ביקורת קולנוע: קר עד העצם

יש כמה קווי דמיון בין הסרט "קר עד העצם" לבין "מטען הכאב", הזוכה הגדול באוסקר בשנה שעברה: שניהם סרטים עצמאיים, קטנים במונחי תעשיית הקולנוע האמריקנית, שעוסקים בריאליזם מפוכח וכואב בפיסות חיים אמריקניות קשות, אשר הופקו ובוימו בידי נשים, בתקציב זעום במושגים הוליוודיים (15 מיליון דולר ל"מטען הכאב", שני מיליון דולר בלבד ל"קר עד העצם"), ולוהקו בשחקנים לא מוכרים. זאת ועוד: שניהם סרטים משובחים שהצטיינו גם במשחק מעולה, וזכו בשלל מועמדויות לאוסקר. אלא שבעוד "מטען הכאב" הצליח לעשות את הלא ייאמן בשנה שעברה ולזכות בשישה פרסי אוסקר וביניהם החשובים מכול (סרט ובימוי), "קר עד העצם" לא קיבל אפילו פרס אחד. וחבל. "קר עד העצם" מתרחש בדרום ארצות הברית, אי שם במיזורי, בלב הרי האוזרק, במקום שבו שולטים עוני, עזובה וסמים שהורסים אנשים ומפוררים את חייהם לאבק של קיום מחפיר. גיבורת הסיפור היא רי דולי, נערה בת 17, המטפלת בשני אחיה הקטנים ובאמה חולת הנפש וחסרת הישע. אביה ג'סופ, סוחר ויצרן קריסטל מת', יוצא ונכנס לכלא, ובעיקר נעדר. חלומה הגדול הוא להתגייס לצבא, ולא בגלל איזו שאיפה מיליטריסטית חבויה, אלא מפני ששמעה כי מתגייסים זכאים למענק של כמה אלפי דולרים, שעליו היא בונה כדי לקיים את משפחתה. כאילו לא די במציאות העגומה של עוני מרוד ודחק שלא דומים בשום דבר למציאות המוכרת בדרך כלל של בני נוער באמריקה, מודיע השריף לרי כי ככל הנראה תפונה המשפחה מביתה בתוך ימים, כי האב מסר את שטר הבעלות עליו כעירבון לשחרורו על תנאי. אם לא יופיע למשפטו הצפוי במועד, יעוקל הבית מיד. וכל הסימנים מעידים כי הוא לא יתייצב. רי מחליטה למצוא את אביה - חי או מת - כדי למנוע את זריקת המשפחה מהבית אל הכלום, משימה כמעט בלתי אפשרית במקום ובמציאות שבהם היא חיה, של חמולות, משפחתיות ותככים. דודה, אחי אביה, מסרב תחילה לעזור לה ואף מזהיר אותה. בכלל, הכול מזהירים אותה לבל תתערב בעניינים לא לה. אבל רי אינה מוותרת ואינה נרתעת, גם לא כשדלתות נטרקות בפניה, כשהיא נאלצת לצוד סנאים כדי להאכיל את אחיה וכשהיא חוטפת מכות. בסופו של דבר מתרצה דודה טירדרופ (דמעה; כמה אירוני), ומספר לה כי ככל הנראה מסר אביה מידע על עסקי הסמים של שלל הקרובים-שכנים לרשויות החוק ומשום כך נרצח. רי נחושה למצוא עדות למות אביה שיהיה בה די כדי להסיר את איום פינוי המשפחה מהבית. מי שמסייעות לה ברגע האמת הן מי שהתנכלו לה אולי יותר מכל לאורך הדרך - הנשים שעם וליד המנהיג המקומי של עסקי הסמים. בלילה אפל במיוחד הן לוקחות אותה בחשאי ובלי הסברים להשיג הוכחות - מבעיתות - למותו, כדי להציג לרשויות. היא מצליחה להציל את הבית, לאפשר למשפחה להמשיך ולהיאחז בעליבות הנוראה אך המוכרת.


"קר עד העצם" הוא סרט מעיק, סיפור קשה ועצוב שהאותנטיות הרבה שבה הוא מוצג (הכוכבת, ג'ניפר לורנס, באמת מבצעת בסרט פשיטת עור של סנאי, חטיבת עצים, ריצות במעלה הרים וכן הלאה מטלות פיזיות קשות) רק מעצימה את החוויה. זהו מקרה קלאסי של סרט נורא-מצוין - סרט עשוי מצוין, שעוסק בסיפור נורא. כמו "מטען הכאב" שעסק במציאות האיומה של יחידה אמריקנית לסילוק פצצות בעיראק, כך גם "קר עד העצם" מציג מציאות חיים מזעזעת, של עליבות ועלובי חיים באמצע אמריקה בת ימינו. משהו מאותה אימה ומועקה שיש בסרט היה גם ב"גברים במלכודת" המעולה משנת 1972, שסיפר על ארבעה חברים היוצאים למסע ראפטינג על נהר בג'ורג'יה ונקלעים למציאות מקומית מסויטת. אלא שב"קר עד העצם" הכול מועצם פי כמה וכמה ובעצם אין מוצא, כי גם מה שהוא בגדר פתרון לגיבורי העלילה, הוא עדיין מציאות מדכאת וחסרת תקווה. הרי האוזרק מצטלמים בסרט כמו מלכודת טבע, טבעת הרים זרועי בתים כעורים ומנוקדים בצמחייה בצבעים מאיימים (אין פה שום פסטורליה רגועה), שכולאת וחונקת את החיים בתוכה. הגיבורים, כולם כאמור שחקנים לא מוכרים (גם אלה שיש להם רקורד משחק ארוך הם מהסוג הלא כוכבי ולכן לא מוכר), עושים תפקידים צורבים ומרשימים. אין פה אף דמות "יפה", אפילו הגיבורה רי, בגילומה של לורנס בת ה-21 שהחלה את דרכה כנערה-דוגמנית, נראית בסרט לגמרי כאחת האדם, נערת טבע קשוחה, מחוספסת, לא מושלמת, מרושלת ומוזנחת. שני הילדים המגלמים את אחיה הקטנים מכמירי לב בעצב התהומי הנשקף מעיניהם, משתיקותיהם ומחיוכיהם הקטנים. ג'ון הוקס כדוד המנוכר-קשוח, שצורך סמים וסיגריות באותה אגביות מיואשת ולאה ומתקרב בקוצניות מגושמת לאחייניתו, מפגין נוכחות ששורטת את הלב ואת המסך. ומרשימה מכולם היא לורנס הצעירה כרי, בהפגנת משחק מרהיבה, משכנעת, מאופקת, מסוגרת, נוגעת ופוצעת בעוצמותיה וביכולותיה. לו היה צדק באימפריית האוסקר, לורנס הייתה זוכה בפרס השחקנית שבהחלט הגיע לה (ודאי וודאי הרבה יותר מאשר לנטלי פורטמן החיוורת-נוירוטית ב"ברבור שחור"). לעומת האוסקרים שלא קיבל, הסרט כן זכה בשלל פרסים אחרים, ביניהם הפרס הגדול בפסטיבל סנדאנס האחרון. יש להניח שהעובדה כי הסרט עוסק בצורה ריאליסטית במציאות כעורה, מהסוג שרבים לא ששים להישיר אליה מבט, הרתיעה ומרתיעה אנשים ממנו, וזה המקום לומר כי מי שמחפש סרט מבדר - זה לא הסרט בשבילו. מי שרוצה לראות קולנוע עשוי ומשוחק היטב, סרט שפוקח עיניים למציאות אחרת ומעורר מחשבות, גם אם מעיקות, שיזדרז וילך. יש להניח כי בשל הנושא ה"לא סקסי" לא יהיו לסרט חיי מסך ארוכים מדי בבתי הקולנוע.
שורה תחתונה:
סרט משובח, משחק מעולה, סיפור מזעזע ומעיק.
"קר עד העצם", דרמה אמריקנית. תסריט: דברה גרניק, אן רוסליני, מבוסס על ספרו של דניאל וורדל; בימוי: דברה גרניק; צילום: מייקל מקדונו; עריכה: אפונסו גונצ'לבס; הפקה: אן רוסליני, אליקס מדיגן; מוזיקה: דיקון הינצ'ליף. משתתפים: ג'ניפר לורנס, ג'ון הוקס, גארט דילהאנט, לורן סוויטסטר ואחרים. אורך הסרט: 100 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ההודאה

אופרה: ליידי מקבת ממצנסק

ביקורת תיאטרון: המסיבה של אביגיל

ביקורת קולנוע: אומץ אמיתי

ביקורת תיאטרון: מנדרגולה

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות