ירוק ללב, כתום לכבד: ריפוי בצבעים
צבעים - הם נמצאים מסביבנו כל הזמן, אנחנו לובשים אותם, אוכלים אותם ומביטים בהם - אבל עד כמה אנחנו מודעים אליהם? על פי המטפלת סמדר לרר, ההתייחסות לאחד הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו בחיינו יכולה להיות מפתח לריפוי ולחיים טובים יותר. לרר היא מרצה ומנחה קבוצות, מטפלת מוסמכת בפרחי באך ודמיון מודרך, אבל לשיטות ההוליסטיות הרגילות והמוכרות היא מכניסה את אלמנט הצבע, שהתגלה ככלי שהיא שולטת בו היטב. לדבריה, דרך צבעים אפשר להגיע להרבה שינויים בחיים - צריך רק להתבונן, ולא בהכרח החוצה.
"ריפוי בצבעים היה קיים עוד מתקופות מאוד עתיקות", היא מספרת, "הפרעונים במצריים התעסקו בצבעים, יש שבעה צבעים בקשת שמתאימים לשבע הצ'אקרות ברפואה ההודית. העובדה שבסיפור התנ"כי הקשת מופיעה אחרי מבול, שהוא מצב של בלבול, גם היא מלמדת איך שבעת הצבעים ביחד מסמלים את האיזון".
לרר עצמה החלה להתעניין בצבעים כאשר אבחנה את עצמה כבעלת יכולת לסינסתזיה, תופעה בה אנשים חווים מושגים דרך חושים שונים ולא מקובלים. "עבדתי כתחקירנית בתוכנית של דודו טופז ועלתה אצלנו כתבה על אנשים שרואים מספרים בצבעים, או טועמים מוזיקה. הבנתי שאני כזו ולא כולם כאלה. לימים התחלתי גם לנתח את הציורים של הבת שלי בגן, הבנתי שאני צריכה לקחת את זה למקום של טיפול".
התוצאה הייתה הספר "ריפוי בשבעה צבעים - מדריך מעשי" שכתבה, שמלווה אנשים רבים בתרגולים יום-יומיים שנועדו להכניס את הצבע לחייהם. "זו שיטה שלמה בה כל שבוע אתה עושה תרגילים הקשורים לצבע אחר בקשת", היא מסבירה. "למשל בשבוע אדום אוכלים דברים אדומים ואוספים חפצים אדומים, קוטפים פרחים או עלים אדומים ברחוב. בשבוע סגול מחליפים את זה לסגול וכן הלאה. לכל צבע יש משמעות".
השיטה של לרר מבוססת על התפקודים השונים של צבעים, בהקשר לחיבור הגוף והנפש. "אדום זה צ'אקרת הבסיס - רגליים, ברכיים, שוקיים, ירכיים וגב תחתון", היא מפרטת. "כתום זה הרחם, דרכי השתן והפרוסטטה. צהוב זה אזור הבטן, המעי הגס, הלבלב והכבד. ירוק הוא צ'אקרת הלב, הריאות, ידיים, כתפיים וזרועות, כחול הוא גרון וביטוי, סגול הוא העין השלישית ולבן זה הכל ביחד", היא מסבירה.
"הצבעים יכולים להחזיר לנו את האיזון לחיים"
כל צבע מיוחס לאזור אחר בגוף. צילום: Shutterstock
מבלבל? קצת, אבל יש גם שימושים יום-יומיים להבחנה בין הצבעים. "אני עובדת עם המטופלים שלי בדמיון מודרך", מסבירה לרר. "אם מישהי מגיעה עם כאב אני יכולה לשאול אותה איזה צבע היא רואה בכאב, ואז לטאטא אותו ולהכניס במקומו צבע אחר. דבר נוסף שאני עושה הוא לבקש מהמטופלים שלי לצייר משהו בצבעי פנדה, איזה ציור שעולה בראשם, ואז לנתח יחד איתם את הציור - מה ציירתם? באילו צבעים השתמשתם ובאילו לא? או שהם בוחרים קריסטלים מתוך מבחר שאני מראה להם, וגם שם אפשר לנתח את הצבע. כל זה הוא חלק מתהליך האבחון שאחריו אני יכולה לטפל בפרחי באך, למשל".
יש נכון ולא נכון? צבעים שיותר מתאימים ולי וכאלה שפחות?
"צריך בעיקר להתבונן. אם מישהו יבחר לצייר בצבעים בסיסיים כמו אדום וכתום, אני אלמד מזה שהוא נמצא בהתחלה של תהליך ואני אשאל, למשל, למה הוא לא נגע בכחול שזה צבע של ביטוי ותקשורת. אם יש הרבה אדום לעיתים אני אראה הצפה רגשית כלשהי. אם מגיע אלי ילד חולמני אני אציע להעיר אותו עם שימוש בצבע הכתום. יש כל מיני טכניקות שמתאימות לאנשים שונים".
הצבעים, לרר מזכירה, קיימים לא רק בזמן טיפול אלא נמצאים סביבנו כל הזמן. תשומת לב מיוחדת לאילו צבעים מקיפים אותנו יכולה להחזיר לנו את האיזון לחיים. "הרבה תזונאים מדברים על זה שצריך לאכול ירקות בכל הצבעים כדי לקבל את כל הוויטמינים", היא אומרת, "זה נכון לנפש לא פחות מאשר לגוף. יש מאכלים בכל הצבעים ושווה לשים לב האם אכלנו מספיק מאכלים מצבע מסוים ביום או בשבוע. בנוסף, כדאי לשים לב מה אנחנו לובשים. האם יש צבע שחסר לנו בהופעה שלנו? שהיינו רוצים ללבוש ואנחנו לא לובשים בגלל צו האופנה?".
ואם כן, זה מזיק?
"אני חושבת שכן, צריך ללכת עם הלב ולא עם האופנה. ללבוש צבע שאת לא מרגישה שאת רוצה זה להסתתר ולהיות לא מחוברת לעצמך. אנשים שלובשים מה שהם מרגישים מתחברים יותר לרוך ופחות לתוקפנות. גם בסביבה הביתית שלנו אנחנו צריכים לשלב את הצבעים שאנחנו אוהבים. הנפש חיה בתוך הבית, וכמו שאנחנו מזינים את הגוף - צריך להזין גם את המקום החומרי שאנחנו חיים בתוכו".
6 דרכים טבעיות לחיזוק מערכת החיסון
8 דרכים טבעיות לשיפור מצב הרוח
הסוד לאריכות ימים: לא להפסיק ללמוד
מחפשים עוד טיפים בריאים? הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק׳ה
אם בעבר הרחוק גיל המעבר, שפעם עוד זכה לשם המעליב גיל הבלות, היה תופס נשים בעשור האחרון של חייהן, הרי שכיום,...
תופעות גיל המעבר, שמאפיינות נשים רבות בגיל 45-55, גורמות להן סבל לא קטן ועלולות לשבש את חייהן לגמרי. מעבר...
צבעים - הם נמצאים מסביבנו כל הזמן, אנחנו לובשים אותם, אוכלים אותם ומביטים בהם - אבל עד כמה אנחנו מודעים...