גמלאיות למען גמלאים: היוזמה המקסימה של עליזה וחנה

בשיתוף מפעל הפיס

סקירת נושא ההתנדבות בארץ מלמדת כמה פרטים מעניינים מאוד על התנדבות בקרב בני הגיל השלישי: מתוך שיעור המתנדבים הכללי בישראל מעל גיל 20, שעומד על 23.2%, קבוצת המתנדבים השנייה בגודלה היא בקרב בני 65-74, שמתנדבים בשיעור של 22%. כך עולה מנתוני הלמ"ס לשנת 2019. בני ה-75 ומעלה מתנדבים בשיעור של 11%. (קבוצת הגיל שמתנדבת הכי הרבה היא זו שבטווח הגילים 25-44, עם שיעור של 25%).

גברים, מתברר, מתנדבים יותר מנשים: 54% לעומת 46%. בהתאמה, גם בקרב בני הגיל השלישי (65 ומעלה), גברים מתנדבים יותר מנשים: 20.5% לעומת 16%. באופן אולי מעט מפתיע, נשואים ורווקים מתנדבים בשיעורים כמעט זהים, למרות שנהוג לחשוב שלרווקים יש יותר זמן פנוי: כך, שיעור המתנדבים הנשואים הוא 25%, ואילו שיעור המתנדבים הרווקים הוא 24%. גרושים, מתברר, מתנדבים מעט פחות – בשיעור של 20%, ואילו רק 10% מהמתנדבים הם אלמנים.

מה הוא תחום ההתנדבות הפופולרי ביותר?

מעניין לסקור גם את תחומי ההתנדבות הפופולריים ביותר: הרוב המכריע של המתנדבים, 38%, מעדיף לתרום מזמנו למען עזרה לנזקקים. 21% מהמתנדבים מעדיפים להתנדב בתחום החינוך, ואילו 10% בתחום הבריאות (היתר, באחוזים שבין 3%-6%, מעדיפים את תחומי הסביבה ובעלי חיים, תרבות, סדר ציבורי ופעילות דתית).

בהשוואה בינלאומית, בישראל דווקא מתנדבים פחות לעומת מדינות אחרות שנבדקו, בקרב בני 65 ומעלה: בארה"ב ובבריטניה שיעור המתנדבים נע בין 24%-25%, באוסטרליה ובקנדה בין 35%-36.5%, ובהולנד 40.8%. בישראל שיעור המתנדבים הוא 18%.

על יתרונות ההתנדבות כבר דובר רבות כמועילה לבריאות הפיזית והנפשית (תורמת להורדת לחץ דם, מונעת דיכאון, מעכבת הזדקנות ומסייעת להפגת בדידות). יוזמה חדשה של מפעל הפיס בשם "מתחברים", שמפעילה המועצה הישראלית להתנדבות המקדמת את כל נושא ההתנדבות של ועבור האזרחים הוותיקים בארץ, מביאה את נושא האחריות כלפי אוכלוסיית המבוגרים במדינה והבודדים בפרט לקדמת הבמה. בבסיס התוכנית, שחרטה על דגלה לא להשאיר אף אזרח מבוגר לבדו, עומדת התפיסה כי התנדבות היא כלי יעיל לחיזוק תחושת המשמעות בקרב בני הגיל השלישי, וכן חיזוק תחושת השייכות.

יוזמה של שתי גמלאיות בקרית ים: מועדון גמלאים

למועדון הפועל זו שנתו הרביעית בקרית ים מגיעים מכל אזור הצפון. צילום: באדיבות עליזה אלקיים עבאדי

מי שמדגימות זאת הלכה למעשה בפרויקט מקסים למען האזרחים הוותיקים בעיר קרית ים הן עליזה אלקיים עבאדי (68) וחנה קריסטל, שתי גמלאיות תושבות המקום, שהחליטו להקים בעיר בהתנדבות מלאה מועדון גמלאים ("אנחנו קוראות לזה מפגשי בוקר", אומרת עליזה), כשהן אמונות על הבאת התכנים והפעילויות למען רווחת המבוגרים תושבי המקום. אל המועדון, שפועל זו שנתו הרביעית ממרכז דורות בקרית ים (הבית הקהילתי של המועדון), מגיעים תושבי כל אזור הצפון – בין היתר גם מעכו ומכרמיאל. כיום מונה המועדון כ-600 גמלאים ("אני מכירה את כולם אישית כולל את המשפחות שלהם", מציינת עליזה בגאווה), ולכל פעילות מגיעים כ-100 גמלאים (התפוסה המקסימלית שהמתנ"ס יכול להכיל היא 120 איש).

הרצאות וסדנאות העשרה למען הגמלאים במועדון

משתתפת עם מסכה שהכינה באחת מסדנאות היצירה הרבות במועדון, צילום באדיבות עליזה אלקיים עבאדי

הפעילויות שעליזה וחנה מספקות לבאי המקום, פעמיים בשבוע בימי ראשון אחר הצוהריים ושלישי בבוקר, עשירות ומגוונות, וכוללות בין היתר הרצאות שירה ותרבות, רפואה אלטרנטיבית, סדנאות יצירה, ריקודי עם, טיולים, הרצאות סטיילינג ויופי, ואפילו תצוגת אופנה שהתקיימה בחנות מקומית, כשעל תקן הדוגמניות שימשו עליזה וחנה עצמן. לאחרונה גייסו השתיים להרצאה גם את מנהלת המוקד העירוני, שהגיעה למועדון וחשפה את הגמלאים למוסדות העיר, הקשיבה לאתגרים שלהם וציידה אותם בכלים להתמודדות עם הנושאים העירוניים השונים.

כלל המרצים במועדון עושים זאת בהתנדבות, והפעילויות כולן ללא עלות למשתתפים, פרט לכיבוד בעלות סמלית של 10 שקלים. על התכנים, כאמור, מחליטות עליזה וחנה, כאשר השנה נוצר החיבור לתוכנית "מתחברים" של מפעל הפיס, מתוך הבנה שגמלאים שפועלים עבור ולמען גמלאים יודעים למלא את הצרכים שלהם בצורה הטובה ביותר. תוכנית "מתחברים" מעניקה למועדון את הרוח הגבית ואת כל העזרה הנדרשת לתפעול המועדון – הן מבחינה תקציבית, הן מבחינת התשתית, והן מבחינה פרסומית.

איך אתן מגייסות את מרצים?

עליזה: "הפכתי להיות 'ציידת מרצים', כשאני שומעת על מרצה מעניין אני פונה אליו, וכולם לשמחתי מסכימים. כבר הגעתי למצב שאני מקבלת טלפונים ממרצים שמבקשים להרצות אצלנו".

חנה: "פתחנו עמוד פייסבוק, אנחנו פועלות ברשתות החברתיות ואני מפעילה גם חברים ומשפחה. כמעט כל אחד מכיר אדם מעניין או בעל עיסוק רלוונטי שיכול להעביר הרצאה, והם נענים ברצון. זה התעצם וגדל ואנשים מודים לנו כל כך, אנשים היו כל כך צמאים למועדון שכזה, למפגשים האלה".

"זה מפעל חיים"

התחילו מפעילות של פעם בשבוע וגדלו לפעמיים בעקבות הביקוש. צילום באדיבות עליזה אלקיים עבאדי

ספרו איך הכל התחיל.

עליזה: "הכל התחיל מסדנת העצמה, הציעו לי לקחת נשים שהשתתפו בסדנה ולהפוך את הסדנה למועדון. היו שם נשים צעירות, בעיקר אימהות חד הוריות. התחלנו עם פעילויות פעם-פעמיים, אבל הנשים נעלמו ופתאום התחילו להגיע למועדון אנשים מבוגרים. אני לא ממש יודעת איפה בדיוק היתה ההתחלה, זה פשוט רץ מפה לאוזן והתושבים המבוגרים התחילו להגיע. התחלנו ממפגשים של פעם בשבוע ובגלל הביקוש גדלנו לפעמיים".

חנה: "אני עבדתי 25 שנה כמזכירת בית ספר, ופנו אלי מהרווחה בשאלה אם אני רוצה לעשות משהו למען הקהילה. יצאתי כבר לפנסיה ומיד הסכמתי, תמיד רציתי שיהיה כאן משהו גדול בקרית ים שידעו עליו, שימנף אנשים".

עליזה: "הצלחנו להרים מיזם אדיר, זה מפעל חיים. אנשים רואים את האור. התבלין שלי זה שאני נוגעת בכל אחד".

"אני לוקחת את האלמנות שלי למקום צומח"

עליזה (מימין) וחנה. "כמו שאנחנו מתנדבות, כך יש גם אנשים שרוצים להתנדב במתן הרצאה". צילום באדיבותן

נשים אנרגטיות ומיוחדות, עליזה וחנה. מספיק להסתכל בקורות החיים שלהן כדי להבין שהתנדבות ותרומה לאחר הן חלק מרכזי בחייהן. עליזה פועלת גם כליצנית רפואית ומנחת יוגה צחוק, היא עוסקת במתן בסתר ומשמשת כרכזת מתנדבים של רשת המתנ"סים בקרית ים. באופן כללי מדובר בדמות מוכרת בעיר: לפני כ-3 שנים קיבלה עליזה אות "מתנדבת מצטיינת" מטעם העירייה, ולאחרונה נבחרה לקבל את תואר "יקירת העיר". גם בחייה האישיים בולטת הנתינה במלוא עוצמתה: כשנפלה הבשורה על כך שבעלה האהוב מזה 42 שנה, שסבל מאי ספיקת כליות, צריך להתחיל טיפולי דיאליזה, לעליזה היה מיד ברור שהיא תתרום לו כליה. מכיוון שהיתה במשקל עודף היא השילה לשם כך 55 ק"ג ממשקלה, והצליחה לתרום לו כליה. בעלה שרד עם הכליה המושתלת במשך 5 שנים, עד שחלה במחלת הסרטן ונפטר לפני כשנה וחצי. "אני לוקחת את האלמנות שלי למקום צומח", אומרת עליזה. "כל השבוע אני עסוקה עד מעל הראש. יש גמלאים במועדון שחלקם מיואשים, ואני יודעת תמיד להוציא אותם מהמצב הזה. המוטו שלי הוא לא משנה כמה כואב ועצוב לי בפנים, בחוץ אני מחייכת".

גם חנה פעילה מאוד בחייה האישיים, שרוח הנתינה בולטת בהם: היא מתנדבת מדי שבוע בקופ"ח ובביהמ"ש השלום בקריות, ואחת לחודש בארגון לתת עם ניצול שואה. מעבר לכך היא מוצאת זמן לפתח תחביבים: היא משחקת בתיאטרון הקהילתי ושרה עם חבורת הזמר של אפי נצר. "כמו שעליזה ואני מתנדבות, כך יש גם אנשים שרוצים לתת למען הקהילה ולהתנדב במתן הרצאה", מסבירה חנה את היענות המרצים לפעילויות המועדון. "למדתי גם סדנת יוגה צחוק, כך שגם אני וגם עליזה מספקות הפעלות בנושא בעצמנו לבאי המועדון".

מה עשיתן עם המועדון בזמן הקורונה?

חנה: "בקורונה הכל נעצר, וכשהתחיל להתאפשר עברנו לקיים סדנאות ופעילויות בחוץ בגבולות המותר. עשינו תשליך בים, יוגה צחוק בים וגם טיולים ומפגשים בחוץ. הקפדנו על שיחות בטלפון. אבל עכשיו חזרנו לפעילות מלאה, וזה מאוד משמח. יש לנו קונדיטוריה לא רחוקה שכל יום שלישי תורמת לנו שתי עוגות, ואם יש יומולדת לאחד המשתתפים כמובן שאנחנו חוגגים. יש לנו טיול לגליל ממש בקרוב".

קרית ים נחשבת לעיר עם האוכלוסייה המבוגרת ביותר בארץ, לפי הלמ"ס. יש בעיר לא רק את האוכלוסייה המבוגרת ביותר בישראל, אלא גם את מספר העולים הגדול ביותר, כך שבעיית הבדידות כפולה – ישנם מבוגרים שחיים בגפם, עריריים ללא בני משפחה. "מועדון הגמלאים בקרית ים שהקימו עליזה וחנה הוא אחד המיזמים שנמצאו על ידי תוכנית 'מתחברים' של מפעל הפיס ככזה שעובד, והשטח אומר את דברו", אומרת אורית אבירן, מנהלת קשרי קהילה ודוברת הרשות קרית ים. "זה אחד הדברים שאנחנו ב'מתחברים' מקדמים – התנדבות ונתינה של גמלאים למען הקבוצה שלהם. אנחנו פה בשביל לתת להם בית".

יש לכם זמן פנוי? צאו להתנדב (ותרוויחו גם את הבריאות שלכם)

"ההתנדבות נותנת לי עוד משמעות לחיים"

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה