אף פעם לא מאוחר להגשים חלום, ואפשר לעשות את זה גם בשניים. כך הבינו שרה יחימוביץ (62) וצביקה שלו (68), תושבי רמת גן שנמצאים בזוגיות פרק ב', כשהחליטו לצאת לטיול בלתי מוגבל בזמן ברחבי ארה"ב, כשהם נודדים בקרוואן שמשמש להם כבית. יחימוביץ ושלו, גולשי מוטק'ה, שיתפו אותנו בסיפורם יוצא הדופן, שפרט להיותו מעורר השראה, יכול ללמד את כולנו משהו על אומץ, על הגשמה, ועל ההחלטה לחיות את החיים בכל הכח, בכל גיל.

עוד בטרם יצאו לדרך, לפני כשלושה חודשים, העלו בני הזוג בלוג לרשת בשם "מתגלגלים - הבית הנודד", שקטעים ממנו יובאו בהמשך, ובו הם מתארים את ההכנות למסע ואת החוויות שצברו בדרך, מעלים תמונות וסרטונים, ומספקים טיפים מעשיים למי שרוצים ללכת בדרכם.

הכל התחיל כאשר שרה, אם לשניים וסבתא לנכד, הכירה לפני שמונה שנים את צביקה, אב לשניים וסב לשישה. היא עסקה לפרנסתה במנהל ואדמיניסטרציה, הוא במקצועו איש כלכלה, יזמות בנייה ושמאות מקרקעין. "מהיום הראשון שנפגשנו אנחנו מדברים על טיולים בעולם", מספרת שרה. "לא על נסיעות קצרות, אלא על מסעות של חודשים, שמאפשרים היכרות ממש טובה עם הסביבה. ככל שהתקרבתי לגיל הפנסיה, וצביקה פרש עוד לפניי, הבנו שזה הכיוון".

תכננו את המסע למעלה משנתיים

 הקרוואן של בני הזוג. בית לכל דבר. צילום: מתוך הבלוג של השניים

בני הזוג היסודיים תכננו את המסע שלהם במשך למעלה משנתיים. "קראנו, התעניינו ושאלנו, יצרנו קשר עם גורמים שונים ונפגשנו עם אנשים שעשו את זה", מספרת שרה. "תכננו את המסע מכל צדדיו, חשבנו על פתרונות לבעיות שעלולות לצוץ, ובדקנו את ההיתכנות הכלכלית, החברתית והנפשית של החיים החדשים".

דווקא את המסלול השאירו השניים לרגע האחרון. "רצינו להיות גמישים", היא מסבירה. "התכנון היחיד היה לעקוב אחרי השמש, ולהגיע לאזורים חמימים בחורף וקרירים בקיץ, אבל בגדול – המטרה היתה לנסוע לאן שנרצה ולהישאר שם כמה שנרצה, ללא מגבלת זמן. מה שכן, קבענו שנבקר בארץ מדי חצי שנה למשך חודש, כדי להיות עם הילדים, הנכדים והחברים". 

לפני כשלושה חודשים, כשהגיע מועד הפרישה של שרה מעבודתה, סגרו בני הזוג את ביתם, צררו מעט מבגדיהם וטסו ליוסטון, טקסס, שם רכשו קרוואן גדול מידות ויצאו לדרך. בימים אלה הם שוהים בעיירה בנסון, אריזונה, משם יצפינו לטוסון ולפניקס.

"עם הקרוואן מגיעים למקומות נהדרים, בלי להיות כבולים למלון"

צביקה בדרכים. צילום: מתוך הבלוג של הזוג

ההחלטה לטייל ביבשת דווקא בקרוואן נעוצה בחופש שהוא מאפשר, לדבריהם. "טיילנו בעבר במשך שבועיים בקרוואן, בהרי הפירנאים שבספרד, והתאהבנו", משתפת שרה. "הקרוואן מאפשר להגיע למקומות נהדרים, בלי להיות כבולים למלון ולאריזת ופריקת מזוודות. יש לנו נגישות לארוחה חמה, למקלחת ולשירותים, ואין לוחות זמנים.

"בשנתיים שהתכוננו לטיול צביקה השקיע מאות שעות בלימוד הקרוואן מכל הכיוונים, ואפילו לקח שיעור נהיגה אחד על אוטובוס. בקרוב גם אני אתיישב מאחורי ההגה".

- ולמה ארה"ב?

"בגלל התרבות המערבית, הנוחות והסדר, השפה המוכרת. הכל פה אמנם שונה וגדול יותר ממה שאנחנו רגילים, אבל בכל זאת, זו אמריקה והמנטליות קצת דומה לשלנו. המון אוהבי ישראל מקיפים אותנו כאן, ואנחנו מרגישים בבית".

- הטיול עונה עד כה על הציפיות שלכם?

"האמת היא שהשתדלנו מאד לא לפתח ציפיות לפני היציאה. ידענו שלא משנה למה נצפה ומה נחשוב שיהיה, הכל יהיה שונה מאוד. עכשיו אנחנו נהנים מהפירות של 'אי הציפייה'. אנחנו מקבלים כל דבר, מקטן ועד גדול, בהנאה ובסקרנות".

"החיים בקרוואן לא שונים בהרבה מהחיים בבית נייח"

 פנים הקרוואן. צילום: מתוך הבלוג של הזוג

- מה השהייה בחלל הקטן, מסביב לשעון ביחד, עושה לזוגיות? 

 "הקרוואן אכן קטן יחסית לדירה רגילה, אבל מחולק היטב. עכשיו, למשל, כל אחד מאיתנו עם המחשב שלו, בחלק אחר של ה'בית'. אני בחדר השינה וצביקה בסלון/מטבח. מובן שיש צורך בהרבה סבלנות כשנמצאים 24 שעות ביממה ביחד, אבל בינינו, זה לא משנה אם גרים בשטח של 40 מ"ר, שזה שטח הקרוואן כשההרחבות פתוחות, או ב-50 מ"ר, שזה גודל הדירה שלי ברמת גן, בה גרנו בשנתיים האחרונות כדי לחסוך כסף לטיול".

אז גודל החלל הוא לא מה שמשפיע על הזוגיות, אבל היציאה של שרה לפנסיה, לדבריה, דווקא כן. "הפסקתי לפני מספר חודשים לעבוד, לאחר שנות עבודה רבות במשרה מלאה מחוץ לבית. מאז אנחנו נמצאים ממש יחד, כמו כל זוג בפנסיה. בכל מקרה, צריך לגייס סבלנות והבנה, ולנסות למצוא גם תחומי עניין נפרדים".

-אתם ממליצים על מסע בקרוואן לזוגות אחרים בגילכם?

 "ודאי שאנחנו ממליצים, אבל ברור לנו שזה לא מתאים לכל אחד. כשאנחנו מדברים על זה עם אנשים, בדרך כלל הגברים מראים יותר נכונות ורצון. הנשים הרבה פחות. 'איך אני אתרחק מהילדים ומהנכדים?', 'איך אסתדר במקום כל כך קטן?', תירוצים לא חסרים, אבל ברור שטיפוסים מסוימים לא יוכלו לחיות בצורה כזאת".

בארה"ב, לדבריהם, בכל רגע נתון יש מיליון אנשים וחצי החיים על קרוואנים ונמצאים בדרכים. "כאן זה ממש לא סיפור, החיים בקרוואן לא שונים בהרבה מהחיים בבית נייח", הם אומרים.  

הסתקרנתם? קבלו הצצה לבלוג של בני הזוג

מתוך פוסטים של שרה:

"עוזבים בעוד שבוע. אנחנו בעיצומו של שלב הפרידות. פרידה מדרך חיים אחת, לפני קפיצת הראש לחיים שונים בתכלית. עוברת על ארצנו תקופה לא קלה, ועמוק עמוק בפנים, אני לא יכולה להתכחש להרגשה הלא נעימה שיש לי על 'נטישת המולדת' דווקא עתה. אבל ההיגיון גובר, וברור שעלינו להמשיך בתכניות שרקמנו. אנחנו לוקחים על עצמנו תפקיד של שגרירי רצון טוב, בכל מקום שאליו נגיע ומול כל אוזן שתהיה מוכנה לשמוע".

בתום החודש הראשון: "למארק טווין מיוחסת האמרה: 'בעוד 20 שנה תהיה מאוכזב יותר מהדברים שלא עשית, מאשר מהדברים שכן עשית'. אנחנו החלטנו לא להצטער בעוד שנים על שלא עשינו משהו נועז מהרגיל. למזלנו, שנינו מנגנים על אותו כינור. שנינו אהבנו את הרעיון מהרגע שהגינו אותו. שנינו חלקנו את אותם חששות, אבל שום דבר לא גרם לאף אחד מאיתנו, בשום שלב, להיבהל. 

"השבועיים הראשונים הוקדשו להכנת הקרקע, ואחר כך יצאנו לדרך חדשה. בטבע, באור, באוויר, במרחבים. כמישהי שעבדה 40 שנה במשרד, השינוי הוא מבורך ובריא. סוף סוף אני רואה אור יום, נחשפת לשמש, רואה אנשים בשעות היום, נוסעת ממקום למקום, והעיקר - ללא שעון.

"הימים עוברים עלינו בהנאה רבה, גם מסתם שתיית קפה על שפת אגם. הלילות שלנו ארוכים יותר. הרוגע, השלווה והנוחות גורמים לישון יותר. אנחנו לוקחים את הזמן באיזי, מטיילים הרבה רגלית, ונהנים לשוטט ולנשום את החיים המקומיים".

פוסט של צביקה, "קום בחור עצל וצא לעבודה":

"הבית שלנו מיאן להתעורר בבוקר יום מושלג, והיום מלא תכניות - לקנות אוכל ולנסוע לכיוון אריזונה. הבית לא מניע. ניסיתי תרופות סבתא לדיזלים, מהזמן שהיינו מדליקים את הדי-4 בקיבוץ באמצעות מנוע עזר, או שופכים עליו דליי מים חמים. היות שיש לנו ביטוח דרכים, הרמנו טלפון וביקשנו עזרה.

"למחרת הגיע גורר והגענו למוסך ענק לדיזלים, שנבחר על ידי חברת הביטוח. הם איתרו את התקלה וסידרו אותה. השארנו שם למעלה מ-300 דולר.

"את הלילה בילינו בחניון של 'וולמארט'. הם מאפשרים לקרוואנים להישאר שם לחניית לילה, עם רשות ממנהל הכלבו. חלומה הרטוב של כל אישה: לגור בחצר של חנות".

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: [email protected] את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

 [#middleBanner] 

להגשים חלום: גולשת מוטק'ה שיצאה למסע מלכת המדבר

להגשים חלום: תרמילאית בת 64

שיט באיים הקריביים: גן עדן עלי אדמות

הזוג שחי בהודו 10 שנים

"מאמינה שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה"

הטיול הגדול: לא רק אחרי צבא 

הפרלמנט הגברי של חבורת האופנוענים

שנה חדשה, התחלות חדשות

האישה שהפכה מעובדת סוציאלית לשחקנית וסופרת

יצאנו לפנסיה, ומה עכשיו?

"מאמינה שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה"

שיט לאורך הדנובה: טיול חוצה מדינות

להגשים חלום: מאמן כושר מוסמך בן 90

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60

להגשים חלום: שחקניות בגיל 70

פסח 2016: שיט מאורגן ליוון, איטליה ומונטנגרו

בלעדי למוטק'ה: שיט למערב אירופה והאיים הקנריים

הצטרפו לקהילת מטיילים יחד של מוטק'ה!