ביקורת תיאטרון: מעגל הגיר הקווקזי

"מעגל הגיר הקווקזי" בגלגולו הבימתי הנוכחי בתיאטרון הקאמרי (בתרגומה של רבקה משולח) הוא ההפקה השביעית העולה בישראל למחזה שנחשב לקלאסיקה של ברטולד ברכט. תיאטרון חיפה העלה ב-1962 את ההפקה הראשונה (בתרגומו של נתן זך), עם זהרירה חריפאי בתפקיד גרושה וחיים טופול בתפקיד אצדק. טופול חזר כעבור 30 שנה, ב-1992, לאותו תפקיד באותו תיאטרון (חיפה) והפקה (משוחזרת), כשענת יחיאלי מגלמת את גרושה מולו. התיאטרון הקאמרי העלה לראשונה את "מעגל הגיר" ב-1983, עם ג'יטה מונטה ואבנר חזקיהו בתפקידים הראשיים. תיאטרון הבימה העלה את המחזה ב-1987 בכיכובם של יונה אליאן ויוסי בנאי ושוב ב-1999 (לראשונה בתרגום משולח), בביצוע קבוצת הצעירים של התיאטרון, עם דוית גביש ויוסי עיני בתפקידים הראשיים. תיאטרון הספרייה העלה את המחזה ב-1996, עם אלון דהן וליז שוורץ. גם אודי בן משה, במאי ההפקה הנוכחית, בעצם כבר העלה פעם את המחזה, אפילו עם המוזיקה שכתבה לה קרן פלס, אבל במסגרת בית הספר התיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב. בן משה ופלס הם זוג תיאטרוני מצליח ועטור פרסים בשנים האחרונות, וחתומים על ארבע הצגות קודמות, שתיים בחאן ושתיים בקאמרי. הפרשנות המשותפת של השניים את ברכט הופכת את "מעגל הגיר הקווקזי" בגלגולו הנוכחי בעצם לשואו שלהם, שואו שבמקרה הזה מאפיל על המחזה של ברכט. זה מוזיקלי מאוד, צבעוני מאוד, אנרגטי מאוד וקל לעיכול, אבל לא כל כך המחזה הטעון של ברכט. במידה רבה, רבה מדי לטעמי, מזכירה ההפקה מחזה אחר של ברכט שבו שיתפו השניים פעולה בקאמרי, "הנפש הטובה מסצ'ואן". אלא שדומה כי כל מה שעבד שם מצוין והלם את המחזה כמו כפפה חדשה, הופך כאן את ההצגה בעיקר למין מהתלה קלילה. שלמה בראבא, כוכב ההצגה, הוא קומיקאי מחונן שמשתלט על כל במה, גם זו של "מעגל הגיר". יותר משהוא אצדק, אצדק נהפך לבראבא, וד"ש ליאצק. הוא שועט על הבמה, מקפץ על כס המשפט, דוהר בין טקסטים - מקוריים ומאולתרים - מצחיק בלי הפוגה ובלי מאמץ, חד מחשבה, מהיר לשון וקל תנועה בקיצור - זה המופע של בראבא.


בקרנבל הצבעוני שיצר בן משה יושבים השחקנים משני צדי הבמה שנמשכת לעומק, וכך גם הנגנים. שם הם מחליפים בגדים ואביזרים ומשם מזנקים לשלל תפקידים שונים שעושים חברי הלהקה, שהיא אנרגטית ומגובשת וחבריה כולם שרים היטב - כל אחד לחוד (ראויה לציון מיוחד מיטל כרמלי) וכולם ביחד. בין תפקידיהם גם ציור התפאורה על הרצפה ועל הקיר האחורי באותו גימיק חביב גם אם לא מקורי (ע"ע "יאקיש ופופצ'ה" בגשר, למשל), להפוך את השחקנים לציירים מיומנים לרגע וליצור תפאורה יש מאין (בעצם מגיר). סיפור המחזה (המבוסס על מחזה סיני בשם "מעגל הגיר") מתרחש בגיאורגיה הפיאודלית (יש גם בדיחת גרוזינים), שבה נרצח המושל בהפיכה מקומית. אשתו החומרנית נמלטת מהעיר ומפקירה מאחור את בנה התינוק (לטובת כמה בגדים). גרושה, משרתת מטבח פשוטה שמאוהבת בחייל היוצא לקרב, מרחמת על הילד, לוקחת אותו איתה ונמלטת להרים, לבית אחיה. בלית ברירה - כדי להגן על הילד ועל כבודו - היא נישאת ומגדלת אותו כאם. בינתיים, במהלך המהפכה, מתמנה אצדק, לץ ואלכוהוליסט, לשופט. הוא לוקח שוחד בלי בושה ונהנה מכל רגע של בלגן שהוא עושה. מקץ שנים אחדות נקראת גרושה לעמוד בפניו למשפט מול אמו הביולוגית של הילד, התובעת אותו בחזרה כדי לזכות באמצעותו בירושה. אצדק עורך מעין משפט שלמה בין הנשים, כשהוא נעזר במעגל גיר שבו הוא מציב את הילד כדי לקבוע מי האם האמיתית - ופוסק בניגוד לכללי מבחן המעגל שקבע, ברוח ברכט. המחזה מעלה שאלות על צדק, משפט, מוסר ושוויון, או היעדרם, עניים מול עשירים, הורות, מעמדות וכן הלאה. כל אלה הופכים במידה רבה לשחקני משנה בקרנבל הגדול שמתרחש על הבמה, בעיקר כשבראבא בסביבה. וזה, מקשה במיוחד את גילום תפקידה של גרושה, הדמות הכי "סטרייטית" ודרמטית בהצגה, גם בגרסת העיבוד המשועשע. נטע גרטי כגרושה מפתיעה לטובה בשירתה, אבל לא מצליחה לרגש באמת, ולמרות שהיא מרימה קול וזועקת לא אחת, היא נעדרת עוצמה משכנעת. מפלס הדרמה הצטמצם בהפקה הזו ופינה מקום לשואו מוזיקלי, צבעוני, משתעשע ועתיר קריצות עכשוויות (שימו לב לשיר של בראבא עם הקאסט, שיר השאלות "למה" שהתשובה עליהן היא "כי בלה-בלה-בלה", ושיאו בשאלה למה יש לנו שירים כל כך טובים וחיים כאלה מחורבנים, ולא להפך). ככזה - הוא מלוטש, מקצועני והרמוני.
שורה תחתונה:
ברכט בגרסת בראבא בקרנבל שמח, עם פסקול של קרן פלס.
"מעגל הגיר הקווקזי", התיאטרון הקאמרי. מאת: ברטולד ברכט; תרגום: רבקה משולח; בימוי: אודי בן משה; מוזיקה: קרן פלס; ניהול מוזיקלי: טל בלכרוביץ'; עיצוב במה: פרידה קלפהולץ-אברהמי; תלבושות: עפרה קונפינו; עיצוב סאונד: ליאור טבת; תאורה: רוני כהן; תנועה: שרון רשף; הדרכה קולית: רחל הוכמן. משתתפים: שלמה בראבא, נטע גרטי, אודי רוטשילד, יפתח אופיר, שרון דנון, ליאור זוהר, אנדריאה שוורץ, מיטל כרמלי, שלומי אברהם, חן אשרוב, רובי מוסקוביץ', דניאלה וירצר, נועם גיל-שוסטר עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: חוקי מוסקבה

ביקורת קולנוע: סולט

אל תיגע בזמיר: 50 שנה לספר

ביקורת תיאטרון: ולנטינו

מוזיאון ישראל המחודש: הצצה ראשונה