לא רק מסורת: הצד הבריאותי של מאכלי החג

"הם ניסו להרוג אותנו, נכשלו, אז בואו נאכל". זה פחות או יותר הסלוגן שסביבו נבנו כל חגי ישראל.  ולכל אחד מהם המאכלים המסורתיים שמאפיינים אותו והתווספו עם השנים אל שולחן החג, בשל המועדים החקלאיים לקטיף התוצרת, אמונות שונות שנתקבעו במשך שנים או כסמלים לברכה ולשגשוג.

גם כיום, בעידן שבו אפשר למצוא תפוחים כל השנה, רימונים בכל פינה בעולם ודבש ניגר שלא נגמר, אנחנו ממשיכים לדבוק במסורת מאכלי החג. אלא שבעת הנוכחית אנחנו מודעים יותר לתרומה התזונתית של מה שאנחנו מכניסים אל הפה, גם אם מדובר בארוחת החג. רגע לפני שהחגים נוחתים עלינו לטובה, החלטנו לעשות לכם קצת סדר בשולחן החג, ולדבר לא רק על המסורת שמלווה את המאכלים המסורתיים, אלא גם על היתרונות והחסרונות התזונתיים שלהם.

החיים דבש

בעת העתיקה הוא נחשב למזון המלכות ולתרופת פלא, בשל תכונותיו האנטיספטיות. דבש מסייע לאיחוי רקמות פצועות (בעיקר בימים שלפני המצאת החומרים המחטאים), ובעל יכולות אנטי בקטריאליות מרשימות (ולכן הוא מוכר מאד כתרופת סבתא לטיפול בכאבי גרון ושיעול). אגב תרופות סבתא, כדאי לדעת שחימום הדבש עלול לפגוע ביעילותו, לכן מעט דבש בכפית תסייע לכם הרבה יותר מאשר דבש בכוס תה.

הדבש מכיל סוכרים שנחשבים לאיכותיים יותר, והוא מתוק יותר מסוכר לבן. לכן כפית דבש עדיפה על כפית סוכר לבן בקנקן הלימונדה שלכם. בשל כמויות הסוכר שבו יש לצרוך אותו במתינות. הוא אמנם מכיל רק כ-75% מכמות הקלוריות שיש בסוכר לבן, אולם 100 גרם דבש עלולים לעלות לנו ביותר מ-300 קלוריות – כמות מכובדת למדי.

רימון מוסיף המון

מדובר כאן לא רק באחד מסמלי החג המובהקים, שגרגריו משולים למצוות שנעשה במהלך השנה שתבוא עלינו, אלא גם בפרי שזוכה לתואר המכובד "מזון-על". רימונים נחשבים כמכילים כמות גבוהה ביותר של ויטמינים ומינרלים חיוניים לגופנו. הוא מכיל כמות מכובדת של ויטמין סי, סידן ואשלגן, רווי בתרכובות אלאגיטאנינים המסייעות בהפחתת הגורמים למחלות לב וכלי דם, וכן בכמות מסחררת של נוגדי חימצון, המסייעים לנו להתמודד מפני גורמים מסרטנים, טרשת עורקים ומחלות זיהומיות.

צריכה יומית של רימונים, לא רק בערב ראש השנה, נמצאה כמסייעת באיזון הסוכרת, שמירה על משקל תקין וגם כנגד סרטן הערמונית. יש הממליצים על צריכה של כוס מיץ רימונים (טרי! לא מבקבוק!) מדי יום, אולם כמו כל מאכל אחר, אין להגזים בצריכתו יתר על המידה. בילדים קטנים וקשישים, שיכולת הבליעה שלהם אינה בשיאה, מומלץ להעדיף צריכה של מיץ רימונים על פני גרגרים.

תפוח, גם בלי דבש

בשנות השמונים פרסם משרד הבריאות קמפיין, שמטרתו לעודד את הישראלים אכילה של תפוח אחד מדי יום. קברניטיו של הקמפיין, שכותרתו היתה "זה זמן תפוח!" תרגמו את מקבילו האמריקני שגרס "תפוח אחד ביום מרחיק את הרופא ממך". לא ממש משנה הסלוגן, צריכת תפוחים כחלק מדיאטה מאוזנת יכולה לסייע לנו לא מעט בכל הנוגע לבריאותינו.

קליפת התפוח מכילה חומרים שנחשבים כמאטים את התפתחות התאים הסרטניים בגוף. בשל תכונותיו האנטי-אוקסידנטיות, מסייע התפוח על קליפתו במלחמה ברוב סוגי הסרטן, בהם שחלות, מעי הגס, שד, ערמונית, הפה והשחלות.

אכילה של תפוח-עץ מדי יום, ממש כדברי הקמפיין ההוא, מסייעת בשמירה על משקל תקין. תפוח (וגם כאן הסוד הוא בקליפה), מכיל חומר הנקרא "פקטין" - אותה התרכובת שבה משתמשים בתעשית המזון לעיבוי מאכלים כריבות, רטבים וג'לי. נמצא כי אכילת תפוח מדי יום מאטה את הצורך של הקיבה שלנו להתרוקן, ממש בדומה לסיבים תזונתיים, ולשמור על תחושת השובע לאורך זמן.

בכל הקשור למיצים סחוטים, קנויים או משומרים – הם אמנם טעימים מאד, אולם תורמים לגוף שלנו בעיקר סוכר, וללא כל יתרון תזונתי חיובי.

תן תמר

פרי נוסף שזוכה לתואר "מזון-על" הוא ללא ספק התמר, שנמצא במחוזותינו עוד מימי התנ"ך. התמר הוא האלטרנטיבה הבריאה, הטבעית ודלת השומן כשמתחשק לנו משהו מתוק. כמות הסיבים התזונתיים הגבוהה והקצב הנמוך יחסית של ספיגת הסוכר בדם (האינדקס הגליקמי) הופכים את התמר לחטיף אנרגיה נקי ובריא לפני אימון גופני, והוא נחשב כמזין במיוחד גם בעידן שבו יש לנו הכל מהכל, כל ימות השנה. תוסיפו לכך את תכולת השומן האפסית שלו והנה לכם הנשנוש המושלם לצד הקפה של אחר הצהריים.

התמרים עשירים בנוגדי-חמצון, המסייעים בעיכוב חמצון רמות הכולסטרול הרע (LDL) ותפקוד הכולסטרול הטוב (HDL) בעורקים שלנו, וכן במניעת ספיגה של שומנים למערכת הדם (טריגליצרידים). תוסיפו לכך כמות מדהימה של אשלגן, מגנזיום וסידן מיעוט בנתרן – וקיבלתם פרי שכדאי להתמיד באכילתו, מראש השנה ועד סופה.

סגולות הסלק

צבעו הארגמני מקשט מאכלים וטעמו האדמתי מעשיר אותם בבת-טעם סתווית ועשירה. סלק, מירקות השורש הססגוניים ביותר על השולחן, לא רק מעשיר את התפריט, אלא גם תורם רבות לבריאותנו. מה כל כך מיוחד בסלק? צבעו הסגול העשיר מקורו בפיטרוכימיקלים מיוחדים, שלהם מיוחסת השפעה נוגדת חמצון גדולה. הוא גם עשיר מאד במינרלים כאשלגן, סידן, אבץ, נחושת ומגנזיום. בניגוד לדעה הרווחת, דווקא הסלק אינו מכיל כמות גדולה של ברזל, אולם הכמות שכן יש בו נחשבת לאיכותית במיוחד ונספגת היטב בגופנו.  גם את הסלק עדיף לאכול בשלמותו, כלומר לא רק סחוט. ועדיף לאפותו בתנור מאשר לבשלו במים, שיספגו את רוב הוויטמינים והמינרליים שבו.

שנהיה לראש: דג

המסורת מדברת על ראש של דג, אבל אם נהיה רציניים, רובנו מעדיפים לאכול את בשרו של הדג מאשר את ראשו הסימבולי. אם כבר אוכלים דגים, העדיפו טריים על קפואים, והקפידו לאפות או לצלות אותם מאשר לטגן אותם בשמן. דגים ששחו במי ים קרים עדיפים בהרבה על דגי בריכה, משום שהם מכילים יותר אומגה 3, חומצה שומנית שטובה לכל מערכת הגוף – מהמוח ועד לב וכלי דם. בשרו של הדג עתיר חלבון, סידן, יוד ואשלגן, והוא נחשב דל שומן וקל לעיכול בהשוואה לבשר בקר, ודל באנטיביוטיקה ובהורמונים בהשוואה לעוף ולהודו.

חשוב לדעת: הקפידו שהמוכר ינקה עבורכם את הדגים. לעיתים הקשקשים של הדג מכילים חיידקים אלימים, שעלולים לגרום לזיהום. 

והעיקר: מנות עיקריות לחג

היכנסו לחידון חגי תשרי של מוטק'ה

בישול בריא: כל אחד יכול 

מתכונים לאפייה מהירה של ארז קומורובסקי

לא הייתם צריכים: כללי נימוס לארוחת החג

איך לעצב את שולחן החג

ומה לובשים לארוחת החג?

הצטרפו לקהילת האוכל של מוטק'ה