הצגה: אדם לא מת סתם

"אדם לא מת סתם". צילומים: ז'ראר אלון 

אדם לא מת סתם, מנסה לשכנע את עצמו ואותנו נחום לייב, פועל קשה יום שבסך הכול ביקש לעצמו קידום הגיוני, ונאלץ לקבור את בנו יאשק לייב שהוצא להורג בתלייה לאחר שנמצא אשם במותו משבץ של מנהל המפעל. "אדם לא מת סתם, גם אם הוא מת סתם - הוא לא מת סתם", אומר לייב בעצב שובר לב במחזה באותו שם, שכתבה המחזאית שחר פנקס בהשראת חמישה מסיפוריה של דבורה בארון וביימה שותפתה ליצירה, שיר גולדברג.

צמד היוצרות הצעירות האלה לקחו את דמויות השוליים שהנציחה בארון בסיפוריה, אנשים קטנים שנאבקו על רגעי חסד קטנים ומעטים בעיירה קטנה ברוסיה הלבנה - קמינקה במחזה - והפיחו בהן חיים מתעתעים-קסומים: מצד אחד ברור לגמרי שזה מעשה תיאטרון, סיפור שמהמשפט הראשון אשר נבנה בו בשפה אחרת, פיוטית, ועד לזהו?ב האחרון שגיבוריו מבקשים נטוע בזמן ובמקום אחרים, דמיוניים, שהיו ואינם. מצד שני, העצב, התקווה כנגד כל סיכוי, הייאוש, האהבה וכל שאר קשת הרגשות והמאוויים הם הכי אנושיים ונוגעים.

פנקס וגולדברג בראו בחלל הקטן והאינטימי של אולם ברטונוב בהבימה עולם סיפורי אחר, שמבקש מהצופים - שגם כך, בשל מבנה האולם כמעט מתחככים בשחקנים - להשתתף בהצגה בעזרת דמיונם, המודרך בידי השחקנים, שלא רק משחקים, הם גם משמשים "תפאורה אנושית" (הסבר מיד) כפי שמגדירה גולדברג עצמה בתוכנייה, ונעזרים בבובות שהם מאנישים להפליא. כך, למשל, משרתיו של עשיר העיירה משמשים גם כרגלי שולחן (שנהפך בהמשך לדלת שנטרקת בפניו של מנהל החשבונות המתדפק עליה), כפמוטים וכמתלים מהלכים. או כששפרה, המינקת הצעירה והחדשה, מנסה להרגיע את התינוקת שממאנת להתנחם, מתנהל ביניהן ממש דיאלוג קולי לצד מאבק פיזי, שמסתיים בטלטול שהקהל כולו משתנק למולו, למרות שברור כי מדובר בבובה, שאת קולה משמיעה שחקנית אחרת, נסתרת.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

המאהב

הכיתה שלנו

עת דודים