המציא סיפורים לנכד, שהפכו לספר ילדים
בשלהי 2011 ביקש יאיר וידה, מנכ"ל חברת קצא"א - חברת קו צינור אילת אשקלון - מיו"ר החברה עמוס ירון לסיים את תפקידו כמנכ"ל, לאחר 6 שנים בתפקיד וכשלושים שנות עבודה בחברה. "החלטתי לרדת מהרכבת ולחיות חיים שקטים יותר", הוא אומר בראיון למוטק'ה בחיוך. ממש במקביל לפרישה נולד נכדו הבכור אסף, וחלק מהחיים השקטים שעליהם דיבר היה התמסרות לנכדים. בינתיים נולד לוידה (71) נכד נוסף, עומר בן השלוש. לפני שנחת בעולם העסקים סיים תואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית והתמחה בגיל הרך, אבל הדבר האחרון שוידה העלה בדעתו היה ששמונה שנים אחרי הפרישה הוא יכתוב ספר ילדים לנכדו הבכור אסף.
בימים אלה יצא ספרו הראשון "הדב וחבריו - הרפתקאות דובי דבש ביער של החברים". הכל התחיל עם "פו הדב" הנפלא של א.א מילן. הנכד אסף מאד אהב לשמוע סיפורים מתוך הספר, וסבא יאיר מאד אהב להקריא לו. "ב'פו הדב' אין הרבה איורים שמושכים את העין, אז הייתי מספר לאסף סיפורים בעל פה", אומר וידה. "סיימנו את הספר ואסף רצה עוד. הוא היה יושב לי על הברכיים ואני התחלתי להמציא לו סיפורים. חלק עם דמויות חדשות, חלק עם דמויות מוכרות מהעולם שלו. ללה למשל, הכלבה של הבן הצעיר שלי נכנסה לסיפור. לאסף יש בובת חמור שהוא ישן איתה בלילה. הוא קרא לה אה עוד לפני שהכיר את איה החמור מ'פו הדב', וגם הוא נכנס לסיפורים.
"כשהייתי אומר לאסף שצריך להציל את הדב הוא היה רץ לחדר שלו, חוזר עם חץ וקשת ואומר 'הנני'. כך בדיתי סיפורים וההרפתקאות, ובשלב מסוים אסף שאל אם יש ספר כזה. כשעניתי שלא, אמר בטבעיות 'אז תעשה את זה אתה'. אז עשיתי. לפני חצי שנה פניתי להוצאת ספרים 'חלבלוב' שבשכנות למגוריי בבנימינה, הם הפיקו לי ספר נפלא מלא באיורים ססגוניים של נעם מרזוק".
"חשוב ללמד את הילדים ליהנות מקריאת ספרים"
גילה שהכתיבה מאד משחררת. יאיר וידה, צילום באדיבותו
לקראת הכתיבה השתתפת בסדנת כתיבה?
"לא. האמת שעד אז כתבתי בעיקר חוזים מסחריים. למרות שלא התעסקתי בכתיבה מהסוג הזה, להפתעתי היא ממש קלחה לי. רגע, אתקן את עצמי - לפני כמה שנים כתבתי שלושה או ארבעה פרקים של ספר פנטזיה לנוער. אני קורא המון, מחליף לפחות שלושה ספרים בשבוע בספרייה. אני בעיקר אוהב ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. התחלתי עם הספרים של אייזק אסימוב ז"ל, יצא לי אגב לפגוש אותו בניו יורק מטעם החברה שעבדתי בה. הוא היה אדם מיוחד, פיזיקאי רציני. גיליתי שהכתיבה מאד משחררת, זה עולם אחר. בעיקר כל מה שקשור לפנטזיה. אני בורח מעולם הכלכלה אל הפנטזיה".
אסף נכדך היה שותף מלא לכתיבה. היו לו הערות? תיקונים?
"לא, כי מראש הסיפורים האלה כבר קיבלו את האישור שלו, קיבלתי ממנו פידבק כשסיפרתי לו בעל פה. הוא נהנה מכל סיפור וסיפור. לקראת הסוף הראיתי לו את הטיוטה, עם האיורים. הייתה התרגשות גדולה".
כמי שלמד פסיכולוגיה התפתחותית לגיל הרך, מה היה חשוב לך שיהיה בספר?
"בשבילי הערך העיקרי בספר היה החברות, הדאגה אחד לשני. בין חיות היער לבין עצמן, בין אסף גיבור הסיפור לחיות היער. אסף דואג לשלומן, לרווחתן. תמיד מצא דרך להביא דבש לחברו הדובי, הציל את הדובי מזרועות התנין, הציל את חיות היער הקטנות מציפורני הצבוע. גם אם הדוב עושה שטויות אסף לא מקניט אותו. כשהדוב קופץ לפני אסף כי הוא חושש שחתול הוא חיה טורפת, אסף נותן לו הרגשה שהוא גיבור, ולא אומר 'זה היה בסך הכל חתול מה נבהלת'. בכלל אני חושב שיש חשיבות רבה ללמד את הילדים ליהנות מקריאת ספרים, מתוכן עשיר שמפתח את הדמיון. בעיקר היום, עם השתלטות העולם הווירטואלי, חשוב לתת לילדים את הכלי הזה, שעזר לנו להיות מי שאנחנו. מהיכן קיבלנו את הידע שלנו אם לא מהספרים האהובים?".
"אנחנו מאד קשורים, אני מאד נהנה מנכדיי"
"הייתי אבא מאד עסוק, עם הנכדים זה אחרת". יאיר וידה עם נכדיו, צילום באדיבותו
מה הספר עשה למערכת היחסים שלכם?
"לאסף ולי יש יחסים מאד מיוחדים מאז שהוא נולד. אנחנו מתראים לפחות ארבע פעמים בשבוע, הוא ישן אצלנו לפחות פעם בשבועיים בסופי שבוע. אנחנו מטיילים ביחד בטבע, הולכים לגן שעשועים, מרכיבים פאזלים. הוא יותר טוב ממני בזה. אנחנו מאד קשורים, וגם עם עומר אח שלו. אני מאד נהנה מנכדיי. אסף קורא לי יאיר, והקטן קורא לי ייוש".
למה לא סבא?
"אין לי הסבר. כשהוא התחיל לדבר אמרתי לו קוראים לי יאיר, זה השם שלי. זה לא שלא רציתי שיקראו לי סבא, אבל זה נחמד לי שהוא קורא לי בשמי. לאשתי הם קוראים סבתא".
אתה מרגיש שחזרת להיות ילד?
"אני משחק איתם במשחקים שלהם אבל לא חזרתי להיות ילד. תמיד יכולתי להתחבר לילדים. גם לעומר התחלתי עכשיו לספר סיפורים. הייתי אבא מאד עסוק. אמנם שיחקתי עם ילדיי, היינו יוצאים לטיולים, אבל היה לי פחות זמן. למדתי, עבדתי המון שעות. עם הנכדים זה אחרת. יש לי הרבה יותר זמן ואני מקדיש להם המון. זאת מתנה גדולה ואני נהנה מכל רגע".
וידה נשוי כבר יותר מחמישים שנה לאהובת נעוריו, יש להם שני בנים ושני נכדים. מאז שיצא לפנסיה הוא עוסק בעיקר במה שגורם לו הנאה. כמי שעולם העסקים היה חלק מחייו במשך עשרות שנים, היום הוא מנהל את תיק ההשקעות של עצמו ושל חלק מבני משפחתו ללא תשלום. הוא משחק שחמט: "שיחקתי בהרבה תחרויות, אליפות הארץ ואליפות צה"ל. שיחקתי בליגה לאומית, היום אני משחק במחשב נגד אנשים מכל העולם - משוודיה ועד ערב הסעודית ואיראן", הוא מספר. חוץ מזה בביתם שבבנימינה יש גינה יפה וגדולה שהוא מטפח באהבה. "אני אוהב להסתובב במשתלות, להחליף צמחי חורף באביב ולהפך", הוא אומר.
יש עוד ספר בדרך?
"חזרתי אל ספר הפנטזיה שהתחלתי לכתוב לפני שנים רבות. כבר הדפסתי ממנו 200 עמודים. זהו סיפור על משלחת של רב מג, מכשף בכיר, שיוצאת להשיג חפצים קסומים. המשלחת צריכה להילחם בדרך בכל מיני יצורים שמנסים להכשיל אותם. משולבים בספר סיפורים מהמיתולוגיה היוונית. כשאני כותב פרקים אני יודע לאן הם צריכים ללכת אבל תוך כדי הכתיבה קורים דברים. אני כותב קודם בעט על בלוק נייר ורק אחר כך מעביר למחשב. בינתיים אף אחד לא ראה אף פרק".
להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86
לא סיפור: גם אתם יכולים להוציא ספר לאור
הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה
ניתן לחלק את החיים שלנו בחלוקה גסה מאוד לשני חלקים מרכזיים. המחצית הראשונה - מלידה עד גיל 65. על פי רוב, זו...
מי לא אוהב פרחים? זר פרחים יפה הוא מתנה שכיף לתת ולקבל, ולא רק בחגים או באירוע מיוחד. כשאנחנו רוכשים זר,...
מחפשים מה לעשות עם הנכדים בפסח? הנה הצעה לפעילות מיוחדת, שיש בה גם גאווה ישראית וגם...