מרגישה יותר משוחררת, פחות עבד לדברים ששייכים להופעה חיצונית, אני מרגישה שזה מאפשר לי להיות אולי יותר בנאדם. זה הפך את המשקל בין האישה שאני לאדם שאני. האנרגיה שפעם היתה שמורה אצלי מאד לתחזוק המראה החיצוני שלי, הפכה אצלי יותר לאנרגיה פנימית. הרגשתי כמה זה מספק ומגדל לי לב ונשמה".
היום אם את שומעת חוסר פירגון על השיער, מה זה עושה לך?
"אני מנפנפת, משועשעת מזה. זה מזמן לא פוגע. כן היתה לי אי נוחות מסוימת כשזוהיתי כסבתא ולא כאימא, ולבוא להתייעץ עם אימהות צעירות עם שיערי הלבן עשה פער, הרגשתי שמסתכלים עלי כמבוגרת, ושאני לא יושבת טוב במילייה של אותן אימהות לילדים בגיל של הילדים שלי, כך שהיה לזה מחיר מסוים, אבל לא מעבר".
"כסוף זה עכשיו הכי טרנדי בעולם"
"הכסוף מחמיא לי, זה יפה". סוזי גרונפלד, צילום באדיבותה
סוזי גרונפלד, 73, מתהדרת אמנם בשיער לבן ארוך ושופע ("אני לא קוראת לזה שיער שיבה, אני כסופה"), אבל מדובר באחת הנשים הצבעוניות שנתקלתי בהן. גרושה, אם ל-3 ילדים וסבתא ל-7 נכדים ול-2 נינים (!). "בגיל 39 כבר הייתי סבתא", היא אומרת. "חתיכה עם שיער בלונדיני ארוך, הייתי עוצרת את התנועה בדיזנגוף אבל הייתי סבתא". גרונפלד, ילידת הונגריה, גרה כיום בחיפה ומחזיקה חנות לפריטי וינטג' בעיר ("עברתי לכאן חודש לפני הקורונה"), אבל הספיקה במהלך חייה הבוגרים להתגורר באזורים שונים בארץ, מצפון ועד דרום - בגבעתיים, פתח תקווה, באר שבע וכרמיאל, וגם לחיות תקופה באנגליה ובניו יורק. "אני אוהבת שינויים, ככה זה מזל קשת. אני לא טיפוס שאשב פעמיים בשבוע עם חברות לקשקש בבית קפה על בישולים, זה לא מעניין אותי. לא הדלקתי גז כבר 3 שנים. אני יודעת לבשל, אבל מאז שהילדים יצאו מהבית אני לא רואה בזה טעם. אני מכירה מסעדות טובות, זה כן".
לפני כ-5 שנים הפסיקה לצבוע את שיערה הבלונדיני. "הבנתי שלא בריא לי כל החומרים הכימיים, שזו התעסקות גדולה מדי ושאני צריכה לטייל, לבלות וליהנות ולא לבזבז זמן על צביעה", היא מסבירה את הבחירה שעשתה. "הייתי צובעת לבד, בבית. הפעם האחרונה שהייתי במספרה היתה לפני שהתחתנתי, וגם אז פירקתי את זה לפני החופה".
בניגוד לעמר ושורקין, שלב הביניים שבין הצבע לבין הכסוף הנכסף מעולם לא הפריע לגרונפלד. "זה השתלב עם הבלונד שלי, עד כדי כך שהיו שואלים אותי איפה אני צובעת", היא אומרת. "היום יש לי שיער עד הישבן, אני הולכת איתו אסוף".
את לא מתגעגעת לבלונד?
"לא. הייתי בלונדינית טבעית, זה לא היה נפוץ בארץ בזמנו, אבל אני אוהבת את הצבע הכסוף. הוא מאד מתאים לי. יש לי עיניים כחולות ואני משתזפת הרבה וזה מחמיא לי, זה יפה".
איך את מטפלת בשיער שלך?
"הכי פשוט שיכול להיות. אמא של כלתי ספרית, היא מספקת לי מוצרים, אני חופפת עם השמפו שיש לי, קצת מרכך, שוטפת, מייבשת בשמש וזהו. לא עושה כלום מעבר".
קיבלת הערות על הכסוף?
"כן, יש כל מיני הערות, שזה מבגר למשל. שיגידו מה שרוצים. אני צריכה לקבל את זה ואני צריכה שזה ימצא חן בעיניי. שוב, אצלי המעבר לא היה כל כך קיצוני אבל כמו שלא אומרים לי מה לאכול או מה ללבוש, שלא יגידו לי מה לעשות עם השיער שלי. אני חושבת שגם שלב הביניים של שחור ולבן הוא יפה. כל דבר לא שגרתי נראה מוזר בעיני חלק מהאנשים עד שמתרגלים, ולכל דבר בסוף מתרגלים. כסוף זה עכשיו הכי טרנדי בעולם. למה קים קרדישיאן יכולה ללכת עם כסוף ואנחנו לא, שיש לנו באופן טבעי? בנות צעירות משלמות על זה מלא כסף במספרה".
שוקלת להפסיק לצבוע שיער? הנה 5 טיפים שיעזרו לך בתהליך
השחקניות הלן מירן (מימין) וג'יימי לי קרטיס. הפסיקו לצבוע. צילומים: Shutterstock
לסיום, ביקשנו מעמר, שורקין וגרונפלד לחלק טיפים שיקלו על מי שרוצה להפסיק לצבוע שיער את התהליך. הנה העצות שלהן:
1. להיות שלמה עם ההחלטה. "זה הדבר הכי חשוב בתהליך", אומרת עמר. "כי אם לא תהיי שלמה, הסביבה מאד משפיעה ומאד מחלישה. רצוי גם שבן הזוג יהיה בעד, כי כשהוא יאהב את זה ויגיד לך את זה, הרבה פעמים כל השאר לא חשוב". גרונפלד: "תאמיני במה שאת רואה במראה, ואם את רואה שזה יפה לך, אל תשמעי לאף אחד – לא לחברות, לא למשפחה ולא לבן זוג, תעשי רק מה שאת מרגישה שנוח ויפה לך".
2. להתגבר על שלב הביניים. כמעט כל מי שהפסיקה לצבוע את שיערה מגדירה את שלב הביניים כשלב הקשה ביותר, שהשיער כבר לא צבוע אבל גם לא לגמרי לבן. "חשוב להסתפר לעיתים קרובות, להשקיע במראה באופן כללי כדי שלא תרגישי פחות טוב מבדרך כלל", מציעה עמר. "כן הייתי מציעה לעשות את זה בהדרגה, בתהליך שמרגיש לך. תוך כדי התהליך כדאי לחזור לצבעים שהכי קרובים לשיער המקורי שלך, כי זה הופך את ההשתלבות שבין השיער השחור ללבן לצבוע להרבה יותר קלה". שורקין מוסיפה: "תזכרי ששיער צומח מהר, וברגע שאפשר כדאי פשוט לקצץ. כשהשורשים הלבנים צומחים אולי כדאי לשקול להסתפר קצוץ. ובעיקר: לזכור שזה רק שלב מעבר". גרונפלד: "כשאת חושבת שכולם מסתכלים על השיער שלך - וזה רק נדמה לך כי אף אחד לא מסתכל – תוסיפי איזה תכשיט, איפור, סיכה, כובע או מטפחת, תאספי את השיער – כל דבר שיסיט את תשומת הלב מהשיער שנמצא בשלב המעבר".
3. להתאפר נכון. "עם איפור נכון, הכסוף יראה מדהים", אומרת גרונפלד. "לפעמים שיער שיבה עלול להרגיש חיוור, אז צריך להתאים אודם, אולי איפור עיניים, להביא את הצבע ממקום אחר. כל צבעי הבגדים גם מתאימים לכסוף, לא כמו למשל ג'ינג'י, שאדום וכתום פחות משתלבים".
4. להצטייד בסבלנות. עמר: "זה תהליך, צריך סבלנות וצריך לזכור את זה, ולאהוב את עצמך. אחרת זה לא משנה איך תראי, וזה הקטע בשיער לבן – אם את לא אוהבת את עצמך, השיער הלבן יכול להעצים את זה".
5. מתלבטת? תנסי. "אני אומרת ששווה לנסות", אומרת שורקין. "הכי גרוע, אם זה לא מרגיש לך מוצלח, הספרים תמיד ישמחו לקלוט אותך שוב לצבע".
השטח האפור: איך לשמור על שיער שיבה מטופח?
ביקוש גדול לפאות שיבה בקרב חולות סרטן
יהודית ג
סבין פ
עליזה ר-ב
איוש
רנטה מרון
המיתוס: גזירת קצוות גורמת לשיער לצמוח מהר יותר
נכון או לא נכון: לא נכון. אין קשר בין תדירות התספורות...