ביקורת תיאטרון: מסיבת יום הולדת

אנסמבל עבודת תיאטרון החדש, שחברו בו יחדיו יוצרי תיאטרון בלב, בנשמה ובקילומטרז' המקצועי, מצהיר על עצמו כי יעלה את עבודותיו באולם קטן שיאפשר אינטימיות בין הקהל לבמה, שהרפרטואר שלו יורכב בעיקר מ"יצירות מופת מודרניות או מגרסאות מודרניות ליצירות קלאסיות" וכי כל הפקה תועלה למספר מוגבל של הופעות, 20-25 בלבד. ההפקה הראשונה שמעלה האנסמבל, "מסיבת יום הולדת" של הרולד פינטר, זוכה פרס נובל לספרות, עומדת בכל הקריטריונים שהציב לעצמו האנסמבל החדש ויותר מכך - זו פשוט הפקה מענגת, תיאטרון טוב כמו שתיאטרון טוב צריך להיות. מדובר בסיפור שמתרחש בבית הארחה כפרי קטן בעיירה אנגלית שכוחת אל על חוף הים. רק אורח אחד מתגורר במקום, זה כשנה, סטנלי וובר, פסנתרן לשעבר, תימהוני, מסוגר ומתבודד. בעלת המקום המזדקנת והמשועממת מפלרטטת איתו בקביעות. בעלה, האחראי על כיסאות הנוח על שפת הים, אדיש כלפיה, כלפיו וכלפי החיים בכלל. יום אחד מגיעים למקום שני זרים,- האחד יהודי והשני אירי, גברים מסתוריים בעלי גינונים מאפיונריים, אשר מאשימים את סטנלי בהאשמות חמורות שונות ועלומות, החל בבגידה שפשרה לא ברור וכלה בבריחה - לא ידוע ממי או ממה. השניים בוחרים להביא את העימות עם סטנלי לשיאו דווקא בערב שבו חוגגת לו מג, בעלת בית ההארחה, מסיבת יום הולדת. היא אפילו הזמינה לאירוע את ידידתה-שכנתה הצעירה לולו. מה שמתחיל כמסיבה נהפך לשדה קרב אנושי זרוע פגיעות ונפגעים, שבסופו מובס סטנלי לחלוטין ומקבל עליו את כל ההאשמות שהוטחו בו. רבקה משולח יצרה גרסה עברית חדשה למחזה המוגדר כ"קומדיית אימה", גרסה שמדברת כאן ועכשיו ובכל זאת נטועה היטב בנוף אנושי אפוף אווירה אנגלית כפרית, תלושה משהו, של אמצע המאה העשרים. עודד קוטלר ביים במיומנות ובדייקנות אמנותית את מחול החרבות האנושי המתחולל על הבמה, מחול שראשיתו בטנגו אינטימי אחד הזולג אל משנהו, נהפך להתגוששות, לסדרת קרבות ולמאבק שמוכרע חד-משמעית, אשר בסופו חוזרים הגיבורים לטופף בצעדים קטנים, אינטימיים, מוכרים-זהירים. החלל - של האנגר גשר - אכן קטן ואינטימי, והבמה נוגעת באולם, אבל יותר מכך ? השחקנים, שמעניקים כל אחד בדמותו וכולם ביחד ביצוע מבריק למחזה השנון, הטעון, המרתק והחכם הזה, הם שנוגעים בקהל. כולם מצוינים - נינה קוטלר מעצבת לולו מלאת חיים, גם אם אלה בסך הכול חיים קטנים שזוהרם כזוהר הוורוד-בזוקה המדומה של שמלת המסיבה שלה. גדליה בסר כפיטי, בעלה של מג והבעלים של בית ההארחה, הוא התגלמות האיש המעוך בחייו, שרק רוצה שקט.


יואב הייט כמק'ן, החוקר האירי הגברתן, שרירנו של גולדברג - אם תרצו, "המוח" - הוא התגלמות של אלימות עצורה המתחלפת בהססנות, בבלבול ובחוסר ביטחון של אדם שלעולם לא יהיה עצמאי באמת, חזק באמת, ראש גדול. מיקי לאון כסטנלי האבוד, האובד והקורס עד אובדן, מיוסר ומייסר בעוצמה נוגעת ללב. דב'לה גליקמן משתחל כזיקית לדמותו של גולדברג, החוקר חסר המעצורים והרחמים, המניפולאטור רב החן, השקרן הכריזמטי, האיש האפל והכובש. הוא רב פנים, רב פרצופים, מושך ומפחיד, רגע מוטרף ורגע שפוי, רגע מסחרר הכול לפסגת הפחד ורגע נוטף נופת צופים בתפקיד שכאילו נתפר בדיוק למידותיו. מבריקה במיוחד לאורה ריבלין כמג, בעלת בית ההארחה המזדקנת, שחוגגת כל ניואנס, כל הבעה וזקירת גבה, כל מחווה שנהפכת תחת ידה הבוחשת בהיסח הדעת בקומבינזון שמוט, חופנת קורנפלס לקערית או חובשת כובע מגוחך, לקריקטורה אנושית מופלאה. קוטלר הצליח להפיק משחקניו את המיטב, להדריך אותם בקצב הנכון של הטקסט הפינטרי המתנגן כאן. התוצאה היא דיאלוגים מהירים, אך לעולם לא נחפזים, טיימינג מדויק בפינג-פונג מילולי מורכב ומרתק, שנשמע כולו טבעי, אותנטי ונכון. אין רגע דל, ובתוך כך יש תחושה של איזון נכון שנשמר כל העת. תענוג להקשיב לתוכן ולהגשה, מרתק לעקוב אחר המתרחש. ומה שאולי מוכיח יותר מכל את הקסם המתחולל על הבמה הוא העובדה שהמחזה משעשע, נוגע, מעורר מחשבה, אמפתיה, עניין והזדהות - וממש לא משנה מה באמת טיבה של הבגידה שבה נאשם סטנלי ואם אכן הייתה, ומיהם באמת חוקריו. הכול פשוט אנושי להפליא. שורה תחתונה: "מסיבת יום הולדת" אכן מספקת סיבה למסיבה של תיאטרון מעולה.
"מסיבת יום הולדת", אנסמבל עבודת תיאטרון בהאנגר תיאטרון גשר. מאת: הרולד פינטר; תרגום: רבקה משולח; בימוי: עודד קוטלר; תפאורה: דניאלה מור; תלבושות: כנרת טופז; תאורה: שולי זיו; מוזיקה: שאול בסר. משתתפים: מיקי לאון, לאורה ריבלין, דבל'ה גליקמן, גדליה בסר, יואב הייט, נינה קוטלר. משך ההצגה: 90 דקות ללא הפסקה

עוד על תרבות ובידור:

השולחן: עבודת כיתה

ביקורת ספר: וודקה ולחם

ביקורת ספר: לנצח את מלאך המוות

ביקורת תיאטרון: נפגעי חרדה

ביקורת ספר: סוף שבוע אחד

ביקורת קולנוע: הזדמנות שנייה