ביקורת ספר: המשורר

מייקל קונלי הוא סופר מוחנים אמריקני מצליח מאוד במולדתו (ובעולם, ספריו תורגמו ל-35 שפות), שזכה כבר בשורה של פרסים בתחום ספרות בלשים ומותחנים. כמו עמיתתו המצליחה בעולם, סופרת המותחנים פטרישיה קורנוול (סדרת ספרי הפתולוגית קיי סקרפטה), גם הוא החל את דרכו כעיתונאי שסיקר את תחום הפלילים, תחילה בפלורידה ובהמשך בלוס אנג'לס. אך טבעי היה שגיבורו הספרותי הראשון, שהזניק אותו לתודעת חובבי המותחנים בארצות הברית, היה בלש משטרה בלוס אנג'לס, הארי (הירונימוס) בוש, גיבור שחזר ברבים מספריו, כולל ב"המפענחים" שיצא בעברית בשנה שעברה ובעוד ארבעה משמונה מותחנים של קונלי שתורגמו לעברית (מודן). ובכל זאת, ולמרות היותי חובבת מותחנים, לא הייתי ערה - עד לבדיקה לצורך רשימה זו - למספר הגדול של ספריו שתורגמו לעברית בעשור האחרון, ונדמה לי שלא תהיה זו טעות גסה לומר כי המותחן של קונלי שלו נחשפו הכי הרבה חובבי מותחנים בישראל היה דווקא זה שלא יצא בספר, אלא כסרט בכיכובו של קלינט איסטווד, ונקרא בעברית "רצח מתקתק". חלק מאלמוניותו המקומית המתמשכת של קונלי, לפחות עד כה, תישאר כנראה נושא לוויכוח בקרב עורכים, מתרגמים ומו"לים, ממש כמו אי הצלחתם המקומית של כוכבי מותחנים אחרים. מה שבטוח הוא שאי סדר ברצף הוצאת הספרים (בעיקר כשמדובר בגיבור סדרתי, או במותחנים שממד האקטואליה בהם בולט) ו/או תרגומים לא אחידים או לא מוצלחים אינם תורמים לעניין. כך או כך, "המשורר", שיצא באחרונה בעברית, הוא בעצם ספר די ותיק של קונלי, שיצא בארצות הברית ב-1996 ואינו משתייך לסדרת הבלש הארי בוש. מה שאומר שהספר לא יבלבל את הסדר למי שכבר מכירים את קונלי ואת הבלש הסדרתי שלו. זה גם אומר שבגלל התפקיד הגדול שיש בסיפור לאמצעי טכנולוגיה (מחשבים, מצלמות וכו') שהשתנו והתפתחו מאוד ב-14 השנים שחלפו מאז צאת הספר, הוא נשמע לא אחת מיושן, ולא במובן החינני של המושג. מה לעשות שהיום איש כבר אינו זקוק באמת להסבר, ודאי לא להתפעמות, מביצועיה של מצלמה דיגיטלית. במילים אחרות - מבחינה זו עלילה הספר מתנהלת באזור הדמדומים שבין לא מספיק רחוק, אך גם לא מספיק קרוב. הטכנולוגיה היא רק שחקנית אחת בלהקת גיבורי "המשורר", הכוללת עיתונאי שמתמחה בכתבות תחקיר/עומק של מקרי רצח בדנוור, צוות סוכני צמרת של האף.בי.איי, אי אילו שוטרים בלשים, ביניהם אחיו התאום והמנוח של העיתונאי, וכמובן רוצחים ופושעים מתוחכמים ומעוררי חלחלה.


ג'ק מקאווי, העיתונאי המנוסה (והרווק) שראה כבר הרבה כאב ורשע אנושי במהלך שנות עבודתו נהפך לחלק מסיפור של מקרה מוות, כשהמנוח שנמצא מת הוא אחיו התאום, שהיה בלש משטרה מסור במחלק הרצח. החקירה הראשונית קובעת כי האח - שמתברר כי היה בטיפול פסיכולוגי ואף השאיר אחריו שורת פרידה סתומה - התאבד. מקאווי מחליט לחקור את הפרשה וחיש מהר מגלה מקרים אחרים משונים של התאבדויות בלשי משטרה, שכולם היו מסורים מאוד לעבודתם. די מהר הוא גם מערער את יסודות הקביעה כי אחיו התאבד. הוא מגיע עם חשדותיו לאף.בי.איי, חובר שם לצוות חקירה שמוקם בעקבות הטיעונים שהוא מעלה, ויוצא עם הסוכנים האמיצים למרדף מחוף אל חוף בארצות הברית בעקבות רוצח עלום שהחוקרים מכנים "המשורר" על שום חיבתו לשורות משירי אדגר אלן פו שהוא מותיר כמין חתימה לצד קורבנותיו. מובן ששום דבר אינו כפי שנדמה שהוא, וקונלי טווה עלילה בתוך עלילה בפקעת של חוטים שרובם מותרים בסופו של הספר, אך חלקם נותרים פרומים ומבלבלים - עניין די מתסכל לקורא, אך אמצעי שימושי בידיו של קונלי, שחוזר אליהם בספרים הבאים שלו, בבחינת "המשך יבוא". למי שמעוניין להמתין, או לחפש אותם באנגלית, ויותר לא אומר כדי לא להסגיר את העלילה. קונלי בנה עלילת מתח המתרחשת ומתקדמת בכמה מישורים ומזוויות ראייה שונות, השומרת על קצב מספק של תפניות והפתעות. יש לו גלריה גדולה של דמויות, אבל רובן נותרות סטריאוטיפיות למדי, החל בעיתונאי המכור לעבודתו, שהוא רווק שאינו מסוגל למערכת יחסים אינטימית אמיתית, וכלה בסוכני האף.בי.איי,שכל אחד מהם כמעט מגלם פן סטריאוטיפי אחר בדמות - הסוכן המאצ'ו שונא התקשורת, הסוכנת היפהפייה והקשוחה, היורמים ממחלקת המחשב וכן הלאה. את השדרוג המשמעותי לעלילה הנוסחתית עושה קונלי בהכנסתו לסיפור של מי שנחשב לאחד מאבות ז'אנר הסיפור הבלשי, אדגר אלן פו, במה שהוא גם מעין הומאז' לסופר ולמשורר הגדול. זהו טוויסט חביב, מין קריצה ספרותית ואלמנט מעשיר, ולכן חבל שאין שום הסבר נלווה, הערת מתרגם או עורך או הפניות למקורות תרגום של קטעי השירים. הערות, הסברים והפניות כאלה אין בהם משום זלזול בקורא, אלא דווקא מתן כבוד - ליוצרים, למקור ולקורא, שאולי ירצה בעקבות הגירוי שבספר ללכת הלאה בעקבות חלק מהדברים. אבל הבעיה בעברית אינה מסתכמת בכך. התרגום בכללו הוא מהסוג הכבד, תרגום שמרחיק את הקורא מהעלילה ומהגיבורים. מדובר בתרגום שאינו שגוי ממש, אבל גם אינו מדויק, אינו הולם ואינו ממש מתאים. תרגום שאולי מילולית הוא נאמן למילים המקוריות אבל לא להקשרים, לכוונות, למקבילות שקיימות בעברית. וזה חבל, זה פוגם בהנאת הקריאה, ודאי כשמדובר במותחן שאמור להיות - ומשתדל להיות - מותחן נוסחה יעיל ואפילו מעט משודרג.
שורה תחתונה:
גם רוחו של אדגר אלן פו לא מצליחה להפוך את הספר ליותר מעוד מותחן.
"המשורר" מאת מייקל קונלי. תרגום מאנגלית: בועז וייס. הוצאת מודן; 458 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: לב מתעורר

ביקורת תיאטרון: אהבה זה לא הכול

ביקורת קולנוע: מאיה

ביקורת תיאטרון: כתם לידה

ביקורת קולנוע: בסוד העניינים