האישה שמוכיחה שהשמיים הם הגבול

החיים, יש אומרים, מעמידים בפנינו אין סוף מבחנים, ובסופו של דבר הדרך שבה נתמודד עם המבחנים האלה תסלול את נתיב חיינו. חייה של חיה רק-יהלום (56) היו מלאים במבחנים אישיים, קורעי לב ומטלטלים, אבל קולה של האישה מעבר לקו הטלפון היה קולה של אישה עוצמתית וחזקה, ששום דבר לא יכול לה. אמא גאה לשלושה ילדים, סבתא נרגשת לנכד, מונתה רק-יהלום ב-2019 למנהלת מו”פ (מחקר ופיתוח) החקלאי צפון. רק-יהלום היא האישה הראשונה בתפקיד. בכלל, מדובר במשפחת נשים משכמן ומעלה, כשכל אחת מהן שברה תקרת זכוכית אחרת. אחותה הגדולה רבקה בריטשטיין היא אדריכלית ויזמית בבניין ערים. אחותה השנייה, יפה בן ארי, היא שגרירת ישראל ביפן, והשלישית, שלומית רק-יהלום, היא מומחית אפליקציות בתחום הביוטק. כבר בגיל שבע ידעה חיה רק-יהלום שתלמד חקלאות.

"גדלתי בכפר סבא, היה לנו בית פרטי ופרדס. גדלתי על העצים", היא מספרת. "אבא שלי ז"ל נולד בפולין, ולפני המלחמה התקבל לבית ספר חקלאי בעברית. רצה להיות חקלאי. גדלתי על הסיפורים הרומנטיים של עבודה בשדה וישיבה בגורן. היה לי ברור שהטבע ועולם הצמחים זה העולם שלי". היא אגרונומית בהכשרתה, בעלת תואר ראשון בהצטיינות במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות של האוניבסיטה העברית. שנים רבות ניהלה משתלות, הייתה מנהלת חטיבה בחברת אבוג'ן, ומאוחר יותר מונתה למנכ"לית משתלות מי-עמי. כשראתה את המודעה של מו"פ צפון, היה לה ברור שהיא מגישה מועמדות.

אי אפשר לא להתייחס לשם המשפחה שלך: רק-יהלום.

"שמו של אבא שלי ז"ל היה מיכאל רק. שם רוסי. התחתנתי עם שלמה יהלום. יש רק שתיים כאלה בכל הארץ, השנייה היא אחותי. כן, התחתנו עם שני אחים. אני פגשתי את בעלי בחתונה של אחותי. בסופו של דבר היא התגרשה מבעלה ואני התאלמנתי".

הרגשת שיש לך סיכוי כשהגשת מועמדות למו"פ?

"ברור, אין שום דבר שהוא גדול עלי. גם כשהגשתי מועמדות למי-עמי כל המועמדים היו גברים צעירים. אז מה, לא התקבלתי? התקבלתי. כשהייתי בת 20 והלכתי ללמוד בפקולטה לחקלאות אמא שלי אמרה לי 'השתגעת על כל הראש. לכי ללמוד מתמטיקה, מחשבים, משהו שיש בו פרנסה. יש הרבה אגרונומים ואין פרנסה'. אמרתי לה: 'לטובים תמיד יש פרנסה'. אני לא מאמינה בלהקטין את עצמך, אני מאמינה בעצמי. בשבילי התפקיד היה התגלמות חלום: גם ניהול וגם מחקר חקלאי, שזה ציפור הנפש שלי. עולם החקלאות הוא עולם מאד גברי ולא ברור לי למה. היום החקלאות היא לא חקלאות של טוריה ומעדר, אין צורך בכוח פיזי. זה עולם מקסים. כשהחלוצים הגיעו לארץ נשים עבדו לא פחות מגברים באדמה. מה קרה מאז?".

"האם יש אפליה מגדרית? כן, ללא צל של ספק"

"מעולם לא חוויתי השפלות בגלל שאני אישה". חיה רק-יהלום, צילום באדיבותה

מו"פ צפון יש לציין הוא הגדול בארץ, וחולש על כל המרחב של הגליל והגולן. 42 עובדים קבועים, 11 חוקרים בכל התחומים של הגידולים החקלאים, מגידולי שדה, פטריות, פרחים, פירות וירקות.  

איך מרגישה אישה בעולם של בוקרים?

"מעולם לא חוויתי השפלות בגלל שאני אישה. מעולם לא הרגשתי נחותה או חסרת ביטחון. כשהרגשתי אפליה דאגתי שיבינו שאני כועסת. ב-6.5 השנים הראשונות אחרי הלימודים עבדתי במשתלה בבית יצחק. הייתי אחראית פרויקטים עם צוות של 15 פועלים. עבודה מאד מאתגרת. בשלב מסוים הבעלים הביא אגרונום נוסף בגלל כמות העבודה, ונתן לו שכר הרבה יותר גבוה משלי. על שאלתי הזועמת 'למה' הוא ענה: 'כי הוא גבר'. היה לי ברור שיום אחד זה יתנקם בו. אחרי זמן לא רב החלטתי לעזוב. הוא הסכים לכל דרישותיי, כולל שילוש משכורת ומשרד, אבל עזבתי בכל זאת. הוא היה צריך להביא 3 אגרונומיות שימלאו את מקומי".

היום, כשאת בתפקיד כל כך בכיר, קורה לך שמרימים גבה?

"מאד חשוב מה שמשדרים. אני חושבת שזה שאני אישה נותן לי דווקא יתרון. נשים הן מנהלות הרבה יותר טובות מגברים, זה מוכח מדעית. האם מתייחסים אלי אחרת? כן. כשהייתי מגיעה לפגישות עסקיות הגברים היו חושבים שאפשר לסובב אותי, אבל מהר מאד הבינו שלא. האם יש אפליה מגדרית? כן, ללא צל של ספק. נשים מרוויחות פחות מגברים באותו תפקיד. חושבים שאם את אישה אפשר לשלם לך פחות, וגם הרבה נשים לא מבקשות. מה שחשוב זה שנהיה מודעות לזה ולא ניתן לזה לקרות. אנחנו תמיד צריכות להוכיח שאנחנו טובות יותר וראויות יותר. אנחנו תמיד צריכות להראות שאנחנו יודעות מה אנחנו שוות. לגבר מותר להיות חלש לפעמים, לאישה אסור".

מאישה יש גם דרישה להתגמש בין גידול הילדים לעבודה.

"גידלתי את הילדים לבד. התאלמנתי בגיל 36 כשהילד הקטן שלי היה בן חצי שנה ועם לקות ראייה קשה. אז שאף אחד לא יספר לי כמה קשה".

אלמנה עם שלושה ילדים, בלי כסף ועם תינוק לקוי ראייה

"בשנתיים הראשונות אחרי שבעלי התאבד היו צריכים לגרד אותי עם שפכטל". רק-יהלום, צילום באדיבותה

המשפט הזה מחריש אותי לדקה, ואז מסתבר שזאת רק ההתחלה של סיפור חייה המאד מטלטל של רק-יהלום. "את מוכנה לסרט טורקי עם במאי הודי שהוא סיפור חיי?", היא שואלת. "אנחנו ארבע אחיות למשפחה של ניצולי שואה. היה לנו אח קטן שבגיל 15 קיבל שטף דם במוח. אני הייתי אז בת 17. המשפחה כולה התגייסה לשקם אותו, ואכן הוא חזר ללימודים. ביום הולדתו ה-19 הוא הלך לישון ולא קם, אחרי כמה ימים של מוות מוחי הוא נפטר. ההורים שלי לקחו את זה מאד קשה".

את בעלה הכירה כאמור בחתונה של אחותה, וחודשיים אחרי שנישאו נפטרה אמה מסרטן. הזוג הטרי ושני ילדיהם, דניאל ואסי, התגוררו במושב בארותיים בעמק חפר, ואז הגיעה טלטלה נוספת: רק-יהלום נסעה עם שני ילדיה במכונית, ומשאית סמי-טריילר עלתה עליהם. בדרך נס לילדים לא קרה דבר. "הילדה קיבלה מכות יבשות אבל בעיקר הייתה בהלם והפסיקה לדבר, הילד קיבל סימן מהחגורה", היא מספרת.

"אני הייתי מתחת לגלגלים של המשאית, ההגה נכנס לי לבטן. התפוצץ לי הטחול ונקרע לי הכבד, המנוע ריסק לי את הרגליים. הגג ריסק לי את הגב והציף לי את הראש בדם, הצלעות נשברו והריאות היו מוצפות בדם. הייתי במוות קליני. בחדר טראומה היה קו ישר במוניטור. זה היה בדיוק הרגע שבו בעלי לא יכול היה יותר לחכות שיגידו לו מה קורה איתי ופרץ לחדר. הוא ראה עשרה רופאים סביבי וקו ישר במוניטור. זאת הייתה טראומה מאד קשה עבורו. הרופאים לא ידעו אם ואיך אתעורר. פתחתי את העיניים אחרי 30 שעות וראיתי את בעלי ואחותי. המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה שאני כנראה הולכת למות".

למה חשבת את זה?

"כשאחי הקטן היה במוות מוחי אחותי יפה עבדה בשגרירות ליבריה, והגיעה בדרך לא דרך להיפרד ממנו. שעתיים לפני שאמא נפטרה היא הגיעה מסן פרנסיסקו והספיקה להיפרד ממנה. הייתי בטוחה שהיא הגיעה מחו"ל כדי להיפרד ממני. זה היה פחד מוות אמיתי. פערתי את עיניי לרווחה ואחותי, שהבינה מה עובר לי בראש, מיהרה להרגיע אותי. לא האמנתי שהילדים שלי שרדו. הילדה חזרה לדבר רק כשראתה אותי. עברתי ניתוחים, הייתי חודשים ארוכים בבית חולים, שיקום ארוך. אבל בעלי לא הצליח מעולם לצאת מהטראומה".

זה נכון מה שמספרים? יש אור לבן?

"אין כלום. שום דבר".

אחרי השיקום עשתה רק-יהלום, שסבלה ממשקל יתר, דיאטה רצינית, למדה לתואר שני ונכנסה להריון שלישי. "הרגשתי שהחיים ניתנו לי במתנה", היא אומרת. כשבנם סער נולד היה ברור מהתחלה שמשהו לא בסדר. בגיל חודש וחצי אובחן כעיוור. בגיל חמישה חודשים אבחנו שיש לו שרידי ראייה. היום הוא לקוי ראיה קשה אבל לא עיוור. בשנת 2000, כשסער היה בן שבעה חודשים, בעלה האהוב התאבד. "הרגשתי שמשהו לא בסדר. ביקשתי שילך לפסיכיאטר אבל הוא היה מאד חכם, הצליח להסתיר את זה, ולא אובחן כאובדני", היא מספרת. "נשארתי אלמנה עם שלושה ילדים, בלי כסף ועם תינוק לקוי ראייה".

"אישה צריכה להאמין בעצמה"

"בכל שלב בחיים אספתי חברים שהם הקהילה התומכת שלי". רק-יהלום, צילום באדיבותה

אחרי לידת בנה ומות בעלה רק-יהלום העלתה שוב במשקל. היא הצטרפה לפורום למידה בתל אביב עם תוכניות וסמינרים בתקשורת, מנהיגות ועוד, שעזר לה לקום על רגליה. שנה לאחר מכן עברה ניתוח טבעת והחלה לרדת במשקל. היא השילה 75 ק"ג, ושומרת על המשקל כבר 17 שנה. "בשנתיים הראשונות היו צריכים לגרד אותי עם שפכטל. היה ממש קשה, אבל לא הייתה לי ברירה. הייתי צריכה לטפל בתינוק שרק בשנתיים הראשונות לחייו עבר 3 ניתוחים. תינוק יונק שרק צריך את אמא. היו לי עוד שני ילדים שצריכים אותי", היא אומרת. "הפורום נתן לי המון כוחות לייצר לעצמי חיים שמחים, לקבל אחריות על חיי, להבין שאני לא יכולה לבחור את נסיבות חיי אבל אני יכולה לבחור מי אני בנסיבות. אובדנות היא מחלה איומה. צריך להיות מודעים אליה ולעשות הכל למנוע אותה".

אבל החיים לא הפסיקו להעמיד לה מבחנים. ב-2004 אוטובוס שהביא את הילדים ממושב בית יצחק לבארותיים התהפך בצומת כפר יונה. תאונה קטלנית שהביאה למותם של שלושה ילדים. הבן האמצעי של רק-יהלום נפצע מאד קשה בראש וביד והחבר הכי טוב שלו נהרג. הוא  היה חודש בבית חולים ושנה וחצי בשיקום, חזר לחיים ואפילו הקפיד לעלות פרופיל ולהתגייס לקרבי.

בכל הזמן הזה יש קהילה תומכת?

"בוודאי. יש לי קהילה נפלאה. השכנים שלי בבארותיים הם כמו משפחה שלי. קהילה צריך ליצור, להשקיע. יש לי חברים מגיל 3, מגיל 15, מגיל 30.  בכל שלב בחיים אספתי חברים ואני לא מוותרת עליהם עד היום. החברה הכי טובה שלי הייתה איתי בגן".

מה עם זוגיות?

(צוחקת): "בעיה. בגילי גברים משכילים רוצים אישה בת 45 או 35, ונחשי מה? הם גם מוצאים, ולי יש בעיה לצאת עם גבר בן 70. חוץ מזה אני אישה חכמה, דעתנית וחזקה, וגברים פחות אוהבים נשים כמוני".

יש לך מסר לנשים באשר הן?

"אין דבר שהוא בלתי אפשרי. אישה צריכה להאמין בעצמה, להיות מודעת לעולם ולא לטמון את הראש בחול".

הגשימו חלום ישן והפכו לנהגות אוטובוס

7 הנשים המצליחות והעשירות בעולם

אשת הפלדה: מ-106 ק"ג למרתוניסטית המהירה בארץ

השיפוצניקית, הנגרית ונהגת המונית