כשההורים הופכים לסיעודיים

זה לא סוד שתוחלת החיים הולכת ועולה, ובישראל היא מהגבוהות בעולם: אצל גברים מדובר על 81 פלוס, ונשים - 84 פלוס. "בתקופה הזאת שאנחנו חיים בה חמישה דורות יכולים לחיות זה לצד זה, דבר שהוא לחלוטין תקדימי", אומרת ד"ר אביבה קפלן, אנתרופולוגית וגרונטולוגית, מרצה וחוקרת במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית בנתניה, ומחברת הספר "מבוא לגן עדן - חיים באתר עכשווי של זקנה". "אישה בת 70 לפעמים סועדת את אחד מהוריה בני ה-90, תומכת בילדיה, עושה בייביסיטר לנכדיה ולעיתים הילדים של אותה אחת בת 70 צריכים לתמוך גם בה באופן כזה או אחר. זה עולם שלא הכרנו קודם".

ממחקר שהשווה בין ישראל, ספרד, גרמניה, אנגליה ונורבגיה עלה בצורה מובהקת שישראל, בדומה לספרד, היא חברה מאד משפחתית בהתייחסות בין הורים לילדים. "המחקר מצביע  על מחויבות, סולידריות ותמיכה באיכות החיים של הזקן, שמבין ויודע שיש לו גב של המשפחה. המחיר שמשלמים בני המשפחה שמטפלים בזקן הוא לעיתים מאד גבוה", מסבירה ד"ר קפלן.

מה הן אפשרויות הטיפול בהורה מזדקן?

"יש אפשרויות של טיפול במסגרת בלתי פורמלית שזה מישהו מבני המשפחה. יש מסגרת פורמלית בעזרת נותני שירות למיניהם כמו מטפלות או עובדים זרים, ויש שילוב בין הפורמלי לבלתי פורמלי, דוגמת דיור מוגן. למשפחה יש חשיבות גדולה בחיי הזקן כי היא מאפשרת לו תמיכה חומרית ורגשית. באותו זמן חשוב לתת לו להרגיש שגם הוא תורם, שיש איזון בין התן וקח".

לדאוג להורה אבל לשמור גם על החופש שלנו

"המחיר לא יכול להיות שיעבוד לטיפול בהורה". ד"ר אביבה קפלן, צילום: רפאל בן משה

מה קורה לילדים בתוך התהליך הזה של הזדקנות ההורים?

"השאלה היא איך את שומרת על העולם שלך בתוך המחויבות שלך להורה מזדקן. המחויבות צריכה להיות עד אותו מקום שאת פוגעת בחופש האישי שלך. עד הגבול שבו את אומרת 'עד כאן'. ברגע שהחופש נפגע את לא משרתת את המטרה. המחיר לא יכול להיות שאת משתעבדת, במרכאות כפולות ומכופלות למען ההורה המזדקן. פעמים רבות בגלל מערכות היחסים בעבר עם ההורים ובגלל מוסכמות חברתיות, ילדים להורים מזדקנים מסתובבים עם המון תחושות אשם של 'אני חייב, אני צריך'. בעברי ניהלתי דיור מוגן מפואר, והרבה ילדים היו מביאים את ההורים לשם בניסיון למרק את מצפונם.

"'הכנסתי את אימא שלי למקום הכי יפה שיש, אז שאף אחד לא יבוא אלי בטענות'. 'אני על חשבון הירושה שלי הכנסתי את אימא שלי למקום הזה כדי שתחיה כמו מלכה'. אותם ילדים שמצפונם נקי יותר מגיעים לבקר את ההורה פעם בשלושה שבועות. אבל למרות הפאר, החיים של אותו הורה הם כבר לא אותם חיים, ולא פעם הבדידות משתלטת גם במקומות כאלה. הבחירה להשאיר את ההורה בבית לפעמים היא בחירה כלכלית, ולפעמים היא בחירה מתוך מחויבות לטפל בהורה".

איך דואגים להורה ועדיין שומרים על החופש שלנו?

"האפשרויות מאד מצומצמות. זה תלוי ברשות המקומית, יש מרכזי יום ומועדוני גמלאים. אל מרכזי יום מגיעים אנשים שהם בשלב זה או אחר של אי תפקוד קוגניטיבי. המרכזים האלה  נותנים לבני המשפחה לנשום אוויר. אפשר להביא את ההורה שלוש פעמים בשבוע למרכז היום. לאנשים יותר עצמאים יש מועדוני גמלאים - הרצאות, משחקי קלפים, בינגו, אפשר להעביר את הזמן בצורה נחמדה. מקומות כאלה לפעמים עשויים לסייע באיזה תחביב או עשייה שנותנים משמעות לחיים".

"אימא כמו תינוקת אבל בת 90"

 העדיפה שאמא תגור בבית עם מטפלת, אבל האם העדיפה דיור מוגן. ישראלה הירש, צילום באדיבותה

לישראלה הירש, 71, שלושה ילדים ותשעה נכדים. היא הייתה מורה לאנגלית בבית ספר תיכון, וכיום חזרה לתחביב הגדול שלה - עבודת טלאים. היא גרה במודיעין ואימה, שעד גיל 83 התגוררה לבדה, חלתה באלצהיימר, והיום בגיל 90 מתגוררת בדיור מוגן. להירש אח אחד שמתגורר בחיפה ופעם בשבוע היא נוסעת לבקר את אמה. חלק מנכדיה מתגוררים במודיעין וכסבתא אוהבת היא מבלה איתם ככל יכולתה. ההחלטה ללכת לדיור מוגן הייתה דווקא של אימא שלה. "אני בכלל לא הייתי בעד, אני חושבת שהכי טוב זה לגור בבית עם מטפלת ולא להיות כל היום בסביבה של אנשים קשישים. כל שני וחמישי מודעות אבל", אומרת הירש.  

"היא נפלה פעם בבית והחליטה מהיום למחר שהיא עוברת. לא יכולנו להתנגד. היום אימא שלי עולה משהו כמו 16 אלף שקל בחודש. אנשים בדיור מוגן צריכים להיות אמידים. יש היום כל כך הרבה פעילויות בתוך העיר, אין סיבה להיות מוקף כל היום באנשים קשישים. יש אופציות, אפשר להכניס סטודנט שיתגורר באחד מחדרי הבית, אם אתה לא רוצה להיות לבד ולא זקוק לעזרה".

מה ההתמודדות הכי קשה?

"חוסר האונים. בעבר, פעם בשבוע כל אחד מאיתנו היה לוקח אותה למסעדה. נכון, הייתה לה דמנציה, נכון היא יכלה לשאול את אותה שאלה אלף פעם, אבל היא הייתה איתנו. ואז היא נכנסה לבית חולים והייתה התדרדרות קשה. היא מזהה רק אותי ואת אחי. אנחנו הכתובת לכל התלונות - לדאוג לחיתולים, לדאוג לכיסא גלגלים. הכי נורא זה התסכול של לשבת מולה, והיא כבר לא ממש שם. אימא שלי תמיד הייתה מאד תלויה בי רגשית.  כשאבא שלי נפטר היא הייתה באה לסירוגין אלי ואל אחי בסופי שבוע. בשלב מסוים כבר לא יכלה להגיע ואנחנו היינו נוסעים אליה. במקביל יש לי זוגיות, יש לי ילדים ואחר כך נכדים וצריך לטפל גם בה. אני הייתי הכתובת העיקרית לבכי, לתלונות לסידורים.  

"עד היום אני מטפלת בכל. קונה בשבילה במכולת, בקשר עם חברת הסיעוד, בקשר עם יד שרה, עם דיור מוגן, הכל זה אני. לא פשוט. היא כמו תינוקת אבל בת 90. צריך להילחם על הכל, אנשים שאין להם ילדים שילחמו בשבילם הם בבעיה קשה. ירקתי דם עד שאימא שלי קיבלה את הביטוח הסיעודי הפרטי שמגיע לה. קשישים בארץ הם לא פונקציה. אני היום עוזרת לילדיי יותר מאשר אי פעם הם יוכלו לעזור לי".

"כבדו את ההורים, זה הכוח שלנו"

 אין קורס הכנה לטיפול בהורים מזדקנים. צילום: Shutterstock

עד נובמבר האחרון אבא של עו"ד ניסים בר כוכב, 43, תיפקד מצוין. למרות שב-2014 קיבל אירוע מוחי, הוא עבר שיקום ויצא מזה. אבל לפני קצת יותר משנה קיבל האב בן ה-76 אירוע שני ומאז הוא סיעודי. הם ארבעה אחים - שני בנים ושתי בנות. בר כוכב שמתגורר ליד אביו הוא זה שנושא בנטל העיקרי. הוא לא יכול היה, למרות שרצה, להביא את אביו לביתו בעיקר בגלל המדרגות הקיימות, ולכן הביא אותו לבית אבות הקרוב לביתו. "אני חוזר בתשובה אז כיבוד אב ואם מאד חשוב לי", הוא אומר. "סבא שלי גר אצלנו תקופה ארוכה. עד שהוא נפטר אבא תמיד ליווה אותו, ובשבילי זה היה מודל לחיקוי. כשחזרתי בתשובה זה מאד קירב ביני לבין אבא שלי. כשהוא היה בבית חולים לפעמים הגעתי פעמיים ביום. אבל הטיפול בו לבד היה מעל לכוחותיי, ממש התמוטטתי. אח שלי סטודנט בטכניון וקשה לו, אחותי הגיעה מחו"ל לעזור, אחותי השנייה עדיין בחו"ל. אבא שלי, שהיה כל כך עצמאי, פתאום מוצא את עצמו סיעודי. זה קשה".  

מה הכי קשה לך?

"אנחנו משפחה למודת ניסיון בטיפול. אח שלי ז"ל נפצע קשה בתאונת דרכים והיה צמח 18 שנים. לפני ארבעה חודשים הוא נפטר. המאבק הראשון היה  רגשי - לקבל את המציאות שפתאום אבא זקוק לעזרה בכל פעולה קטנה. עמדנו על כך שתהיה לו פסיכולוגית וקלינאית תקשורת. טרטרו אותנו ממקום למקום עם בירוקרטיה. ברור לי שיש דעיכה, אני מבין שהכל זמני, אבל יחד עם זאת זה מכה בי כל פעם מחדש. אני מנסה לשים את עצמי במקום אבא שלי, אני זוכר את הדמות החזקה שהוא היה. יש את הרגע הזה שנופל לי האסימון שהכל התחלף. שאני האבא. אני רואה אותו צובע ציור ואני אומר לו 'הציור ממש יפה'. צלצלו מבית האבות שהוא לא רוצה לחזור למיטה, ואני מוצא את עצמי נוזף בו כאילו הוא ילד. זה קשה. 

"כרגע הוא זקוק להשגחה. אתה מפקיד את אבא שלך במקום סיעודי אבל מי שלא מופיע ומפגין נוכחות, היקיר שלו מקבל פחות יחס. אנחנו עוקבים כל הזמן. קנינו לו מקרר קטן  וטוסטר. כל יום מתקשר אליו בן משפחה. אח שלי מגיע אליו כל יום שישי, מביא לו אוכל, לוקח אותו לבית כנסת. מצאנו בית אבות עם מחלקת שיקום פחות או יותר סבירה. אין בארץ הרבה מקומות שיקום טובים. ההורים חינכו אותנו להיות אנשים טובים, אנשי מוסר, ואנחנו רוצים לתת להם הרגשה שאנחנו מטפלים בהם הכי טוב שאפשר. לפני שבועיים הרגשתי שהוא ממש חנוק במקום, אז לקחתי אותו לסיבוב".

מה המסר שלך לנשים וגברים המתמודדים עם טיפול בהורים סיעודיים?

"אבא שלי אדם חזק שתמיד היה שם בשביל המשפחה, מופנם שקשה לו לבטא רגשות. אדם טוב שאוהב ומכבד את הבריות. אוהב לצחוק, אוהב לשמח. אני זוכר את שירי השבת שהיינו שרים, איך הוא היה מספר סיפורים. דברי חכמה, דברי תורה. אני אומר תודה שאני יכול לעזור ולטפל בו, תודה שהוא מזהה אותי ומדבר איתי. אני יודע שיכול להיות יותר גרוע. המטרה שלי היא להיות איתו כמה שיותר ולדאוג לו כמה שיותר. אין קורס הכנה לדבר הזה. העצה שלי לאנשים בסיטואציה הזו היא תעשו את זה עכשיו, לפני שהם ילכו לעולמם. תחשבו עליהם יושבים בכיסא גלגלים, בלי יכולת לעשות שום דבר. כבדו את המשפחה, את ההורים. זה הכוח שלנו".

המדריך המלא לטיפול בהורים מזדקנים

גמלת סיעוד: המדריך המלא

בבריטניה מונתה שרה לענייני בדידות. ואצלנו?

"הקשישים הסיעודיים הפכו לשקי אגרוף"

כל מה שצריך לדעת על דיור מוגן בישראל

כל מה שצריך לדעת לפני שבוחרים מטפל להורה

ההורים מזדקנים, האחים מסתכסכים

להיערך מבחינה כלכלית להזדקנות ההורים

בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה