ביקורת קולנוע: ארוס בהשאלה

הקיץ בפתח, מה שאומר שצריך להתכונן למבול של סרטים שבמקרה הטוב הם שטותיים עד קלילים ובמקרה הפחות טוב שורצים חייזרים-רובוטים-מפלצות ופעלולי מחשב מלחמתיים. "ארוס בהשאלה" משתייך לקטגוריה הראשונה, ולמרות שלא חסרים בו רגעים אוויליים ומעמדים שחוקים ומטופשים (כנראה ציוד חובה לכל קומדיה רומנטית), יש בו גם כמה הבלחות חביבות. למשל הבחירה בסוף שהוא אמנם טוב, אבל איננו סוף סוכרזית לגמרי. זה רחוק מלהיות סרט מזהיר, אבל זה גם לא סרט אדיוטי-מעצבן כמו שורה של אחים לז'אנר מהעת האחרונה (למשל "האמת המכוערת", "קילרים" או "חיים כמו שמכירים"). הסיפור הוא מהסוג הפשוט-אך-מסתבך: דרסי ורייצ'ל, שתי חברות ילדות שונות מאוד זו מזו באופי וטמפרמנט, האחת מוחצנת, קולנית ועושה שמח (וכמובן, בלונדה) והשנייה מין עכברונת ספרים שפוטה שלה, גדלות ונותרות חברות הכי טובות. רייצ'ל, שלומדת משפטים ונהפכת לעורכת דין מצליחה, מתאהבת בחשאי במהלך לימודיה בבחור ההורס שהוא גם החבר הצמוד שלה ללימודים, בן טובים ועשירים בשם דקס, ביישן ועצור מצדו, שבעצם גם הוא מתאהב בה בחשאי. מרוב חשאיות הם לא ממשים כלום, וכשרייצ'ל מכירה לדקס את דארסי, השניים עולים על מסלול ישיר לחתונה. אל דרסי ורייצ'ל מחובר מילדות גם איתן, שבחשאי מעריץ-אוהב את רייצ'ל, והוא החבר הכי טוב שלה, של החברות הכי טובות. זה חשוב, כי כשבתום מסיבת ההפתעה הלא מפתיעה שעורכת דרסי המאורסת לרייצ'ל לכבוד יום הולדתה ה-30, רייצ'ל ודקס מסיימים את הלילה ביחד במיטה, ואיתן הוא היחיד שעולה על זה. רייצ'ל, נאמנה לאופייה ולדרכה, מתייסרת, מאוהבת, לא רוצה לפגוע בחברתה וכן רוצה שדקס יבחר בה. דקס היפיוף, ילד של אמא שבסתר לבו רוצה בכלל להיות מורה, אוהב את רייצ'ל אבל מפחד לעשות את מה שהוא באמת רוצה, כלומר מפחד מדרסי, ועוד יותר - מאבא שלו. איתן, שתיכף יהיה סופר (נפש אמן, מה שמסביר את רגישותו), לוחץ על רייצ'ל להפסיק להיות קורבן וסמרטוט של דרסי ולהתחיל לעמוד על שלה.


בין שורה של סופי שבוע קבוצתיים מביכים בהאמפטונס (אמרנו שהחתן, לא חשוב של מי, עשיר), מפגשים חטופים וסודיים במנהטן והרבה פטפוטים תוך נשנוש ג'אנק פוד (תאמינו אתם שכל הרזים האלה מתקיימים על דיאטה קבועה של צ'יפס וקולה), רייצ'ל מתוודה באוזני דקס, דקס מתוודה באוזניה אבל מתקשה לפעול, איתן נוסע ללונדון, דרסי מגלה לרייצ'ל שבגדה קלות בדקס, רייצ'ל מבריזה לדרסי בסידורי חתונה ונמלטת ללונדון, איתן מתוודה באוזני רייצ'ל - ואת הסוף, איך הפלונטר נפתר, לא נגלה כמובן, לטובת מי שילכו לראות. כאמור, לא מעט סיטואציות שבלוניות ואוויליות יש בסרט, שמחזק את הטענה הפסיכולוגית על כך שגיל ההתבגרות היום נמשך לבטח עד גיל 30. זהו גילם של הגיבורים, שרוב הזמן מתנהגים כמו מתבגרים אוויליים הלכודים בגוף של מבוגרים, בין אם זו דרסי המקפצת, מצחקקת, מצטווחת ובאופן כללי מתייחסת לכול כאל משחק, מרקוס החבר הכי טוב של דקס שמדבר כמו ילד עם אוצר מילים מוגבל, מתלבש בהתאם ומתנייד על סקייטבורד רוב הזמן, או החבורה כולה, המתעסקת בעיקר בשאלות הרות גורל כמו איפה יבלו בסוף השבוע הקרוב, באיזה בר ישתכרו ומי ישן עם מי באיזה חדר. קומדיות רומנטיות בדרך כלל אינן מתבססות על תסריט רב עומק והגות אלא על עלילה רבת טעויות וכוכבים רבי חן וכריזמה, או כאלה שכימיה קולנועית ביניהם יוצרת ניצוצות שמשמחים את הקהל. על הטריטוריה הזו, שבעבר מלכו בה מג ריאן וסנדרה בולוק, השתלטו בשנים האחרונות קתרין הייגל וקייט הדסון, בתה של גולדי הון, שגם היא בצעירותה הפליאה ב'זאנר ("פרח הקקטוס", "תרגיל לבלשית מתחילה"). הדסון, שיש לה כבר קילומטרג' של קומדיות רומנטיות ("המרוץ לזהב", "מלחמת הכלות", "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים") היא הכוכבת שאמורה למשוך את הקהל אל "ארוס בהשאלה", למרות שטכנית היא בעצם אינה בעלת התפקיד הראשי הפעם. הדסון מגלמת את דרסי, הכלה השתלטנית, שרוב הזמן לא לגמרי ברור מה בדיוק מקסים בה את כל סובביה השפוטים לה, כי היא די עושה רושם של עוד בלונדה מטופשת, שמתמחה ברוח וצלצולים קצת מעצבנים. הכוכבת האמיתית של הסיפור ושל הסרט היא רייצ'ל המתקתקה והחסודה, אותה מגלמת ג'ניפר גודווין, שחקנית לא ממש מוכרת (הקרדיט הכי בולט שלה עד כה הוא השתתפות חוזרת בסדרה "אהבה גדולה"), שמזכירה את סאלי פילד הצעירה. גם קולין אגלספילד, עוד שחקן די אלמוני (קרדיט מרכזי: השתתפות באופרת הסבון "כל ילדי"), המגלם את דקס היפיוף המתייסר, מזכיר שחקן מוכר אחר, בעיקר כשהוא מבזיק חיוכים ביישניים - את טום קרוז הצעיר. ג'ון קרסינסקי, המגלם את איתן, אולי ייראה מוכר לאחדים, וזאת מתפקידו בגרסה האמריקנית של הסדרה "המשרד". כל הרביעייה הזו חביבה, אבל לא יותר מכך. גם החיבור בין דקס לרייצ'ל (שלא לדבר על זה בין דקס לדרסי), אינו מקפיץ שום פיוזים או מחולל ריאקציה כימית מדהימה. זה מה שיש.
שורה תחתונה:
קומדיה רומנטית סטנדרטית. רק אם אין בטלוויזיה שידור חוזר של "כשהארי פגש את סאלי".
"ארוס בהשאלה", קומדיה רומנטית אמריקנית. תסריט: ג'ני סניידר, על פי ספרה של אמילי גיפין; בימוי: לוק גרינפילד; משתתפים: קייט הדסון, ג'ניפר גודווין, ג'ון קרסינסקי, קולין אגלספילד ואחרים. אורך הסרט: 112 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ילדה מיותרת

ביקורת תיאטרון: גבירתי הנאווה

ביקורת ספר: שגיאות קטנות

ביקורת ספר: ואולי לא היו

ביקורת קולנוע: אמון

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות