היא משלנו: כך תצרו גינה ים-תיכונית
ישראל עשירה במינים רבים של צמחי בר יחסית לגודלה, אבל הבנייה והפיתוח לא ממש מועילים לשימור המגוון והכמות, וחבל. מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות? קודם כל לשמור על הקיים בטבע. את זה רובנו כבר הפנמנו, אבל יש עוד מה לעשות.
אפשר, למשל, לבסס את הגינה הפרטית שלנו על צמחים שמקורם בארצנו הקטנטונת. כך גם נשמר מיני צמחים מקומיים וגם ניצור לעצמנו גינה פרטית שמתחברת לסביבה, לעונות השנה ואפילו למקורות ולחגי ישראל.
גינה ים-תיכונית, כפי שמכנים אותה הגננים, היא גם אקולוגית וחסכונית יותר: צמחים מקומיים רגילים מן הסתם לאקלים הישראלי, עם הקיץ הארוך והיבש והחורפים השחונים, ולכן עמידים לאורך זמן ודורשים פחות גיזום, ריסוס, דישון והשקיה.
בנוסף, הם יתרמו למערכת האקולוגית כולה, בכך שיזינו ציפורים, פרפרים, דבורים ושאר בעלי חיים, הנזקקים לצמחים הללו להישרדותם.
כשמדברים על צמחי ארץ ישראל מתכוונים לעצי בוסתן כמו תאנה, חרוב, תות, רימון וזית, עצי החורש הארצישראלי כמו אלון, אלה, קטלב או שיזף (עץ הדומים). באגף השיחים והמטפסים אפשר למצוא את הגפן, לצד כליל החורש, אשחר ארצישראלי, עוזרר, מורן החורש, הדס ועוד, להם ניתן להוסיף צמחי תבלין מקומיים, כמו מרווה, זעתר (אזוב מצוי) וזוטה לבנה.
להשלמת התמונה, כדאי לטמון באדמת הגינה (בשטחים שלא מושקים בקיץ, שלא יירקבו) פקעות של פרחי חצב, יקינטון, כלניות, תורמוסים, נוריות, רקפות ונרקיסים, שיבצבצו ויפרחו עם בוא הגשמים.
איך שותלים את זה נכון? הנה כמה הצעות לצמחים מקומיים שתוכלו לשתול בגינה הפרטית שלכם, ולהפוך אותה לים-תיכונית ואקולוגית יותר:
אלון מצוי
יכול להגיע לגובה של 15 מטרים. צילום: Shutterstock
חבר הכבוד בחורש הארצישראלי הוא האלון למיניו (ויש בארץ חמישה כאלה), עץ שהפך שם נרדף לחוזק ולחוסן, אולי בגלל יכולתו לשרוד גם מאות שנים. רבים מעצי האלון שכיסו בעבר אזורים רבים בארץ לא הגיעו למרבה הצער לגיל מופלג, לאחר שהעות'מאנים חמדו אותם לבניית מסילות רכבת.
האלון הוא אמנם עץ (שיכול להגיע לגובה של 15 מטר ולפתח גזע מסוקס ומרשים בקוטר 2.5 מטר), אבל ללא גיזום ועיצוב מתאימים, הוא יגדל כמו שיח מסועף ורב גזעים.
יתרונות: חסכוני בהשקיה, כשיח הוא יכול לשמש לגדר חיה, עמיד ביובש ולחות, מתאים לשמש ולצל חלקי. בנוסף, השורשים לא מתפשטים לרוחב.
חסרונות: צמיחה איטית,וצריך להקפיד על העיצוב.
שקד
פריחה מרהיבה, צילום: Shutterstock
השקד (או השקדייה כפי שקוראים לו בהקשרי ט"ו בשבט) הוא עץ ארצישראלי ותיק ואהוב, שלא סתם נבחר לסמל את יום ההולדת לאילנות ואת החג החקלאי ביותר בשנה.
השקד הוא עץ נשיר, לא גדול, שהפרי שלו הוא בית גלעין ובתוכו זרע אכיל. הוא נפוץ אמנם יותר באזורים הרריים בארץ, שם הוא משובב את העין בפריחה הוורודה-לבנה בסוף החורף, אבל ייקלט גם באזורים אחרים.
יתרונות: חסכוני בהשקיה, צומח מהר, בעל פריחה מרהיבה, מניב פרי (3-5 שנים מהנטיעה), מתאים גם לחצר קטנה, ומשמש מקור הזנה לדבורים.
חסרונות: נשיר, זקוק לשמש מלאה, יש לגזום בתחילת החורף.
חרוב
חסכוני בהשקיה, מספק צל. צילום: עדי כץ
עץ מקומי נוסף הוא החרוב, שגם הוא מתקשר לט"ו בשבט וניתן עדיין לראות רבים ממנו בטבע. כשקונים שתיל של חרוב, יש להעדיף עץ נקבי או זן מורכב דו מיני, שמניב פרי יחסית מהר. אין סיכוי שתמצאו שימוש לכל היבול, אבל אפשר להשאיר את החרובים שנשרו כחיפוי קרקע, או להכניס לקומפוסטר.
יתרונות: מתאים לכל אזורי הארץ, מניב פירות, חסכוני בהשקיה, נותן צל.
חסרונות: גדל לאט ומניב רק כעבור כמה שנים, זקוק לשמש מלאה, דורש גיזום כל השנה, מתאים רק לחצר גדולה.
שיח אברהם
כשיח הוא מוצלח לגדר חיה, ובקיץ פורח בפריחה סגולה. צילום: עדי כץ
שיח עם עלווה סגולה מיוחדת, ששני מינים שלו גדלים בר בארץ בעיקר ליד נחלים וביצות. שמו מגיע מהאגדה, המספרת שהיה זה השיח שבו הסתבך האיל שאברהם הקריב במקום יצחק. בעזרת גיזום אפשר לעצב אותו כעץ, שיכול להגיע לגובה 2 מטרים, אך כשיח הוא מוצלח ליצירת גדר חיה - ופורח בקיץ בפריחה סגולה עתירת צוף.
יתרונות: חסכוני בהשקיה, מהיר צמיחה, עמיד בקור, סביל לאדמה גירית ומלוחה. בנוסף, הפריחה שלו מושכת פרפרים, כך שתיהנו ממראה פסטורלי ונעים.
חסרונות: משיר חלק מהעלים בחורף, עונה שבה הוא גם דורש גיזום משמעותי.
אלת המסטיק
ריחני, דקורטיבי ומלבלב. צילום: עדי כץ
שיח ישראלי נוסף הוא אלת המסטיק. הוא רב שנתי וירוק עד, בעל צמיחה צפופה ויכול להגיע לגובה של 2 מטרים. פריחתה של אלת המסטיק אינה משמעותית, אך פירות אדומים קטנים ועלים שמלבלבים באדום בסתיו, מפצים בנושא הדקורטיביות. השרף הריחני של השיח, שבעבר שימש ללעיסה כמסטיק ומכאן שמו, משמש כיום ליצור תכשירים רפואיים.
יתרונות: עמיד ליובש, לחות וקור, צומח בשמש ובצל, עמיד בכל סוגי הקרקעות, מתאים לגדר חיה.
חסרונות: גדל לאט, הפריחה לא משמעותית, דורש גיזום.
אחירותם החורש
עמודי פריחה צהובים וריחניים. צילום: Shutterstock
גם את אחירותם החורש, שיח גדול, רב שנתי וירוק עד בעל עלים מחטניים, שנפוץ בארץ כצמח בר, אפשר וכדאי לשתול בגינה, וליהנות באביב ובקיץ מעמודי הפריחה הצהובים והריחניים שלו. מדובר בצמח עמיד למדי שיכול להיות גם פולשני, מאחר שהוא מרבה את עצמו על ידי קני שורש. בונוס נוסף: השיח משמש כצמח מרפא בתחום הארומתרפיה.
יתרונות: חסכוני מאוד בהשקיה, צומח מהר, עמיד במזג אוויר קיצוני, עמיד בכל סוגי הקרקע, בעל פריחה יפה וריחנית, מושך פרפרים, ציפורים ודבורים.
חסרונות: זקוק לשמש מלאה, דורש גיזום מסיבי לעיצוב, עלול להיות פולשני, ובנוסף - כל חלקי הצמח רעילים, כך שאם יש לכם נכדים קטנים, שובבים וסקרנים, אולי זה פחות השיח עבורכם.
הפרח בגני: להפוך את החצר לגינה ריחנית
המדריך המלא לטיפול בצמחי בית
איך להפטר ממזיקים בדרכים טבעיות
הצטרפו לקהילת הגינון של מוטק'ה
ישראל עשירה במינים רבים של צמחי בר יחסית לגודלה, אבל הבנייה והפיתוח לא ממש מועילים לשימור המגוון והכמות,...
התקופה לא פשוטה, אבל האביב שבפתח מכניס קצת אוויר, ואופטימיות. אוטוטו נהנה מחמימות נעימה, פריחות, לבלובים...
עציצים הם תוספת חשובה לכל בית, במיוחד אם הוא מצויד במרפסת. הם מוסיפים צבע, חיוניות ותחושה ביתית, ומשרים...