השנה נקבל החלטות חדשות – וגם ניישם אותן
בכל שנה זה קורה לנו מחדש: אנחנו מחליטים שהשנה נעשה דברים אחרת, שהשנה נשיג הישגים בתחומים שונים, נתחיל לחיות בריא ונשפר את היחסים, נשקיע בזוגיות או נמצא עבודה חדשה ומספקת ועוד אינספור רעיונות אחרים. אבל אז השנה מתחילה, החיים מתנהלים ואנחנו שוכחים את ההחלטות האמיצות שלנו, לפחות עד תחילת השנה הבאה. ביחד עם אורלי אדלר, חוקרת, מרצה, כותבת, בעלים ומייסדת של - My Blue Bird, בית הספר הגבוה ללימודי מיומנויות חיים, ניסינו להבין למה זה קורה לנו? ומה נוכל לעשות כדי שההחלטות שנקבל בשנה החדשה באמת ייצאו לפועל?
כדי לבדוק את זה שאלנו את אדלר מה הם התחומים שרובנו לוקחים בהם החלטות לשינוי מדי שנה. לדבריה, מדובר בקריירה ולימודים, תחום שכולל בתוכו גם את ההיבט הכלכלי של החיים; סביבה וחברים (ובכלל זה סביבת מגורים, שיפוצים וכיו"ב); פנאי ובריאות - פיזית ורוחנית ובכלל זה ספורט, דיאטה, חופשים, איכות חיים, והנושא האישי שבתוכו משפחה, זוגיות והורות ובכלל, כל הקשור למערכות יחסים בתוך המשפחה.
מה הם סוגי ההבטחות שאנחנו מבטיחים לעצמנו?
"קיימים שני סוגים: הבטחות רגעיות - שניתנות ברגעי מצוקה, משבר, כתגובה למשהו, והבטחות קבועות - שאנחנו מעבירים מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, כאלה שכולנו מכירים אבל בדרך כלל איכשהו לא מקיימים. אנחנו מקבלים גם החלטות משני סוגים: החלטות קצרות טווח – להיום, לעכשיו, לשבוע הקרוב, והחלטות ארוכות טווח שמצריכות התמדה לאורך זמן, או תוכניות עבודה סדורות. אין שום חוקיות בסיפור הזה. יש החלטות רגעיות שאנחנו מצליחים לבצע וקבועות שלא – ולהיפך. יש החלטות קצרות מועד שאנחנו מצליחים לממש, וארוכות טווח שלא – ולהיפך".
מה מניע אותנו?
"המנועים תמיד יהיו דחף המצוקה – כשהאדמה בוערת מתחת לרגליים - או משיכת התקווה – כשאנחנו מקווים שיש משהו גדול וטוב שמחכה לנו".
אדלר מעידה, כי מניסיונה מדובר על כ-50% מבני האדם שלוקחים החלטות בסוף או בתחילת שנה. "אבל אני חושבת שמדובר בהרבה יותר אנשים, שמתוכם 80% לא מבצעים ולא מממשים את ההחלטות שלקחו, לעומת 20% שמממשים לפחות באופן חלקי ובהם 10% שמממשים את ההחלטות באופן מלא".
"הבטחה נתפסת כסוג של חוב, ואנחנו לא אוהבים להיות חייבים"
"הרבה מהשינויים שאנחנו מבקשים לבצע מושתתים על הרגלים שמנהלים לנו את החיים". צילום: Shutterstock
למה כל כך קשה לנו ליישם את ההחלטות שקיבלנו?
"אני מחלקת את האתגרים למספר היבטים: האתגר הפיזיולוגי, הפסיכולוגי, החברתי, התפיסתי והתקופתי. בהיבט הפיזיולוגי, כל החלטה שאנחנו מקבלים ממוקמת במקורות מוחיים שונים ומתבצעת על ידי מיליארדי קשרים והסתעפויות שבין הנוירונים. לזה תוסיפי את חיבורי הגוף-מיינד-נפש שעדיין לא ברורים לחלוטין, והרי סיבה מספיק טובה לא להתאמץ בכלל בכל הקשור להבטחות".
לדבריה, יש מספר דברים שיכולים לגרום לנו להתגבר על האתגר בפן הזה: הצלחות קטנות וחיזוקים יכולים להעמיק את הקשרים במוח, לעומת כישלונות ורפיון ידיים שיכולים להחליש את הקשרים. בנוסף, קולות חיצוניים מחזקים יכולים לעשות זאת עבורנו, וגם שכנועים עצמיים, שעשויים לרופף או לחזק את ההסתעפויות האלה במוח.
מההיבט של האתגר הפסיכולוגי מתברר שאנחנו פועלים במנגנון המשמר את הדפוסים שמונעים מאיתנו לממש את ההבטחות לעצמנו. "רבים מהשינויים שאותם אנו רוצים לבצע מושתתים על דפוסים והרגלים שמנהלים לנו את החיים. לכל דפוס יש רווחים גדולים, שאם לא כן, כבר מזמן היינו נפטרים מהם", מסבירה אדלר. "היאחזות מודעת או לא מודעת ברווחים האלה, מרחיקה אותנו מביצוע ההחלטה. קוראים לזה דחיינות מבוססת סיבות".
ומהו האתגר החברתי?
"החלטות רבות מתקבלות על ידינו עבור אחרים – החברה והנורמות המקובלות בה. החלטות שאין להן ביסוס ועיגון פנימיים משמעותיים, מלכתחילה הן רעועות וכל דבר הכי קטן יכופף אותן. בנוסף, ישנו האתגר התפיסתי, שלפיו הבטחה נתפסת בעינינו כסוג של חוב. ואנחנו ממש לא אוהבים להיות חייבים לאף אחד, גם לא לעצמנו. יש בזה תחושה של נטילת חופש אישי".
"ככל שהחיבור שלנו למטרה גבוה יותר, כך הסיכוי לממשה גדל"
האם אתם מרגישים חיבור רגשי וקוגניטיבי למטרה שהצבתם לעצמכם, או שהחברה הכתיבה לכם אותה? צילום: Shutterstock
אדלר מציינת את האתגר התקופתי, העידן שבו אנו חיים שהינו רווי עומס: "עומס רב, ולצידו הציפייה שנהיה מושלמים בהכל, מקשים עלינו", היא אומרת. "אנחנו בני אדם ואי אפשר לעשות מספר שינויים ביחד. הניסיון להעמיס מפיל את מרבית ההחלטות. אנחנו גם מתעייפים ובמקביל מתייאשים כשאנחנו רואים, בסביבתנו ובעיקר במדיה החברתית - פייסבוק, אינסטגרם – אחרים שנדמה שמצליחים, לכאורה כולם מצליחים חוץ מאיתנו".
אז איך בכל זאת מצליחים ליישם?
"יש שיגידו שכדאי להתחיל במטרות שקל לנו יותר בהן, לחוות הצלחות ומכן הלאה, ויש שיגידו שדווקא במטרות שאנחנו הכי מתקשים בהן – אותן כדאי לפרוץ ואז הכל קל יותר. אני אומרת שזה בסדר וזה בסדר, הכל תלוי באופיו של האדם וכל אחד יכול לנתח את מפת המטרות שלו באמצעות מספר פרמטרים, ובראשם סקירת העבר. אני מציעה שכל אחד מאיתנו יחשוב ויכתוב לעצמו אילו החלטות הצלחנו לבצע או להתקדם בהן לאורך החיים ואילו פחות - מה המשותף להן? באיזה תחומי חיים קל לנו יותר לשנות, ובאילו פחות?
"באילו סיטואציות קל לנו יותר לשנות ובאילו פחות? מה היה שם, שעשה את ההחלטות אפשריות לביצוע ומה היה שהכשיל אותנו? רצוי להתמקד בקטגוריות שקלות לנו יותר כדי להתחיל".
אדלר ממליצה על כמה שיטות בדרך למימוש ההחלטה:
שתפו אחרים בהחלטה וצרו לעצמכם מעין קבוצת תמיכה. צילום: Shutterstock
1. בחינת נחיצות השינוי - האם ההחלטה שייכת לקטגוריה של "אני צריך" או של "אני רוצה"? ככל שהחיבור שלנו למטרה - הרגשי והקוגניטיבי - גדול יותר, כך הסיכוי למימוש גבוה יותר.
2. הידוק ההחלטה - שיתוף אחרים בהחלטה, וזה אומר לספר לאנשים שתומכים בכם ושיהיו לצידכם כדי לחזק אתכם, מעין קבוצת תמיכה.
3. קיבוע ההחלטה - שיתוף אחרים בביצוע באמצעות פעולות ממשיות. למשל, להצטרף לקבוצת ריצה, להנהיג אכילה בריאה בבית, ללמוד קורס חדש עם בן הזוג או עם חברה.
4. לאט לאט – כדאי לבחור רק במטרה אחת בכל פעם, כי המציאות מוכיחה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד ביותר מזה.
5. ליצור תוכנית עבודה של שעון אנלוגי - חלוקת המטרה למיני-יעדים ובכל פעם ביצוע עוד התקדמות קטנה. לבחון מה אני צריך בכל שלב כדי להגיע ליעד. כך מחליטים על ההחלטה ארוכת הטווח ומתחילים עם השלב הראשון.
6. חיווט של המוח – ללכת על 100 ימים של חזרתיות עיקשת, תוך מילוי יומן "תקווה" (ההפך מטבלת ייאוש), כי המוח צריך 100 ימים כדי שההחלטה תהפוך לטבע שני. הדבר מתאים להחלטות שמצריכות התמדה קבועה: ספורט, תזונה, כתיבה, לימודים וכיו"ב.
7. בקשת עזרה – לבקש ולקבל עזרה ותמיכה חיצונית, כי לעיתים מחויבות כלפי האחר גדולה על זו שלנו מול עצמנו.
8. הגדרות נכונות של המטרה – להקפיד שההגדרות לא יהיו מוגזמות ומעורפלות – לא להגיד למשל אני רוצה לרדת במשקל, אלא להגדיר במדויק כמה אני רוצה קונקרטית לרדת, ואז לפעול שלב אחרי שלב להשגת המטרה.
9. ומעל לכל, האינטגריטי - הדחף הגדול הפנימי הוא הצורך הטבעי שלנו באינטגריטי, החיפוש אחר השלמות שבין הרגש לרציונל לגוף – בין ההרגשה, החשיבה והביצוע. "לדעתי זה המנוע החזק ביותר שלנו לביצוע החלטה", אומרת אדלר. "ככל שהאינטגריטי שלנו מעורער יותר, כך נרצה לזוז מהמקום שבו אנחנו נמצאים. ככל שההבטחה לאינטגריטי עתידי גבוהה יותר – כך נרצה לנוע אל המקום החדש".
אדלר מציעה לבחון מה הבטחנו לעצמנו בשנה שעברה ולא פעלנו לקדם או נכשלנו בביצוע. "אני מציעה לעשות זאת בשני שלבים", היא מסבירה. "בשלב הראשון לשאול מה היה בשליטתנו ומה לא? לגבי מה שלא היה בשליטתנו – יש לשאול האם משהו אמור להשתנות השנה ולבחון זאת. כי אם לא השתנה מאום והמחסום מהותי – אולי כדאי לוותר על ההחלטה השנה. לגבי מה שבשליטתנו, נסו להבין מדוע ההחלטה לא בוצעה וזכרו שיש לנו בסך הכל 3 אופציות לפעולה במה שבשליטתנו – לפעול לשינוי, לשים את העניין בבוידעם, או לסבול - לקטר, להתלונן, להאשים את העולם. מכאן, הבחירה היא שלנו. כל השלושה טובים, צריך רק לבחור".
לסיום, למי שלא רוצה להתחייב ולא להתאכזב ובכל זאת רוצה לעשות שינוי כלשהו בשנה החדשה, אדלר מציעה שתי אפשרויות: האחת - לכתוב את ההבטחה בפירוט ולהכניסה למגירה עד לשנה הבאה. באופן מפתיע, לרוב משהו קורה מעצמו. השנייה - לנסח תפילה צנועה ולהגיד אותה כל לילה. "מניסיוני, התפילה החוזרת גורמת לחיווט של המוח מעצמו, וזה עובד", מסכמת אדלר.
הסיפור הזה חוזר על עצמו מדי שנה, ואם להיות מדויקים יותר - מדי תשרי. רצף של חגים גורם לנו להתבלבל (כמה פעמים...
"אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי, העווינו", על פי סדר האלף-בית, הם רק חלק מהחטאים שעליהם מתוודים ביום...
תיקון שבועות הוא המנהג המרכזי אצל יהודיים דתיים בחג השבועות. מדובר במנהג עתיק שבמסגרתו לומדים תורה בלילה,...