הסופרת והמשוררת דתיה בן דור בתערוכת צילומים

כבר דורות אחדים ששמה של דתיה בן דור מוכר בכל בית בישראל. היוצרת בת ה-75 חתומה על נכסי צאן ברזל ישראליים לילדים, וביניהם "קישקשתא" ("מה פתאום?!"), "פרפר נחמד", "ציפיטפוט", 50 ספרים, 8 מחזות ו-6 קלטות ילדים, כשהמפורסמת שבהן  היא ''מחסן השטוזים של דתיה''. אותם שטוזים הניבו הצגה שלא ירדה מהבמה משנת 1993, וכיום מוצגת בתיאטרון אורנה פורת. גם ההצגה "חגיגת השירים של דתיה" רצה שנים רבות, ואת כל שירי ההצגות שר הקהל לדורותיו בהתלהבות רבה, החל ב"אני תמיד נשאר אני" ועד "מי שטוב לו ושמח".

כעת המשוררת, המלחינה והתסריטאית הוותיקה יצרה תערוכת צילומים, שבה היא מספרת סיפורים בדרך חדשה – באמצעות תמונות בלבד. התערוכה, ''אגם'', המוצגת בגלריית פרג' לאמנות בתל אביב, מציגה סדרת צילומים שיוצרת פסיפס של אגם הפארק הלאומי של רמת גן וגדותיו. "כל תמונה הינה סיפור כשלעצמו וכולן יחד חוברות לפסיפס רחב יריעה, שמעביר את רוחו של מיקרוקוסמוס אוטופי בו מתקיים שוויון מלא בין כל היצורים החיים עלי אדמות, בני האדם ובעלי החיים". אומרת בן דור. "גיליתי עולם מושלם בו שוררים שלום, שלווה, נחמה ויופי. שם אני רוצה ואוהבת להיות".   

איך מגיעה כותבת ויוצרת לאמנות שאין בה מילה אחת?

"אמנם עברתי ממילים לתמונה אבל נשארתי מספרת סיפורים. ככל שצילמתי הבנתי שאת התמונות מצלמת הסופרת שבי - אני ציידת סיפורים - והפעם באמצעות המצלמה".

מתוך התערוכה "אגם", צילום: דתיה בן דור

איך התחלת לצלם?

"עד לפני כשנתיים צילמתי בטלפון, כמו כולם פה ושם, לשם תיעוד, את המשפחה למשל, אבל בלי התכווננות אמנותית. משהחלטתי לתהות על הפוטנציאל היצירתי של המצלמה לקחתי סדנת צילום למתחילים ועד מהרה נדבקתי בחיידק, ומאז אני מצלמת ללא הפסקה. המצלמה לימדה אותי להאדיר את הדברים הקטנים, לגעת בדברים הרחוקים, לפאר את הדברים הפשוטים, לקדש את היופי".

מתוך התערוכה "אגם", צילום: דתיה בן דור

"אינני חיה גיל, אני חיה בהווה מתמשך"

שנים רבות עסקה גם ברכיבה אמנותית. דתיה בן דור על הסוס, צילום באדיבותה

בן דור אומרת שהיא אוהבת לצלם סדרות חובקות מקום, ומגדירה את תהליך הצילום שלה כצילום על אש קטנה. התמונה הסופית היא תוצר של תהליך מתמשך וקריטי לבחירת הסצנות המונצחות בה. ״ראשית אני סוקרת את המקום, חווה אותו, מתיידדת איתו ומתבייתת בו״.

את סדרת הצילומים הראשונה שלה צילמה מחצר ביתה ברמת אפעל, כצופה במופע תיאטרלי מנקודת מבט קבועה, ממנה ארבה לאורך שעות היום השונות לסיפורים המרגשים הרוחשים בתחום שדה ראייתה. גיבורי הסדרה היו שלל הציפורים, דיירות קבע ואורחות לרגע או לעונה, המאכלסות את רדיוס הסביבה. סדרה זו הולידה את תערוכתה הראשונה ״שערי שמים״ שהוצגה בגלריית פרג׳, ומוצגת בימים אלה באכסדרת קריית הממשלה בתל אביב.

"זה מה שקרה לי בפארק הלאומי, לא ידעתי מראש שאסחף לסדרה מקיפה ורחבת יריעה", היא אומרת. "כל תמונה בודדת היא סיפור בפני עצמו וכל התמונות יחדיו חוברות לכדי סיפורו של האגם הקסום הזה. השלם גדול מסך חלקיו. וכך נולדה התערוכה 'אגם'".

איך הגעת להציג את צילומייך בתערוכה?

״כשמר פרג', הצלם המיתולוגי, ראה תמונות אחדות שצילמתי, הוא ביקש לראות תמונות נוספות כדי לבדוק אם יש בהן די לתערוכת יחיד, והודיע לי: 'יש לך תמונות לא רק לתערוכה אחת אלא לשתיים'. הוא הפציר בי להציג תערוכה בגלריה שלו".

את באמצע העשור השמיני לחייך, בגיל שבו בני גילך כבר מזמן בפנסיה, נחים ומטיילים, ואת ממשיכה בעשייה בווליום גבוה. מאיפה הדרייב?

"הדרייב הוא מעצמי, מתוכי, מנבכי נשמתי. הגיל אינו רלבנטי לחלוטין. אינני חיה גיל, לא סופרת רגעים, לא ימים, לא שנים. אני אותה דתיה שהייתה ואותה דתיה שתהיה ברגע הבא, מחר ועד בכלל. העתיד זורם לעברי ומפתיע אותי כל הזמן. אני חיה בהווה מתמשך".

מתוך התערוכה "אגם", צילום: דתיה בן דור

"יש לי נטייה למצות תשוקות ולפצוח בחדשות"

מתוך התערוכה "אגם", צילום: דתיה בן דור

כמו שפצחת בקריירה חדשה לפני שנתיים יש סיכוי שתפצחי בעוד אחת בשנים הקרובות?

"ללא ספק" (צוחקת), "יש לי נטייה למצות תשוקות ולפצוח בתשוקות חדשות. יש בי המון סקרנות, צורך להתנסות בחוויות חדשות, לנתב את היצירתיות שלי לאמצעים שונים. אגב, לאורך השנים עסקתי בתחומי יצירה שלא כולם הגיעו לפרסום אלא לשם הנאתי הפרטית גרידא".

מה למשל?

"התמחיתי בוויטראז'ים ובתכשיטנות, שנים רבות עסקתי ברכיבה אמנותית על סוסים והיה לי סוס מדהים משלי. לאחר שנים רבות של הפסקה חזרתי לנגן בפסנתר ואפילו לקחתי שיעורי נגינה, ובשיעורים של גיל 70 אני חשה ממש כמו בשיעורים של גיל 12".

את בעצמך מורה מוסמכת למוזיקה במקצועך.

"נכון. למדתי חינוך מוזיקלי במדרשה למחנכים למוזיקה. הגשמתי את חלומם של כל ההורים בתקופתי, ללמוד ולעסוק במקצוע פרקטי, נוח ומכובד. אהבתי את ההוראה שחברה לאהבתי למוזיקה, לחינוך ולילדים. לימדתי שנים רבות אבל פרשתי כשמיציתי ונשחקתי. זה דפוס חוזר בחיי: אני עוסקת בשקיקה בתחום מסוים עד שמגיעה לידי מיצוי ועוברת הלאה".

איך הגעת לכתוב ל"קישקשתא"?

"בשל צירוף מקרים מוצלח. בקישקשתא הייתה פינה של הפעלה מוזיקלית שהתסריטאית שלה פרשה. הייתי אז אלמונית לחלוטין. מישהי שהכירה אותי וזיהתה בי פוטנציאל שאני בעצמי לא הייתי מודעת לו, הציעה להפקה לנסות אותי. כתבתי תסריט ושיר חדש, והתפעלותה של המפיקה נורית הניג, לה אגב אני חבה את כל קריירת הכתיבה שלי, הייתה גדולה. משהופקה התוכנית הייתי בטוחה שזה היה התסריט הראשון והאחרון שלי, אבל המפיקה ביקשה ממני מיד עוד תסריט לשבוע הבא.

"נבהלתי וסירבתי מחמת החשש פן לא יעלה הדבר בידי. לא יכולתי להתחייב. אבל היא הפצירה בי ואכן כתבתי תסריט ושיר חדשים, כשאני בטוחה שזה השני והאחרון, והנה אחריו הגיע השלישי והאחרון, ולאחריו הרביעי והאחרון וחוזר חלילה... עד שבשלב מסוים התגבשו בי די ביטחון ואמון במעיין היצירה שלי. והוא אכן לא הכזיב, היה שם בשבילי והניב כ-70 תסריטים ושירים לסדרה. החלטתי לפרוש מההוראה והתמסרתי רק לכתיבה, וזאת לא מכיוון שהייתה לי עבודה חלופית, כי התמורה הכספית בטלוויזיה החינוכית הייתה זעומה עד מכפירה, אבל הלכתי אחרי הלב וזה מה שהלב רצה: יצירה וטלוויזיה, זה מדיום רב תחומי מדהים ומתוחכם".

"אני סבתא תרבות, לא סבתא בייביסיטר"

"אני דואגת לעולמם הרוחני והתרבותי של הנכדים שלי". דתיה בן דור, צילום: לי אורפז

בן דור חתומה על כ-70 פרקים של "קישקשתא", עם אינספור שירים שכתבה והלחינה. כשהתוכנית ירדה, עברה ל"פרפר נחמד" וכתבה כ-50 פרקים כולל שירים ומוזיקה.

איך את מסבירה שהשירים עדיין פופולריים אצל הילדים, 30-40 שנה אחרי שכתבת אותם?

"היצירות שלי הפכו לקלאסיקה כי עמדו כנראה במבחן הזמן, מבחן הברירה הטבעית. הטוב שורד, מה עוד שכאשר מדובר בילדים, להם אסור ואי אפשר לזייף, להוליך שולל, לעשות מניפולציות. ילד מצביע ברגליים. הוא קם והולך אם לא מעניין אותו. מסתבר שהילדים בחרו בי".

הנכדים שלך יודעים מי זאת סבתא שלהם?

"הם מכירים את היצירות שלי כמו כל ילדי ישראל, אבל לא משום שהם הנכדים שלי. יש לי בן אחד ושלושה נכדים. הקטן עדיין לא מבין אבל לשני הגדולים נודע מי אני מהסביבה, לא ממני ולא מהמשפחה. פתאום התברר להם שכולם יודעים מי זאת דתיה בן דור ושהם הנכדים שלי. מזמינים אותי לגנים ולבתי הספר של נכדיי ואני באה בשמחה".

איזו סבתא את?

"אני סבתא תרבות, לא סבתא בייביסיטר. אני דואגת לעולמם הרוחני והתרבותי של הנכדים שלי. מי שזכה ברוב השלל הוא תום, הנכד הראשון, שבאופן טבעי זוכה לתשומת הלב הגדולה ביותר, והוא גם ילד אמנותי ואנין טעם. לקחתי אותו להצגות, קונצרטים, אופרה ומופעי מחול לאו דווקא של ילדים, במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, שבררתי בקפידה רבה. עם אלה, הבאה בתור, אני מבלה ימי כיף עם סבתא, ותורו של נועם הקטן יגיע בקרוב".

את עוקבת אחרי היצירות העכשוויות?

"כשאני מגיעה לנכדים והמסך פתוח, אני רואה מה הם רואים בטלוויזיה וזה לא ממש לרוחי . לשמחתי, הם לא רואים הרבה כי הם לא מהמכורים אבל התכנים שמשודרים היום הם דברים שבביתי לא היו רואים. מאידך, אני סבתא שלא מתערבת ולא אומרת להם מה לראות, או מעירה על התכנים שהם צופים בהם".

"תעשיית הבידור לילדים היום מרדדת את עולמם הרוחני"

מתוך התערוכה "אגם", צילום: דתיה בן דור

מה את חושבת על התכנים שמציעים לילדים היום?

"יש לי דעה אבל לא אביע אותה, כי הבעת דעה לא עושה שינוי. תשובתי נמצאת ביצירה שלי. אני רק מצרה על כך שתעשיית הבידור לילדים היום מרדדת את עולמם הרוחני של הילדים. תכני הבידור לילדים כיום, בגלל שהם באים ממקום לא טוב, יירדו לטמיון, לא ישרדו ולא יישארו".

מה את חושבת על הילדים של היום לעומת הילדים שכתבת להם בשנות השבעים, השמונים?

"הילדים במהות הם אותם ילדים, הצרכים אותם צרכים ואין הבדל בין יכולת ההבנה של הילדים של היום לזו של הילדים של פעם. לצערי המדיה חושפת אותם לתכנים קלוקלים שאינם מיועדים להם ואינם רלוונטיים עבורם. אלא שהילדים לא יודעים את זה כמובן".

לבן דור יש גם ביקורת על כוכבי הילדים של היום. "זוהי תעשייה מסחרית צינית שבראש מעיניהם של השותפים לה עומד חשבון הבנק שלהם ולא טובתו של הילד. בתחום הזה כל אחד יכול להיות גיבור על קטנים. יצירה לילדים היא מקצוע המחייב התמחות והעמקה. אני קוראת לזה ״לדעת ילד״. פתאום קם אדם ואומר אני כוכב! עצם המושג 'כוכב' פסול בעיניי ומזיק לעיצוב סולם הערכים של הילד. אבל אלה פני הדור. הבעת דעתי לא תעשה שינוי, את השינוי אני משתדלת לחולל ביצירתי. הראייה להצלחתי היא הוקרת התודה של הילדים וההורים, שלה אני זוכה״.

התכנים העכשוויים וגם המדיה העכשווית גרמו לבן דור ליצור ערוץ יוטיוב מפואר ומושקע במיוחד, שאליו היא מעלה את התכנים שיצרה לאורך השנים בסרטוני וידאו ובסרטוני אנימציה של ספרים מדברים, אותם יצרה במו ידיה, בהם היא קוראת את ספריה על רקע הדפים המקוריים של הספרים. "הילדים נמצאים במסכים ואני מצטרפת אליהם", היא מסבירה את המהלך. "השקעתי רבות בערוץ היוטיוב שלי כדי לזמן לילדים מקום של זמן איכות בשפע, וחשיפה לסטנדרטים המשקפים את האני מאמין שלי".

תערוכת ''אגם'' תוצג עד לתאריך 25.10.19 בגלריית פרג' לאמנות, דיזנגוף 195, תל אביב.

שמוליק עצמון: הילד הנצחי חוגג 90

למבוגרים בלבד - שחקנים בני 70 מככבים בהצגה חדשה

"אל תקראו למופע הזה נוסטלגי"

"אנחנו אייקון של זמר עברי, בשיא הצניעות"