ביקורת תיאטרון: סטמפניו

אינני יודעת מה בדיוק הניע את עדנה מזי"א לכתוב דווקא עכשיו את המחזה "סטמפניו" בעקבות הנובלה של שלום עליכם, גם לא אחרי שצפיתי בהצגה (וקראתי את ה"הערה לעיבוד" של מזי"א בתוכנייה), אבל זה לא משנה, כי התוצאה בהחלט משובבת. מזי"א שכתבה גם ביימה, יחד עם יחזקאל לזרוב, שגם עשה את הכוריאוגרפיה וגם מככב, והתוצאה היא סיפור מומחז עם הרבה תנועה ומוזיקה, צבעוניות והומור, עם חוכמת חיים שנשזרת בקריצה, הצגה שהיא כל הזמן הצגה מודעת לעצמה ועם זאת מלאה אנושיות ורסיסי חיים אמיתיים. מעשה בסטמפניו, כנר מחונן ומנהיג חבורת כליזמרים שנעים מחתונה לשמחה, אשר נלכד בידי פריידל המעשית, הכופה עליו נישואים חסרי אהבה אך מרובי נוחות. סטמפניו, שהוא לא רק מוזיקאי מלהיב, אלא באופן כללי אישיות כריזמטית ומלהיבה, מתאהב באחרת, ברחל'ה היפה, שלמרבה התסבוכת נשואה לתלמיד חכם, מנשה-מנדל. זאת ועוד: הוריו של מנשה-מנדל, ובעיקר אמו דבוסי-מלכה, מעריצים את רחל'ה ועוטפים אותה בצמר גפן מכל עבר. דבוסי-מלכה, החותנת, אף מכנה את רחל'ה "נסיכה" ומתייחסת אליה בהתאם. לרחל'ה היפה, שכנגד רצונה נמשכת-מתאהבת במוזיקה של סטמפניו וכפועל יוצא מכך גם במוזיקאי המסעיר-סוער, יש חברה טובה ששמה אתל-חיה, שהיא כותל הווידויים שלה. אתל-חיה מצדה מתאהבת בבניומין, הרואה בעצמו איש העולם הגדול וחולם להגר לאמריקה. בניומין רואה באתל-חיה ידידה, אבל לא רואה ממטר את אהבתה; מנשה-מנדל שקוע בתורה ולא רואה שאשתו רחל'ה מתאהבת באחר; החותנת רואה הכול, אך חושבת שמוטב להעלים עין; סטמפניו רואה עתיד ורוד לו ולרחל'ה, בעיקר אחרי שפריידל מפילה ואין מה שלטעמו יכבול אותו אליה; אתל-חיה מאוהבת גם ברעיון האהבה, מנסה להעניק אהבה שאינה תלויה בדבר וסופה שהיא מתמוטטת; וסטמפניו, שבדרכו מאוהב גם הוא באהבה, מגלה-מוכיח שהחיים מאלצים גם רעיונות נשגבים לרדת לקרקע המציאות.


מזי"א ולזרוב בחרו להציג את המחזה כסיפור תיאטרוני - הבמה כמעט ריקה, הדמויות פונות לקהל, ההתרחשויות הן ריאליסטיות אבל עם קריצה, עם מודעות עצמית ברורה ובתיאטרליות מכוונת. הכליזמרים מנגנים בכלים דמיוניים, ובעצם יותר רוקדים את הכלים, באופן מאוד חינני. הדמויות כולן מתנועעות ורוקדות כחלק מהדיבור ומהאפיון שלהן, מעבר לתנועה עצמה. לזרוב הכוריאוגרף הצליח להפוך את קטעי התנועה והמחול לחלק זורם והולם של המחזה. הכוריאוגרפיה שלו אינה מוגזמת, היא לא גדולה מהחיים בסגנון מיוזיקל, היא מדויקת, מלאת הומור, מלוטשת ויפה, במיוחד בקטע המחול שלו עם רונה-לי שמעון כסטמפניו ורחל'ה הנכנעים לאהבתם. קטע קסום, קצת פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, קטע חלומי, שהולם את חלום האהבה שהשניים חולמים ומדגים את איכויות המחול הנהדרות של השניים. לזרוב בכלל שרמנטי, מגלם בדיוק את התכונות הכובשות של כל הסטמפניו-אים של העולם, אותם אמנים מלאים בעצמם, כריזמטיים, אגואיסטים וחסרי כישורי חיים אמיתיים. סביבו הלהקה כולה משובבת: אורלי זילברשץ כחותנת מהגיהנום אבל בהפוכה (נופת צופים) ואלון דהן כבעלה הסוגד לה הם זיווג מלא עסיסיות וצבע; עדנה בליליוס כפריידל מעצבת היטב את האישה הארצית, המעשית, הממולחת, שמראה לכל האמנים הרחפנים מאיפה הדג אתם יודעים מה; ונוגעת ללב מכולם - שגונבת את רגעי הריאליזם החדים מכול דווקא כשהיא לכאורה משוגעת - ליאת הרלב כאתל-חיה, החברה הכי טובה של כולם, זו שכולם רוצים תמיד לדבר איתה - בעיקר על עצמם.
שורה תחתונה:
משב רוח מענג, משעשע וצבעוני עם בונוס תרבותי באמצע החום הגדול
"סטמפניו", התיאטרון הקאמרי. מאת: עדנה מזי"א, בהשראת נובלה של שלום עליכם. בימוי: עדנה מזי"א, יחזקאל לזרוב; תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי; מוזיקה: אסף תלמודי; כוריאוגרפיה: יחזקאל לזרוב; תאורה: אבי יונה בואנו (במבי). משתתפים: יחזקאל לזרוב, אורלי זילברשץ, רונה-לי שמעון, ליאת הרלב, אלון דהן, עדנה בליליוס, ערן מור, יובל סגל, הילה עופר, מתן זרחיה, עודד דדי צדוק, אסף סלהוב. משך ההצגה: כשעה ו-30 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: צרות בגן עדן

ביקורת תיאטרון: המאהב

ביקורת ספר: עלילת הנישואים

ספר חדש: חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים

ביקורת תיאטרון: הילכו שניים יחדיו

ביקורת קולנוע: העולם מצחיק

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות