ביקורת תיאטרון: זהר

"זהר", הפעם בגרסת משה קפטן - שהוא גם הבמאי - ודפנה אנגל, לפי סיפורו של אמנון ארגוב, אחיו של זהר, הוא עוד ניסיון לתרגם את סיפורו הטרגי האמיתי של אליל הזמר המזרחי שהרטיט אוזניים ולבבות לשפת התיאטרון, הפעם למחזמר. מדויק יותר לכנות את מה שמועלה על בימת הקאמרי כמחזה עם שירים מאשר מחזמר, הפקה ממשפחת "סיגל" (שגם הוא מבוסס על סיפור אמיתי, של אריס סאן ועליזה עזיקרי) ודומיהם, מחזה שהסיפור שבו - בין אם דמיוני לחלוטין או מבוסס על סיפור אמיתי - נארג סביב שירים מוכרים ואהודים מאוד, בעלי מכנה משותף (היוצר, כמו ב"מיקה שלי", או הדמות שבמרכז הסיפור, כמו ב"מייק" למשל). זו לא פעם ראשונה שיוצרים מתמודדים בשדה האמנות עם סיפור חייו של זהר ארגוב. שמואל הספרי כתב את "המלך" שעלה בבית ליסין ב-1992, אמיר בן דוד ומשה זונדר חתומים על הסרט "זהר" שיצא ב-1993. קפטן ואנגל מקפידים להדגיש בתוכנייה כי הגרסה שלהם איננה מחזה דוקומנטרי וכי היא נאמנה רק בחלקה לסיפור האמיתי. יש בגרסה שלהם, לדבריהם, ערוב של דמיון ומציאות, סצנות שלא היו ולא נבראו לצד קווי עלילה שנשענו על הסיפור האמיתי, דמויות בדיוניות לצד כאלה שנקראות בשמותיהן האמיתיים. וכל זה - כהגדרת כוונות ומצב, ממש בסדר גמור, מקובל וקביל במתחם האמנותי, שבו חרות היצירה והיוצרים היא כוח מניע וקובע.


הבעיה היא בתוצאה. למרות ההגדרה, זה כאמור לא מחזמר ממש, אלא אם כן מישהו רוצה לטעון שכל מחזה על זמר שמשובצים בו להיטים שלו הוא מחזמר. כמחזה, זהו מחזה חלש וחסר חן, תפור ברישול, פלקטי ומאוכלס בדמויות בעובי דיקט (שמגולמות ברובן בהתאם). וכהצגה - זו ארוזה בתפאורה עם לוק מחופף ובתלבושות שבמקום קריצה חיננית לבגדים בסטייל שפג תוקפו, הן נראות כמו סתם בגדים ישנים שמישהו מצא במקרה בארון נשכח. אלמלא הכוכב שלה, אפשר היה לתייק את "זהר" כעוד הפקה דלילה ודי סתמית, הנשענת בכבדות על להיטים אהובים, הפעם מהז'אנר המזרחי. אבל זהו, שיש לה כוכב: דן שפירא, שמצליח להפנט ולכבוש אף על פי ולמרות הכול. שפירא הצעיר כבר הוכיח לא אחת בהפקות קודמות שהוא שחקן נהדר שגם יודע לשיר נפלא. שוב ושוב הוא מוכיח שהוא לא רק מוכשר, אלא גם רבגוני, ממש-ממש לא שבוי בטייפ-קאסט אחד ויחיד. אז אחרי שהפליא לעשות את מייק ברנט האגדי ב"מייק", הוא עושה עכשיו קסם מזרחי ומקסים באותה מידה של טבעיות כזהר ארגוב ב"זהר". מדובר אמנם בסיפורים טרגיים של שני זמרים, אבל שניים ששונים מאוד זה מזה בסגנון שירה, הגשה ובכלל, שבאמת צריך המון יכולת וכישרון כדי לגלם ולשיר באופן כובש ומשכנע את שניהם. לשפירא, כאמור, יש את זה. הוא מצליח להפיח חיים של ממש בדמות של זהר, לעשות כבוד למקור מבלי להיות חקיין, להרים את הגג ואת הקהל בשירה שלו ולגרום ליושבים באולם להיכבש ולהתאהב בו.
שורה תחתונה:
אם יש סיבה ללכת לראות את "זהר", דן שפירא הוא הסיבה. סיבה ראויה.
"זהר", התיאטרון הקאמרי, בשיתוף מתנ"ס שדרות. מאת: משה קפטן ודפנה אנגל על פי סיפורו של אמנון ארגוב. בימוי: משה קפטן; ניהול מוזיקלי: חגי אלקיים; תפאורה: זאב לוי; תאורה: אורי מורג; תלבושות: יובל כספין; וידאוארט: אוהד לויטן Levitan Visuals; הדרכה קולית: דוקי עצמון; מפיק: אבי גז. משתתפים: דן שפירא, אלינור אהרון בן-אבי; שי אגוזי, יואב לוי, שלמה וישינסקי, אילנה באואר, אסף גולדשטיין, ארז כהנא, יעל בדש, ליאור רוכמן, אורטל חאיק, אלברט אלחרט ואחרים. נגנים: חגי אלקיים/ שחר גלזר, נתי אוחנה, מאיר שטרית, צחי תורג'מן. משך ההצגה: כשעתיים ו-15 דקות, כולל הפסקה

עוד על תרבות ובידור:

קלאסי: פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון

ביקורת תיאטרון: מונוגמיה

ביקורת ספר: הבת האפלה

ביקורת תיאטרון: שיץ

ביקורת ספר: שחור וכחול

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות