ביקורת תיאטרון: רומן בעבודה

אחרי שנים של עבודת אנסמבל סגור, צירף תיאטרון גשר לשורותיו בשנה האחרונה כמה שחקני חיזוק ידועים ואף מפתיעים. כל התיאטרונים עושים את זה (נתן דטנר ב"כנר על הגג" בקאמרי, אלי יצפאן ב"הזוג המוזר" בהבימה וכן הלאה) וגשר, ולו גם מסיבות לגמרי פרוזאיות, נדרש גם הוא לנקוט ביוזמה הזו כדי להמשיך ולהיות שחקן חשוב בזירה התיאטרונית. הבחירה באורנה בנאי ככוכבת המחזה "רומן בעבודה" מפתיעה - ועל כן גם מסקרנת ומעוררת ציפיות - כפליים, שכן בנאי, ללא ספק כוכבת טלוויזיה מושכת קהל וקומיקאית בעלת קבלות רבות ומגוונות, היא גם שחקנית (אפילו בוגרת ניסן נתיב בעברה) שזמן רב לא התייצבה על במת תיאטרון. חובבי תיאטרון אולי זוכרים אותה ב"אנשים קשים" וב"הסרפד של השכן" (הבימה), או ב"רווקים ורווקות" (הקאמרי), אבל מאז חלפו שנים ודומה שלימור ושות' האפילו על אלה ועיכבו אופציות להמשך.


עכשיו חוזרת בנאי לבמה, הפעם של גשר, תחת הדרכתם של יבגני אריה ולנה קריינדלין. ב"רומן בעבודה" היא (שוב, גם במחזות קודמים גילמה וריאציות על נשים כעורות ובודדות) מגלמת מנכ"לית קשוחה, קרה, מכוערת - לדעת הכפופים לה - ובודדה, שמנהלת ביד רמה את עובדי המכון לסטטיסטיקה, וביניהם גם אנטולי, העולה החדש-ישן מרוסיה, שנועל סנדלים עם גרביים ובאופן כללי נחבא אל הכלים. לאורך כל ההצגה מקפידה בנאי שלא לחרוג מגבולות דמותה של אילנה ארבל כפי שנבראה במחזה ועוצבה בידי הבמאים. היא עכברונת גמלונית שעוברת מהפך חיצוני (בהדרכת המזכירה), אשת ברזל שנשברת ובוכה ואפילו מתאהבת. אלא שמתחת להגדרות מצב אלה יש רק מעט מאוד, ולא באשמתם של בנאי או של מי מהשחקנים האחרים שעושים גם הם את המיטב במסגרת תפקידיהם. כל ההשתדלות וההקפדה, הביצועים החינניים (רוני בליץ הסימפתי בדמות רוח הרפאים שהיא המספר במחזה) ואפילו התפאורה המתכתית רבת ההמצאה והמעוף של מיכאל קרמנקו, לא מספיקים. זה פשוט לא זה.


שורש הבעיה נעוץ במחזה עצמו, ואולי בעיבוד שלו - אינני יודעת, אני לא מכירה את המקור שממנו עובד המחזה. בתוכנייה הוא מוגדר כ"קומדיה לירית", ודומה שהשילוב החטיא את שתי מטרותיו. התוצאה היא שהמחזה נופל בין הכיסאות, ולכן זה לא ממש זה. לפרקים ארוכים למדי זו לא ממש קומדיה, אלא יותר משהו מאזורי הדרמה שיש בה גם רגעים ומצבים קומיים או מחויכים. וככזו, היא די אנמית. הקטעים הליריים יותר, המהורהרים, קטעי ההתבוננות מהצד והשירה, נראים ונשמעים פעמים רבות מדי זרים למהלך הדברים, לא ממש נדבקים. אותו הדבר גם לגבי השימוש בטקסטים של אלתרמן, שזכו כאן ברובם ללחנים נוגים ולא קליטים שתובעים מטבעם תשומת לב למילים (מחווה חיובית כשלעצמה) ובכך בעיקר קוטעים את חוט העלילה, במקום לחזק אותה ולהעשיר אותה. עלילת היסוד עצמה, איך לומר, די בנאלית. ובהיעדר אלמנטים מחזקים - קומדיה פרועה, טקסטים שנונים, דרמה סוחטת דמעות וכן הלאה - היא נותרת חיוורת למדי וחלשלושה.
שורה תחתונה:
הרבה מאוד כישרון שמתבזבז בתוך תפאורה יפה במחזה חיוור.
"רומן בעבודה", תיאטרון גשר. עיבוד ישראלי מודרני: רועי חן, על פי אלדר רזנוב ואמיל ברגינסקי; בימוי: יבגני אריה ולנה קריינדלין; תפאורה: מיכאל קרמנקו; מוזיקה: אבי בנימין; תאורה: אבי יונה בואנו (במבי); תלבושות: אולגה דומובץ משתתפים: אורנה בנאי, גלעד קלטר, מיקי לאון, עדנה בליליוס, נועה קולר, רוני בליץ, מיכל ויינברג, דניאל צ'רניש, ויקטור סוקולוב

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: משפחה חמה

ביקורת ספר: קרקע לא מוכרת

ביקורת קולנוע: חייה הפרטיים של פיפה לי

ביקורת תיאטרון: הבדלה

ביקורת ספר: צל חיים