ביקורת קולנוע: בסוד העניינים

"בסוד העניינים" מביא את סיפורו של פוליטיקאי - שר בריטי זוטר - ששאיפתו האמיתית האחת היא להיות בסוד העניינים. אילו עניינים? עדיף ברומו של עולם. תעזבו אותו מהמצוקות של מצביעיו, תשכחו מחקיקה או מהבעת עמדות אמיתית, שלא לדבר על גיבוש עמדות כאלה בכלל. מזכיר במשהו את השר הפיקטיבי פולישוק, מהסדרה החדה-מצחיקה-מצוינת שנשאה את שמו? הגיוני בהחלט. הם מאותו זן מטופש-מגוחך. "פולישוק" הוא הקרוב-רחוק מהלבנט של הפוליטיקאים הבריטים הבדיוניים מהסדרות הבריטיות הזכורות "כן, אדוני השר" ו"כן, אדוני ראש הממשלה", שהמשכן היה בסדרה "The Thick of it" של הבי.בי.סי, שעליה חתום הבימאי ארמנדו יאנוצ'י, החתום גם על הסרט "בסוד העניינים", שאותו הגדיר הוא עצמו כבן הדוד של הסדרה הטלוויזיונית ההיא. בדומה לה, גם הסרט הוא קומדיה שחורה מושחזת המצולמת בסגנון ריאליסטי ועוסקת בתככים ובמניפולציות של פוליטיקאים. הפעם לא רק בריטים, אלא בריטים ואמריקנים. יאנוצ'י עצמו סיפר בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" כי הבין שכך באמת מתנהלים העניינים כשקרא את הדיווחים על חוסר התפקוד בוושינגטון בהכנות למלחמה בעיראק ואיך נשאבה לתוכה בריטניה, בשלומיאליות של מי שהסתנוורו מהאמריקנים וגם נוצלו בידיהם. ה"פארסה" הזו, כדבריו, הייתה ההשראה לסרט, וזה בדיוק מה שמשכנע, מצחיק ומבהיל בו: שהפארסה הזו, הכה נאמנה למציאות, כנראה מאוד-מאוד דומה לאמת. זו גם הסיבה, לדברי היוצרים, שאפשרו לשחקנים לאלתר רבות במהלך הצילומים, והתסריט נכתב בעצם תוך כדי הצילומים. כך, לדברי יאנוצ'י, מתנהלים גם פוליטיקאים - וכמה שגם זה נראה ונשמע אמיתי בסרט, שלו היה דובר עברית היה נשמע לקוח ישר מאיזה יומן חדשות. מעשה בשר כלומניק לענייני שום דבר שבהיסח הדעת פולט פליטת פה אומללה בענייני מלחמה במזרח התיכון. בעוד הוא מגמגם את דרכו בניסיון לתקן את דבריו מעוררי הסערה (דבריו הוצאו מהקשרם, כמובן), יש מי שקופץ מיד על המציאה כמוצא שלל רב לקידום עמדותיו שלו.


בזכות השטות שפלט הוא מוזמן לדיון של ועדה חשובה שבה מתארחת גם המשנה לשר החוץ האמריקני וחבר עוזריה, על תקן של עציץ. אלא שגם הפוליטיקאית האמריקנית מזהה בשר הקטן - תרתי משמע - כלי משחק יעיל בקרב הפוליטי שהיא עצמה מנהלת. וכך, מבלי שכלל התכוון לכך (וגם לא לשטות הבאה שהוא פולט בניסיון לתקן את הראשונה), מוצא עצמו השר הזוטר מוזמן לישיבה חשובה בוושינגטון ויוצא יחד עם עוזרו הצעיר ומוכה הסנוורים לבירה האמריקנית. אם מגרש המשחקים הפוליטי הבריטי היה גדול עליו בעשרה מספרים, באמריקני הוא בכלל לא מזהה מי נגד מי. העיקר שיש מיני-בר חינם בחדר והסעה בלימוזינה. המשנה לשר החוץ האמריקנית מתגוששת עם תת מזכיר אחר והיועץ הצבאי לוחם לבלי חת בכול, וכולם מחפשים את דרכם לוועדה החשובה באמת, זו שתחרוץ את גורל המלחמה ואשר מסתתרת חבויה, כיאה לעניין כה חשאי, אי שם בין שורה של ועדות בעלות שמות סתומים וסתמיים. בין כל אלה ישנם גם כל העוזרים והמתמחים, שמתמחים לא מעט גם בליקוק ישבנים כאמצעי למטרה הנשגבת - להיות העוזר הבכיר לשר בכיר. לצדם ומולם מתנהלת עדת היועצים התקשורתיים והדוברים, האישיים והמשרדיים, אלה ששולטים שלטון ללא מצרים בפוליטיקאים שלהם. זוכרים את הדובר ב"פולישוק"? תכפילו את רשעותו, תחמנותו וניבולי הפה שלו פי כמה ותהיו מוכנים למפגש עם דמותו של מלקולם טאקר (בגילומו של פיטר קפלדי), ראש אגף התקשורת במשרד ראש הממשלה הבריטי. חובבי החיטוט בקרבי התככים הפוליטיים יתמוגגו מהסרט, וכך גם חובבי הומור בריטי שחור ומושחז, מי שאהבו את הסדרות הבריטיות שהזכרנו ואת "פולישוק" הישראלית. זה סרט מילולי מאוד, האקשן כולו מתחולל בהתנצחויות המילוליות, בהתקפות, הקנטות, שנינויות, תרגילים מלוכלכים שעושה כל צד לשני בעזרת מילים (כולל כאלה שמשנים בתוך דוחות רשמיים), בניבולי פה, לעג ושלל הברקות. כל יציאה מריכוז ולו לדקה היא הפסד של משהו ברצף המילולי של העלילה. ומכאן אולי נובעת חולשתו של הסרט, שגדוש ועמוס מדי במשפטי מחץ: הוא עשיר מדי במלל וקצת דל מדי באקשן. וזו בעיה כשמדובר בסרט, בעיקר סרט קולנוע ולא סרט טלוויזיה. שני פרצופים מוכרים מסדרות טלוויזיה אמריקניות מבליחים כאן, שונים מאוד מכפי שהכרנו אותם. ג'יימס גנדולפיני, טוני סופרנו הזכור לשמצה מופלאה, מגלם את היועץ הצבאי הפטריוט. בהגדרתו הוא אמנם רחוק מאוד מהמאפיונר ההוא, אבל במהותו כתככן ומניפולטור הוא לא כל כך שונה ממנו. מימי קנדי המגלמת את קרן קלארק, המשנה לשר החוץ, פוליטיקאית תככנית כשלעצמה אבל גם בעלת עיקרון אחד או שניים (לא בהכרח יתרון בשדה הפוליטי), הייתה בגלגולה הטלוויזיוני בעבר שונה לגמרי מהאישה החזקה שהיא כאן - היא הייתה אבי, אמה הביטניקית נוטפת הדבש של דארמה ב"דארמה וגרג".
שורה תחתונה:
סרט חובה לחובבי תככים פוליטיים ותקשורתיים והומור בריטי מושחז.
"בסוד העניינים", קומדיה בריטית. תסריט: ג'ס ארמסטרונג, סיימון בלקוול, טוני ראש; בימוי: ארמנדו ואנוצ'י; מפיקים: קווין לאודר, אדם טנדי. משתתפים: ג'יימס גנדולפיני, פיטר קפלדי, טום הולנדר, מימי קנדי, ג'ינה מק'קי, כריס אדיסון ואחרים. 106 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מסתרי פיטסברג

ביקורת ספר: תש"ח

ביקורת קולנוע: דייט לילי

מיץ' אלבום: ההספד שהוביל לספר

ביקורת קולנוע: אמהות וילדים