בנות המזל: כלייזמריות או לא להיות

יוסי בכינור, פייסי בתוף ומשה בחצוצרה? הכלhיזמרים, אותם נגנים נודדים שהופיעו בשמחות יהודיות במזרח אירופה, היו תמיד גברים. כיום, עם החזרה לחיק המוסיקה האתנית, גם מוסיקאיות נשים מגלות את הניגונים היהודיים המסורתיים ויתכן שלהקת הכליזמריות "מזל גירלז" (Mazl Girls), המורכבת מנשים (בנות 50 פלוס) שעברה באחרונה את טבילת האש הראשונה ב"פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי" בצפת, מסמנת טרנד חדש. 

 
באה שרון. צילום באדיבותה

מרד הנעורים - בגיל 66

"להופיע עם הכינור ככלייזמרית, זה מרד הנעורים שלי", מסבירה הכנרת הקלאסית הוותיקה באה (Bea) שרון בת ה-66, מקימת הלהקה, למה החליטה להמציא את עצמה מחדש. "כנגנית צעירה, כפו עלי את המוסיקה הקלאסית, שהיא מאוד כבדה. המשטר היה קשוח, המורים תובעניים, המבחנים מלחיצים. החיים בעולם המוסיקה הקלאסית לא קלים.

"אז נכון, אני מנגנת יפה, אבל אני מרגישה שאילפו אותי. אף אחד לא שאל מה אני רוצה להביע בנגינה, איזו מוסיקה אני אוהבת, באיזו מסגרת אני רוצה לנגן. ברגע שהתקבלתי לתזמורת רצינית עם תלוש משכורת ועתיד מסודר, לא עניין אף אחד שאני צוענייה בנפש".

באה נולדה ברומניה, בת יחידה להורים ניצולי שואה. סבתה הייתה מוסיקאית, אמה חלמה להיות פסנתרנית, אבל המלחמה קטעה את התוכניות ולכן כבר בגיל 4 וחצי, קיבלה באה הקטנה, כינור. "זה היה עבורם סוג של פיצוי", היא אומרת, "ומכיוון שראו שיש לי שמיעה מוסיקלית טובה, החליטו שצריך להתחיל". באה החלה ללמוד לנגן בצורה אינטנסיבית אצל מורים פרטיים וכשעלו ארצה, והיא בת 12, כבר הייתה כנרת מצטיינת, שזכתה למלגות מ"קרן שרת לאמנים צעירים" ולמדה אצל טובי המורים בהם הכנרת הנודעת אילונה פהר, אליה הייתה נוסעת אחת לשבוע באוטובוס לחולון, מבית המשפחה בחיפה.

אבל בעוד שהסביבה ראתה רק את ההישגים, היא חשה על בשרה גם את המחיר. "בגלל האימונים, לא יכולתי ללמוד בבית ספר רגיל", היא נזכרת. "למדתי באקסטרני והיה לי מאוד קשה להיות רחוקה מחברת ילדים. הייתי מנותקת, בהסגר בית".

באה שרון בגיל 19. הצילום באדיבותה

ניסית למחות?

"לא שאלו אותי. בתקופה ההיא ובמשפחה שלי, ילד לא היה אומר רוצה או לא רוצה. את מנגנת טוב, השקענו בך ואת ממשיכה להיות הכנרת הכי טובה שאפשר".

בדיעבד, את מודה להם?

"בגדול, אני לא חושבת שהיה שווה להקריב את הנעורים. נכון שבבגרותי זה נתן לי מקצוע, אבל נעורים לא היו לי. טוב שהיום אני יכולה לפצות את עצמי".

"התזמורת  היא מסגרת משעממת"

התזזית והדחף לעשייה בלתי פוסקת, כך עולה מהביוגרפיה של באה, היו טבועים בה וכנראה שלא נבעו רק מהחינוך ההישגי בבית. כבר בגיל 21, בזמן לימודיה כעתודאית באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, נישאה והביאה לעולם שני ילדים. בהמשך עשתה תואר שני באקדמיה וניגנה בין השאר בתזמורת הגדנ"ע, בתזמורת האקדמיה הקאמרית ולבסוף ככנרת ראשונה בתזמורת הסימפונית ירושלים של רשות השידור, במשך 35 שנה. 

 
באה שרון והכינור. צילום באדיבותה

באה לא הייתה רק כנרת תזמורת הירושלמית אלא שימשה במקביל גם כמנהלת פרסום ומדיה, כשהיא כותבת ומפיקה את הפרומואים והג'ינגלים שיביאו קהל לקונצרטים, תוך שהיא מגדלת את ילדיה, כמעט לבדה. "לבעלי היה משרד אדריכלים בתל אביב וגרנו בירושלים. רוב הזמן הוא לא היה בבית".

ולמרות זאת התעקשה לנסוע, כשבנה הבכור היה רק בן חצי שנה ולמרות מחאות מהבית, ללמוד למשך תקופה, הפקה ובימוי בבי. בי. סי באנגליה. בהמשך יצרה לעצמה בזכות כך קריירה נוספת, ככתבת לענייני תרבות בערוץ הראשון, למשך 15 שנה.

"בטלוויזיה, יכולתי להוציא קצת קיטור ולבטא את היצירתיות שלי", היא מספרת, "אחרת לא הייתי מחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים במסגרת משעממת כמו תזמורת, עם מקום הישיבה הקבוע שלך, עם המנצח הזועף תמיד. הייתי חייבת להישאר שם, בשביל הביטחון הכלכלי".

פנסיה, גירושים, מעבר לתל אביב ולהקה חדשה

להקת "מזל גירלז" בגרסה הקודמת. הצילום באדיבות באה שרון

לפני שבע שנים, בגיל 59, יצאה לפנסיה מוקדמת מהתזמורת ועוד קודם הספיקה להתגרש אחרי 30 שנות נישואים וחייה, כך היא אומרת, השתפרו פלאים. "גירושים יכולים להיות דבר חיובי, בעיקר כשמסגרת הנישואים בולמת לך את הקריירה". עוד סיבה לקורת רוח, הביא המעבר מירושלים, שם התגוררה בשל עבודתה בתזמורת, לתל אביב. "אני לא אוהבת את ירושלים ועם השנים אהבתי אותה פחות ופחות", היא מסבירה. "בתל אביב קניתי דירה, בול לפי הטעם שלי". 

בכל שנות עבודתה ככנרת מקצועית, ידעה, לדבריה, תמיד, שכאשר תפרוש לגמלאות, תתלה את הכינור. "היה לי ברור שלא אנגן יותר בחיים", היא אומרת, "חשבתי שאלך לכיוון של הפקות וטלוויזיה. בסופו של דבר הבנתי שאני לא מסוגלת להיפרד מהכינור. הוא חלק ממני". בניסיון אחרון להציל את הכינור מבלי להחיות את טראומת נגינת הסולמות מהילדות, החליטה לחשוב מחוץ לקופסה. "הבנתי שיש חיים מחוץ למוסיקה הקלאסית. שיש לי יכולות טכניות ויכולת הבעה ומכיוון שאני צוענייה בנשמתי, מה יותר מתאים ממוסיקת הכליזמר שתמיד אהבתי לשמוע".

בבית?

"ממש לא. לא היינו בית דתי ולא הייתה בבית שום יהדות ומסורת. הכרתי את המוסיקה הזאת בתזמורת הסימפונית ירושלים, בקונצרטים שהיינו עורכים כל שנה סביב החגים בהשתתפות חזנים".

לימדה נגינה בכינור, למדה זמירות מסורתיות

באה שרון והנגניות הצילום באדיבותה

בניסיון להתחקות אחר סצנת הכליזמרים בארץ, הגיעה למנהל פסטיבל הכליזמרים אייל שילוח, שהציע לה להגיע לצפת כדי לנשום קצת מוסיקה יהודית. במשך שנתיים חילקה את השבוע בין תל אביב וצפת, שם לימדה בלבוש צנוע ילדים חרדים לנגן על כינור והם לימדו אותה את הזמירות המסורתיות. "זה היה מאוד תובעני", היא נזכרת, "לימדתי בחמישה בתי ספר בבוקר אחד".

בהמשך החלה לעבודה בהפקה ובייעוץ המוסיקלי בכיתות האמן המתקיימות מדי שנה לאחר הפסטיבל וכך התוודעה לאמני כליזמר מחו"ל. "הקשבתי למוסיקה, התייעצתי איתם ונכנסתי עמוק לסיפור. רוב הנגנים האלה הם יהודים אמריקאים או רוסים, בוגרי אקדמיות למוסיקה, שרצו לחזור למקורות. הם הגיעו לעיירות יהודיות במזרח אירופה, הקליטו מנגינות, מצאו הקלטות ישנות וחורקות ותיעדו הכול, כדי לשמר את הסגנון".

באה שרון מופיעה בפסטיבל הכליזמרים בצפת. הצילום באדיבותה

מה המיוחד בסגנון הנגינה של הכליזמרים?

"זו צורת נגינה אחרת לגמרי, זה ההיפך ממוסיקה קלאסית. כל מה שלימדו אותנו לא לעשות, כן צריך לעשות כאן ולכן אין יותר מתאים מזה בשבילי. מבחינתי, זו סטירת לחי לכל מה שהכניסו בי והוכחה שאפשר לנגן גם אחרת וזה עדיין יפה ומרגש".

"חיפשתי משהו שישמח אותי ובחרתי בלהקת נשים"

מזל גירלז בהרכב החדש. הצילום באדיבותן

כשהרגישה שצברה מספיק ידע בתחום, החליטה להתחיל להופיע עם להקה משלה, על טהרת המין הנשי. "אני פמיניסטית ואני מרגישה מאוד אישה", היא מסבירה. "גם כשאני מנגנת אני אישה. כבר עבדתי עם גברים וזו דינמיקה אחרת, 'וייב' אחר. החלטתי שאם אני מחפשת משהו שישמח אותי, יהיו שם רק נשים".

 [#middleBanner] 

לפני שלוש שנים הקימה את להקת "מזל גירלס" בגרסתה הראשונה, עם נגניות צעירות בוגרות האקדמיה למוסיקה, אבל אחרי הופעה אחת מוצלחת, התפרקה החבילה. "נגניות צעירות צריכות להתפרנס", היא מסבירה "וקצת בעיה בשבילן להסתמך על זה. החלטתי לחפש נשים כמוני, בגיל שלי, עם הניסיון והידע שלי, עם אורח החיים שלי".

כך התגבש ההרכב הנוכחי, הכולל את אמנית החלילים חפציבה זר-אביב ואת ד"ר אילנה איבצן, נגנית אקורדיון ומרצה בכירה במכללת לוינסקי לתחום ההרמוניה, בנוסף למתופפות שמתחלפות ובקרוב גם נגנית טובה (דגש ב-ב'. טובה – כלי נגינה).

"בגלל שאנחנו מאוד מקצועיות", אומרת שרון, "אנחנו מתחילות לפזול כבר לכיוון פסטיבלים למוסיקה אתנית בחו"ל. בארץ מוסיקת הכליזמרים נתפשת כמשהו גלותי, אבל בעולם, כבר הרבה שנים, זה טרנד חזק. בברלין את שומעת מוסיקה כזאת מכל מסעדה, בפולין יש 20 פסטיבלים של מוסיקה יהודית. דווקא הגויים נמשכים לזה, לא ברור למה.

"אני חושבת שגם אצלנו, הגיע הזמן לנער את האבק מהמוסיקה היהודית העממית ולהביא אותה לבמות. זאת מוסיקה שמשנה מייד את האנרגיה. מוסיקה שהמטרה שלה היא ליהנות, לשמח ולהרקיד. את רואה איך זה משפיע על כולם ואם יש בקהל מישהו שאפילו לא מזיז את הראש לפי הקצב, זה כישלון של הכליזמר". 

האלמנות שהפכו לנשות עסקים   

הגשמת חלום ושמה מילון

אף פעם לא מאוחר להיות עו"ד - נעמי גינס עשתה זאת בגיל 70

 גמלאים מתנדבים ומדריכים במוזיאון המדע

 קריירה חדשה בקעקועים בעשור השישי לחיים

"כל עוד אהיה מסוגל, אמשיך לרוץ"

הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה