גיבורים מהחיים

הנכדה,  ליז פרל. "הם פשוט החליטו לעשות משהו צודק ונכון" 

יש גיבורים אמיתיים בעולם. רק שבדרך כלל הם לא עושים את זה עם רוח וצלצולים כמו גיבורים מדומים או בדיוניים, ועל כן הם נשארים לא אחת בעיקר בזיכרונם של מי שנחשפו ישירות למעשיהם, ורק לעתים יוזם מישהו שנתקל בסיפורם את חשיפתו בפומבי.

גילברט (גיל) ואלינור קראוס, זוג יהודים מפילדלפיה, הוא עורך דין והיא עקרת בית (ושניהם ביחד הורים לבן ובת), היו גיבורים כאלה, שבשנת 1939 החליטו ביוזמתם ועל דעת עצמם לעשות מעשה ולנסות להציל ילדים יהודים מאימי המשטר הנאצי. הם גם הצליחו - הם חילצו ממש במו ידיהם חמישים ילדים, וגם לא מעט מקרוביהם כפועל יוצא מכך, מתוך אוסטריה שתחת המשטר הנאצי. את הסיפור הלא ייאמן שלהם מביא סטיב פרסמן בסרטו, "50 ילדים: ההצלה של מר וגברת קראוס", שיוקרן ביום ב', 9.9, בערוץ יס דוקו בלוויין.

בני הזוג קראוס היו יהודים חילונים, אנשים מודעים ומעורים במתרחש גם מחוץ לבועה האמריקנית הנוחה שלהם, ועל פי נכדתם, גם אנשים עם חוש צדק מפותח, מוסר וערכים. "אני לא חושבת שבאמת נדע אי פעם מה הניע אותם למעשה", אומרת בסרט הנכדה, ליז פרל. "אני חושבת שסבא שלי פשוט החליט לעשות משהו צודק ונכון". ומוסיף פול שפירו, מנהל המרכז לחקר השואה: "מספר הפעמים שגורמים רשמיים שונים לחצו עליהם לסגת מתוכניתם היה עצום. אבל הם הבינו שזה עניין של חיים ומוות".

הסרט עוקב אחר השתלשלות המבצע מראשית ינואר 1939, אז כבר החלו להופיע בתקשורת כתבות על מחנות ריכוז ועל הנעשה בגרמניה הנאצית ובארצות שנכבשו על ידיה, כשגיל קראוס העלה באוזני אשתו, בעקבות שיחות עם חבר, את הרעיון להציל ילדים יהודים מהמשטר הנאצי. הממשל האמריקני היה אדיש ברובו, ודאי ברמה הרשמית. אמריקה לא מיהרה לפתוח דלתות בפני מהגרים, ו-95 אחוז מהאמריקנים, ובתוכם גם יהודים, התנגדו לשינוי במכסות ההגירה. יותר ממאה ארגונים אנטישמיים בגלוי פעלו ברחבי ארצות הברית.

מה שרק הפך את קראוס לנחוש יותר. אשתו, אלינור, שחשבה בתחילה שהרעיון מטורף, נשאבה חיש מהר למשימה. בעוד הוא, העורך דין, מתקדם בסבך הביורוקרטי כדי לשריין חמישים ויזות הגירה לילדים, היא עבדה על איתור משפחות שיסכימו לחתום על תצהירים מפורטים שבהם יתחייבו להעניק חסות ובית לילדים שיבואו בגפם.

אחרי שבועות של הכנות הגיעו למסקנה שהדרך היחידה לקדם את התוכנית תהיה לנסוע בעצמם לגרמניה. גיל קראוס נסע ראשון, מלווה ברופא הילדים של המשפחה, ד"ר רוברט שלס, אלמן ואב לשלושה, שהיה דובר גרמנית והסכים מיד לסייע. השניים נסעו לגרמניה ומשם לווינה, וכעבור ימים אחדים הזעיק קראוס את אשתו לעזור להם, כי הבין שיש יותר מדי עבודה ופחות מדי זמן. היא הצטרפה אליו מיד, כששני ילדיהם הקטנים (שהיו בני 9 ו-13) נותרים בבית, לא מודעים לסכנה במעשי הוריהם, לא יודעים מתי ישובו.

בסופו של תהליך מיונים שובר לב ותהליך מורט עצבים לקבל כנדרש דרכונים מהשלטונות הנאציים, יצאו ב- 20 במאי 1939 בני הזוג קראוס עם חמישים ילדים שנפרדו מהוריהם ברכבת לברלין, מבלי שיהיו להם עדיין ויזות. בברלין נאלצו כל הילדים שזה אך הופרדו מהוריהם להתראיין בשגרירות האמריקנית לשם קבלת הוויזות, שרק אז נודע כי הן מחכות להם.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ב-3 ביוני 1939 הגיעו הילדים באוניה לניו יורק, ואחרי קיץ בקייטנה משותפת עברו לגור אצל קרובים או אצל משפחות מאמצות. בעקבותיהם הצליחו לקבל ויזות ולהגיע גם חלק מההורים. בני הזוג קראוס חזרו לשגרת חייהם בפילדלפיה וכמעט לא דיברו יותר על מבצע ההצלה שהגו וביצעו בהצלחה.

"אני לא רוצה לצייר את סבי וסבתי כקדושים", אומרת בסרט הנכדה פרל. "הם נסעו לגרמיה הנאצית ולאוסטריה, אבל לנו במלונות יוקרה ואכלו במסעדות פאר... מה שעשו היה מאוד נטול אנוכיות, גם אם סבתי עשתה זאת כשלראשה כובע יוקרתי".

הסרט משובץ בקטעי עדויות של אחדים ממי שהיו אז הילדים שניצלו, דברים של הנכדה ושל הבן של בני הזוג, הסברים ופרשנויות של היסטוריונים ומומחים וקטעים מיומנה של אלינור קראוס, המתארים את מה שהתרחש בזמן אמת ואת רשמיה-תחושותיה, שאותם קוראת השחקנית מיימי גאמר (כוכבת הסדרה "אמילי אוונס" ובתה של מריל סטריפ). את קטעי הקריינות בסרט קורא השחקן אלן אלדה. סיפור מרתק ומדהים, בהחלט מומלץ.

"50 ילדים: ההצלה של מר וגברת קראוס", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ב', 9.9, 22:00. תסריט, בימוי והפקה: סטיב פרסמן; צילום: דיוויד ספרלינג, אנדרו